מוזיקאי ששוכנע להיכנס לעסקה לייבוא מערכות תופים, גילה ש"שותפו הנאמן" – שפשט רגל – לא מתכוון להחזיר לו את הכסף, ובטח שלא להניב לו רווחים. חמש שנים אחרי זכה הצעיר בתביעה שהגיש נגדו.
מוזיקאי שנפל קורבן ל"עוקץ" הגיש תביעה להחזר כספים שהשקיע במיזם לייבוא מערכות תופים ואביזרי מוסיקה.
המוזיקאי סיפר שלנתבע - אדם ידוע בקרב מוזיקאים - הייתה חנות כלי נגינה ברחוב דיזנגוף בתל אביב. לפני כעשר שנים הוא שידל אותו להיכנס לעסקה משותפת וביקש ממנו להשקיע כ-40,000 דולר שישמשו לייבוא המוצרים.
לסיוע בקיום חוזים
עורך דין חוזים
לפי העסקה – שנחתמה בהסכם – היה הנתבע אמור למכור את המוצרים ולחלוק עם התובע ברווח. ואכן, התובע העביר לנתבע כספים שהופקדו בחשבון של חברה שהייתה בבעלות אחותו.
אלא שמאז התובע לא ראה את הכסף. לטענתו, בדיעבד הסתבר לו שהנתבע פשט את הרגל, ומאז הבריח כספים דרך חברות שונות שפתח על שם קרובי משפחה.
התובע סיפר כי פנה לנתבע כמה וכמה פעמים – אך לשווא. רק לאחר שעירב עורך דין הוא הצליח להחתים אותו על מסמך שבו התחייב להחזיר לו את הכספים.
ואכן, ביולי 2007 הנתבע העביר לו 21,000 שקל ונתן לו שישה שיקים נוספים על שם אחת החברות, אך כולם חוללו, כך שבסופו של דבר הנתבע עוד חייב לו, כולל ריבית פיגורים, 263,533 שקל.
הנתבע סיפר סיפור אחרי לגמרי. לטענתו, הוא מעולם לא הונה את התובע, ולמעשה כלל לא היה מעורב בעסקה, שהתבצעה מול החנות, שבה עבד בסך הכל כשכיר.
באשר למסמך שבו הודה בחוב, הוא טען כי חתם עליו תחת לחץ ומתוך רצון להרגיע את התובע, אך הוא לא עומד מאחוריו וממילא אין לו תוקף כיוון שהיה בפשיטת רגל.
תירוץ קלוש
"חרף סיפור המעשה המפותל... מדובר בעניין פשוט", פסק השופט עזריה אלקלעי מבית משפט השלום בתל-אביב. מדובר בעסקה שנעשתה ישירות בין התובע לנתבע, אך למרות זאת בוצעה מול חברות שונות שנוסדו על ידי בני המשפחה של הנתבע, אם כי הוא היה "הרוח החיה" מאחוריהן.
"העסקים התבססו על המוניטין והידע שלו, חרף העובדה שהמהלכים העסקיים והעברות הכספים בוצעו באמצעות החברות שנוהלו על ידי בני המשפחה", כתב השופט בפסק הדין, ואף הפנה לתיק פשיטת הרגל של הנתבע שבו נפסק כי עשה שימוש לרעה בפשיטת הרגל ובחברות שהקים באמצעות המשפחה.
בכל מקרה, כל זה לא רלוונטי כלל כיוון שהתובע הציג מסמך שבו הנתבע הודה בחוב. השופט דחה את טענת הנתבע שחתם על המסמך רק כדי לפייס את התובע, וציין כי היא "אינה אלא תירוץ קלוש ובלתי מוצלח בניסיון להתחמק מהתחייבותו להחזיר את החוב".
עם זאת, השופטת קבעה כי הנתבע לא הסביר כיצד הגיע לסכום שתבע, בפרט כשהנתבע כן החזיר לו חלק מהחוב.
משכך, הסכום שהנתבע חייב לו הוא הסכום שבו הודה – 39,568 דולר בהפחתת 10,250 דולר שכבר שילם, ובתוספת ריבית פיגורים. בסך הכל מדובר ב-140,012 שקל, שאליהם יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
לפני סיום רק נציין שזו דוגמה קלאסית לניצול לרעה של האישיות המשפטית של החברה. הנתבע למעשה הסווה באמצעות החברות את פעולותיו האסורות, שכן לפושט רגל אסור לנהל עסקים לפי חוק. למעשה, בית המשפט עשה "הרמת מסך" מתוחכמת, כשנעזר בהודאת הנתבע כדי להוכיח שהחברות הן מסך עשן ותו לא.
- ב"כ התובע: עו"ד ליאור בר סלע
- ב"כ הנתבע: עו"ד יניר אילן מטעם הסיוע המשפטי
* עורכת דין מרים זפט עוסקת בדיני חוזים ובפשיטות רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין