-
לפני תביעה שהגיש התובע כנגד שמונה נתבעים לתשלום סך 263,533₪. הנתבעות 6, 7 ו-8 לא הגישו כתב הגנה, התביעה נגד הנתבע 5 נדחתה בהסכמה וההליכים נגד הנתבעים 2, 3 ו-4 עוכבו עקב היותם בהליכי פשיטת רגל לאחר שניתן צו כינוס נכסים נגדם, כך שהתביעה התבררה רק כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").
טענות התובע
-
התובע הינו אמן בתחום המוזיקה שנפל קורבן לתרמית מטעם הנתבע ובני משפחתו והחברות שבבעלות מי מטעמם.
-
הנתבע הונה את התובע והתקשר עמו בהסכם לפעילות עסקית כשלושה חודשים בטרם הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל והוא הסתיר מהתובע את העובדה לפיה הוצא נגדו צו כינוס נכסים בטרם נטל מהתובע כספים בסכומים גדולים.
-
הנתבע הוא זה שמנהל בפועל ומפעיל את החברות הנתבעות 6-8, הרשומות בבעלות מי מבני משפחתו, הנתבעות 2 ו-4, ובניהולן של בני משפחתו, הנתבעים 3 ו-5, בעוד הנתבע עצמו מוכרז כפושט רגל.
-
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע במסגרת ת"א 1520-06-08; ההליכים בתביעה זו הופסקו והליכיה עוכבו נגד הנתבע בשל העובדה כי הוכרז כפושט רגל, בלא ידיעת התובע.
-
הנתבעת 2 הינה אמו של הנתבע ובעלת המניות של הנתבעות 7 ו-8 ומי שמסייעת לנתבע בעבירות על פקודת פשיטת הרגל; הנתבע 3 הינו אחיו של הנתבע ומי שרשום כמנהל הנתבעות 7 ו-8; הנתבעת 4 הינה אחותו של הנתבע ומי שרשומה כבעלת מניות של הנתבעת 6; הנתבע 5 הינו בן אחותו של הנתבע ומי שהיה רשום כבעל מניות ומנהל של הנתבעת 6; הנתבעת 6 הינה חברה שהייתה בזמנים הרלוונטיים בבעלות הנתבעים 4 ו-5, אשר שימשה חלק בהונאת התובע והבריחה נכסיה למי מהנתבעות 7 ו-8; הנתבעות 7 ו-8 הינן חברות בבעלות הנתבעת 2, המסייעות לנתבע להתחמק מנושיו תוך עבירות על פקודת פשיטת הרגל.
-
הנתבעות 6-8 הינן חברות שבבעלות או בניהול הנתבעים 2-5, בני משפחתו של הנתבע, המשמשות כולן מחסה לפעילותו העסקית של הנתבע, שהוכרז כפושט רגל ביום 11/09/06.
-
מדובר בפרשת תרמית עליה ניצח הנתבע בסיועם של הנתבעים 2-8, כאשר הנתבע מייסד את הנתבעות 6-8 ומעביר את פעילותו מחברה אחת לאחרת, כאשר מטרת החברות היא לרמות את נושי הנתבע, וזאת באמצעות בני משפחתו, שכן אין באפשרותו של הנתבע לייסד חברות על שמו, בהיותו פושט רגל.
-
באמצעות הקמת החברות על ידי בני משפחתו יצר הנתבע מצג כאילו אין קשר בין פעילות החברות לבינו, בעוד שבפועל מדובר בחברות המנוהלות והמופעלות על ידו ושנוסדו לצרכי תרמית בלבד וכדי להסתיר את העובדה כי פעילות החברות הינה פעילותו של הנתבע עצמו.
-
הנתבע ידוע בתחום המוזיקה כבעל ידע וניסיון בתחום כלי הנגינה והתופים, בפרט מציג עצמו כבעליה של חנות לכלי נגינה. בתוך כך, הנתבע מעניין צדדים שלישיים, וביניהם את התובע, בשיתוף פעולה עסקי שמטרתו מימון רכישת כלי נגינה מספקים שונים בחו"ל ומכירתם בחנות שהוא מפעיל.
-
הנתבע עניין את התובע בהתקשרות עסקית מסוג זה והתובע העביר לנתבע ישירות ובאמצעות הנתבעת 6 כספים לצורך רכישת כלי נגינה, בתקווה שהנתבע ימכור אותם ברווח בחנות והצדדים יחלקו ברווחים.
-
לאחר שהנתבע הצליח לרכוש את אמונו של התובע, הוציא הנתבע כספים בסכומים ניכרים מהתובע. זאת, לאחר שניתן נגד הנתבע צו לכינוס נכסים ומבלי שהנתבע מיידע את התובע על כך, והכל בשיתוף פעולה עם הנתבעים 4 ו-5, שהיו רשומים כבעלי מניות של הנתבעת 6 ושיקבלו לידם את הכספים ו/או את הסחורה שנרכשה מהכספים שנטל הנתבע מהתובע.
-
בשנת 2008 יסד הנתבע, באמצעות אמו, הנתבעת 2, את "תופים פור יו" (הנתבעת 7) והעביר את מלוא פעילות הנתבעת 6 לנתבעת 7 כדי להתחמק מגביית חוב התובע מהנתבעת 6. כך ממשיך הנתבע ובשנת 2009 הקים באמצעות אמו חברה נוספת "מיסטר דראם" (הנתבעת 8) ושוב מעביר את פעילות החברה האחרונה לחברה החדשה. כתובת כל החברות הינה ברחוב ******
-
בשנת 2005 נחתם בין התובע לנתבע הסכם לשיתוף פעולה (להלן: "ההסכם") על פיו התחייב הנתבע להעביר לתובע מחצית מהתמורה שתתקבל ממכירת ציוד אותו שיווק הנתבע בחנותו ברחוב *******, כאשר רכישת הציוד מומנה באמצעות כספים שהעביר התובע לנתבע ולנתבעת 6; עותק מההסכם צורף כנספח ב'.
-
בהתאם להסכם, העביר התובע לנתבע סך של 18,207$ ביום 03/06/05 וסכום נוסף של 8,888$ ביום 27/06/06.
-
לאחר שקיבלו את כספי התובע, הנתבעים נמנעו מלהעביר לתובע את מלוא הרווחים ממכירת הציוד שנרכש מכספו של התובע.
-
בעקבות מספר פניות של התובע בדרישה לתשלום החוב, הודה הנתבע בכתב בחובו לתובע בסך של 39,568$. עוד הודה הנתבע, כי על פי סיכום בין הצדדים יישא החוב החל מיום 01/01/07 ועד למועד תשלום החוב בפועל ריבית פיגורים בשיעור 1.5% לחודש. עותק מהמסמך צורף לכתב התביעה כנספח 7.
-
הנתבע לא פרע את חובו ובפגישה שנתקיימה בין הנתבעים 1-4 לבין בא כוחו של התובע ביום 28/05/07 הבטיחו הנתבעים 1-4 לשלם את החוב. ואכן, בחודש יולי 2007 העביר הנתבע, באמצעות הנתבעת 6, לתובע בהעברה בנקאית סך של 21,000₪ וכן שש המחאות נוספות של הנתבעת 6 על סך 5,000₪ כל אחת, לצורך פירעון חלק מהחוב.
סך הכל מיום הודאתו של הנתבע בחוב ועד חודש יולי 2007 שולם על חשבון החוב סך של 10,250$. יתר ההמחאות שנמסרו על ידי הנתבעים לתובע חוללו.
-
חובו של הנתבע לתובע לאחר צירוף מחצית מהתמורה שהתקבלה ממכירת הציוד מינואר 2007 בסכום של 7,711$ מגיע לסכום כולל של 47,367$ כולל ריבית פיגורים ולאחר ניכוי הסכומים שהעביר הנתבע לתובע בין בעצמו ובין באמצעות הנתבעת 6.
-
סכום החוב הכולל אותו על הנתבע לשלם לתובע הינו בסך של 263,533₪.
טענות הנתבע
-
לטענת הנתבע, פסק הדין בת"א 1520-06-08 שניתן בבית המשפט השלום בהרצליה יוצר מעשה בית דין והשתק פלוגתה, שכן שם טען התובע כי ההתקשרות בוצעה מול הנתבעת 6 בעוד הנתבע היה איש קשר בלבד. באותו פסק דין נקבע כי כספי התובע עברו ישירות לחברת "בוז'ין דראם" בידיעת התובע ובהסכמתו וכי השימוש בכספים נעשה על ידי החברה והכספים לא הועברו לידי הנתבע.
-
לאור גרסת התובע ולאור ממצאי פסק הדין בהרצליה, הנתבע אינו ולא היה מעולם בעל מניות ו/או שליטה ו/או עניין במי מהחברות הנתבעות, כך שאין כל עילה כנגד הנתבע והתובע מושתק מלטעון כלפיו.
-
לטענת הנתבע, הוא לא הונה את התובע ולא הסתיר ממנו דבר. לטענת הנתבע, אין קשר בין העסקה נשוא התביעה לבין הליכי פשיטת הרגל בהם היה מצוי. לדבריו, הוא סייע ביצירת קשר בין התובע לבין הנתבעת 6, שהייתה מצויה בבעלות הנתבעת 4. לטענתו, הוא לא ניהל ולא הפעיל איזה מהחברות הנתבעות, אלא עבד בתפקיד מקצועי בלבד.
-
לטענת הנתבע, כמי שעבד בנתבעת 6, "בוז'ין דראם", התנהלו בינו לבין התובע מגעים במסגרתם עלה הרעיון לפיו התובע ישקיע בשותפות עם הנתבעת 6 לצורך יבוא מערכות תופים ואביזרים של חברת "לודוויג". הנתבע אך קישר בין הצדדים והפנה את התובע להתנהל מול הנתבעת 6. הנתבע מעולם לא הציע לתובע שותפות פרטית כלשהי ומעולם לא עמדה על הפרק מעורבות פרטית של הנתבע בהעברות הכספים מהתובע, שממילא בוצעו ישירות לנתבעת 6, כאשר לנתבע לא הייתה כל נגיעה אליהן.
-
באשר להסכם, התובע הוא זה שניסח את ההסכם וזאת שעה שהיה ברור לו באופן מפורש כי כספי השקעתו יועברו לנתבעת 6 וכי הנתבע הינו עובד החברה בלבד. כוונת הצדדים הנ"ל משתמעת היטב הן מהחותמת לצד חתימת הנתבע, והן לאור העובדה לפיה הכספים הועברו על ידי התובע אך ורק לחשבון הבנק של הנתבעת 6.
-
לטענת הנתבע, הוא מעולם לא יצר מצג כאילו הנתבעת 6 או החנות ב****** הינן בבעלותו.
-
המסמך בו הודה הנתבע בחוב שצורף כנספח 7 לכתב התביעה נוסח על ידי התובע, וזאת על רקע לחצים שהופעלו על הנתבע על ידי התובע ואחיו עורך הדין, חרף ידיעתו הברורה של התובע על היותו של הנתבע בהליכי פשיטת רגל. הנתבע הסכים לחתום על המסמך, ולו באופן חברי, כדי לסייע בידו של התובע באותה עת ולהרגיעו על רקע טענת התובע כי אינו מקבל כל תשובות או מידע מצד הנתבעת 4, לרבות איומיו ש"יסגור להם את העסק".
-
לטענת הנתבע, אין כל תוקף למסמך האמור, לאור העובדה לפיה היה מצוי באותה עת בהליכי פשיטת רגל ומאחר שהמסמך נחתם רק כדי להפיס את דעתו של התובע מתוך אמונה כי יהיה בידי הנתבעת 6 לכסות את סך ההשקעה ששילם מתוך מכירות הציוד שבוצעה או שתבוצע בעתיד.
-
לטענת התובע, גם בפגישה שהתקיימה בין הצדדים היה ברור כי כל חוב, ככל שהינו קיים, הינו של הנתבעת 6, כאשר למיטב ידיעתו של הנתבע סיכמו התובע והנתבעת 4 על הסדר כספי ואופן כיסוי החזר ההשקעה על ידי הנתבעת 6.
-
לטענת הנתבע, הוא לא ביצע כל תרמית או גזל כלפי התובע ולא עשה עושר על חשבונו של התובע.
ראיות התובע
-
התובע הגיש תצהיר ובו חזר על האמור בפרק "טענות התובע", ועל כן אין מקום לחזור על טענות אלו.
-
בחקירתו הנגדית, השיב התובע כי הנתבע לקח אותו לפגישה והציג את עצמו כבעל עסק מצליח ביחד עם בני משפחתו, תוך שהוא אומר לו כי הוא מחפש שותף לעסק. התובע השיב כי הוא אינו מעוניין להצטרף כשותף (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 14).
-
לדברי התובע, הנתבע היה "המנוע, היזם, זה שמייצר כסף לחנות" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 29). כמו כן, העיד התובע כי הנתבע התנהל בחנות כבעל הבית, עם כי לא היה רשום כבעל החברות. עוד ציין בעדותו, כי הנתבע היה מחלק הוראות כאשר היה נכנס לחנות (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 1 ואילך).
-
בעמוד 17 לפרוטוקול, שורה 15, נשאל התובע:
ש'אני מפנה אותך לסעיף 3 [מצטט]. מה אני צריך להבין מזה? אתה אומר משהו אחר.
ת'אני השתכנעתי שהוא בעל הבית, כי הוא לקח אותי לבית קפה, לא אף אחד מהנתבעים האחרים. הוא בעל הבית של העסק, כך הוא הציג את עצמו.
ש'איפה זה כתוב בתצהיר שלך?
ת'כנראה שזה לא כתוב, אם זה לא כתוב - זה לא כתוב. כתוב בתצהיר שלי שהוא חתם מולי על חוזה.
ש'... אני טוען שבתצהיר שלך לא כתוב אפילו במשפט אחד את מה שאתה אומר עכשיו... אתה יכול להראות לי איפה זה כתוב?
ת'אני מתנצל, כתוב פה "... פנה אלי יוסי בהצעה שאכנס שותף...". הוא פנה אלי שוב, הפעם אמר לי אל תכנס כשותף בחנות, אני יכול להרוויח כסף כמה שאני רוצה, רק שהקרדיט שלי מוגבל, שים סכום כסף, אני אהיה אחראי לו ונעשה משהו מחוץ לאוטונומיה המשפחתית. אני אמרתי לו אוקיי, יש לי הזדמנות ממישהו שיש לו שם בתעשיה אולי להשקיע קצת כספים ולהרוויח כסף. כל כך האמנתי ביוסי שאת ההעברה שסיכמנו עליה עשיתי ללא כל נייר חתום, אבל אז באמת אמרתי בכל זאת, זה סכום כסף שעבדתי שנים רבות להרוויח אותו, אז אני צריך נייר חתום. אז הלכתי ליוסי ועשינו איזשהו חוזה והוא חתם עליו.
-
התובע השיב כי את הכספים הוא לא העביר לנתבעת 6, אלא לחברה העוסקת בכלי נגינה בשם "לודוויג". לדבריו, הכסף הועבר ל"לודוויג" לפי הזמנה של הנתבע ולדבריו, הנתבע היה קשור לחברה, הנתבעת 6. לדבריו, הנתבע נהג מנהג בעלים בסחורה וכל החברות לא היו יכולות להתנהל ללא הנתבע, הממשיך לנהל עסק אחרי עסק (עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך).
-
התובע נחקר ביחס למשפט שהתקיים בהרצליה, שם טען כי נתן את הכסף לחברה ולא לנתבע באופן פרטי. התובע נשאל כיצד זה מסתדר עם טענתו בתביעה זו, לפיה הכסף ניתן לנתבע. התובע השיב כי בעדותו בבית המשפט בהרצליה הוא התרגש, אך הוא ישב מול הנתבע ונתן לו כסף ומאחר שזה מטורף לתת לבן אדם פרטי כסף ביד ומאחר שידע כי הנתבע הינו הבעלים של העסק הזה ושל כל העסקים האחרים - אז הוא חשב שזה נכון שהעסק, אשר מבחינתו הינו הנתבע, יהיה לו סוג של אחריות על ההלוואה. אולם, אחיו של התובע שניסח את החוזה ביקש שתהיה גם חתימה אישית של הנתבע על החוזה וזה מה שקרה (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 2).
-
התובע הכחיש מכל וכל כי ידע בתקופה הרלוונטית כי הנתבע מצוי בהליכי פשיטת רגל שהחלו בשנת 2005. הוא השיב כי הוא אף לא חלם על כך (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך).
-
התובע השיב כי לא ידוע לו מתי נודע לו כי הנתבע בהליכי פשיטת רגל, אולם המשפט נמשך שנים, כי הנתבע עצר אותו מספר פעמים בהבטחה לפרוע את החוב. כל פעם הודה בחוב ואמר שישלם, אך לא שילם (עמוד 21 לפרוטוקול, שורה 11).
-
התובע הודה כי הנתבע או מי מטעמו החזירו לו סך של 10,250$ על חשבון החוב והוא התבקש להסביר כיצד הגיע לסכום התביעה בסך 263,533₪, אולם, לא עלה בידו לספק תשובה והוא אמר כי הוא תובע את סכום החוב שבהתחייבות הנתבע בסך 39,000$ + ריבית.
עדותו של הנתבע
-
בתצהירו, כתב הנתבע כי בהתאם להסכם שנערך העביר התובע כספים לחברת "בוז'ין דראם" לצורך רכישת תופים, כאשר הרווח היה אמור לצמוח ממכירת התופים בניכוי ההוצאות. לדברי הנתבע, העסקה לא הניבה רווחים, אלא הפסדים.
-
את הכספים ביחס לעסקה העביר התובע לחשבון הבנק של חברת "בוז'ין דראם" מאחר שלנתבע לא היה חשבון בנק והתופים סופקו לחברת "בוז'ין דראם". כל התמורה בגין המכירות לאחר ניכוי ההוצאות הייתה אמורה לעבור מהחברה לנתבע ולתובע.
-
ההסכם שנערך בין התובע לבין הנתבע היה הסכם שיתוף פעולה במסגרתו תבוצע העסקה דרך חברת "בוז'ין דראם", אשר לא הייתה צד לעסקה או להסכם, כאשר גם בפסק הדין בהרצליה נקבע כי העסקה נערכה בין התובע לבין הנתבע בלבד.
-
בשלב מסוים נקלעה החברה לקשיים כלכליים ולא יכלה לפרוע את חובותיה. בהתערבות הנתבע, החברה ניסתה לפרוע את חובה לתובע על ידי פריסת צ'קים, אולם הדבר לא עלה בידה.
-
לטענת הנתבע, הוא היה שכיר בחברת "בוז'ין דראם" ובחברות האחרות, ומלבד שכר זעום הוא לא קיבל מאומה. הוא הועסק בחברות שביקשו לעשות שימוש בשמו, בידע שצבר ובמוניטין שלו כדי לעשות רווחים, כאשר גם התובע התקשר איתו מסיבה זו.
-
הנתבע מודה כי הודה בחוב כלפי התובע במסמכים השונים שהוא ערך, אולם לטענתו מדובר בהודאה ביחס לחוב שחייבת החברה לתובע.
-
בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הוא חתום על מסמך ההתחייבות נספח 2 לתצהיר התובע. עוד נשאל בעמוד 25 לפרוטוקול, שורה 29:
ש'אתה נשאל "מה כתוב בהסכם הודאה לחוב?". אתה אומר "... אני מודה בזה שאני חייב כסף לדני". תאשר לי שוב שאתה לא מכחיש את החוב הנטען בנספח 2 לתצהיר התובע.
ת'לא הכחשתי את החוב והיום אני לא מכחיש, כמו אז, אותו דבר. אני רוצה להגיד למה אני חתמתי על זה.
דיון והכרעה
-
חרף סיפור המעשה המפותל אותו פרשו הצדדים בכתבי הטענות, מדובר בעניין פשוט ובלתי מורכב בעליל במסגרתו התקשרו התובע והנתבע בעסקה.
-
ההתקשרות נעשתה ישירות בין התובע לבין הנתבע באופן אישי, בהתאם לקבוע בהסכם, נספח 1 לתצהיר התובע.
-
הוכח כי חרף ההתקשרות שנעשתה בין התובע לבין הנתבע, בוצעה העסקה באמצעות החברות 6-8, שנוסדו ונוהלו על ידי הנתבעים 2-4, בני משפחתו של הנתבע, כאשר התברר כי הנתבע היה פושט רגל בתקופה הרלוונטית, כך שהוא לא יכול היה לייסד או לנהל חברות.
-
שוכנעתי כי הנתבע ניהל את עסקיו באמצעות הנתבעים האחרים וכי הוא היה הרוח החיה בחברות והוא זה שהיה המוציא והמביא בהן, העסקים התבססו על המוניטין והידע שלו, חרף העובדה שהמהלכים העסקיים והעברות הכספים בוצעו באמצעות החברות שנוהלו על ידי בני המשפחה.
-
לרקע האמור אין חשיבות רבה לצורך ההכרעה בתיק זה מאחר שאין חולק כי ביום 01/01/07 חתם הנתבע באופן אישי על מסמך בזו הלשון:
"1. אני חייב לך סכום של 39,568$ (להלן – "החוב").
2. מועד תשלום החוב חלף ביום 01/01/07 ולא פרעתי אותו או כל חלק ממנו.
3. עבור התקופה שמיום 01/01/07 ועד למועד תשלום החוב, אשלם לך ריבית חודשית בשיעור
של 1.5% לחודש (להלן – "ריבית הפיגורים").
4. אני מתחייב לשלם לך את סכום החוב בתוספת ריבית הפיגורים תוך שבעה ימים ממועד
דרישתך ולא יאוחר מ-_______ יום מהיום
5. היה ולא אפרע החוב – תהיה רשאי לנקוט בכל האמצעים החוקיים לגבייתו, ללא צורך
במשלוח התראות נוספות.
6. ..."
-
במסמך עליו חתם הנתבע ביום 01/01/07 ואשר הוא אינו חולק על החתימה עליו, יש הודאה ברורה וחד משמעית בדבר חובו של הנתבע באופן אישי לתובע ובדבר התחייבותו להחזיר לו חוב זה, בצירוף ריבית בשיעור של 1.5% לחודש.
-
הנתבע השיב בעמוד 25 לפרוטוקול, שורה 31 "לא הכחשתי את החוב והיום אני לא מכחיש, כמו אז, אותו הדבר. אני רוצה להגיד למה אני חתמתי על זה".
-
אינני מקבל את טענת הנתבע, לפיה חתם על מסמך זה כדי להפיס את דעתו של התובע וכדי להרגיע אותו בלבד, טענה זו של הנתבע אינה אלא תירוץ קלוש ובלתי מוצלח בניסיון להתחמק מהתחייבותו להחזיר את החוב.
-
שוכנעתי כי הנתבע ניהל את עסקיו באמצעות בני משפחתו והחברות שהקים באמצעותם ויפים דבריה של כבוד השופטת אסתר נחליאלי-חיאט בתיק פש"ר 1943-05 ארז חבר עורך דין נאמן נ' יוסף בוז'ין במסגרת בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל של הנתבע:
"לציין כבר עתה כי חברה זו הייתה בבעלות החייב (הנתבע בתביעה שבפני - הערה שלי ע.א.) וכי כל כולה מבוסס על המוניטין של החייב ... ועל כשרונותיו ... ועל כן, תשובות החייב ובקשותיו להפרדת ישויות משפטיות עד כדי הפניית הנאמן לבירור פרטים בחברה והתייחסות כנזכר ברישא לפסקה זו – תמוהה למדי ... ראיתי להביא את דברי נציגת הכנ"ר בדיון שהתקיים ביום 07/01/10 כי "אנו סבורים שיש מקום לבטל ההליכים הוא ביקש הגנת הפקודה, דרך המלך שבה החייב ישר ותם לב לנהוג הוא בעצם לגלות את יכולתו הכלכלית האמיתית. החייב עובד כשכיר בחברה ולפני כן עבד בחברה שבעלי המניות שלה היא אחותו ואמו לפרקים. הוא משתכר סך נמוך יחסית להשכלתו ולמיומנותו ומדובר בחנות שמהווה עסק לכלי נגינה. נסיבות במקרה זה מצביעות על כך שהחייב בוחר להסתתר תחת מעטה של אישיות משפטית נפרדת שלזרועו הארוכה של הנאמן יש קושי להגיע אליה". דברי נציגת הכנ"ר מקובלים עלי ואני סבורה כי אין בהתנהגות החייב לאורך כל תקופת שהייתו בהליכים אלה כל גילוי של תום לב. כך התרשמתי מתשובותיו המיתממות ומהתנהלותו שמטרתה בפועל להרוויח זמן ואלה מצדיקים לטעמי ביטול ההליכים והוצאת החייב אל מחוץ לגדר הגנת הפקודה ... לאחר שעיינתי בתגובות השונות הן של הנאמן שתיאר באריכות ועל פני בקשות רבות את התנהגות החייב, הן של הנושה המנסה מזה שנים לקבל ולו חלק מחובת החייב, אך נאלצת לחזור ולצפות בחייב "המהתל במערכת" ... מכל אלה אני רואה לבטל את ההליכים".
-
מהחלטת כבוד השופטת נחליאלי-חיאט, עולה כי הנתבע עשה שימוש לרעה בהליכי פשיטת הרגל וכי הוא עשה שימוש לרעה במסכי החברות שהוקמו באמצעות בני משפחתו, בעוד שמי שעמד מאחורי העסקים שנוהלו ע"י אותן חברות היה הנתבע.
-
אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה פסק הדין בהרצליה בתיק 1520-06-08 יצר מעשה בית דין המשתיק את התובע מלהגיש תביעה זו. בתביעה בהרצליה הופסקו ההליכים נגד הנתבע מאחר שהוא היה בהליכי פשיטת רגל באותה עת, כאשר באותו פסק דין נקבע במפורש ביחס להסכם מיום 29/06/05, נספח 1 לתצהיר התובע, כי "ההתקשרות נעשתה מול הנתבע בלבד". עוד נקבע באותו פסק דין כי "אין מקום לחייב את החברה בתשלומי הריבית הקבועים בהסכם ... והכל כפי שהודה הנתבע במסמך הודאה ... כי הוא חייב סך של 39,568$ נכון ליום 01/01/07".
-
החברה חויבה באותו פסק דין בתשלום סכומים שונים לתובע בעילת עשיית עושר ולא במשפט ולא בעילה חוזית ואין באותו פסק דין כדי ליצור מעשה בית דין בתביעה שבין התובע לנתבע.
-
בתביעה שלפני התובע תבע סך של 263,533₪, אולם הוא לא הוכיח את מלוא סכום התביעה. כשהוא התבקש להסביר כיצד הגיע לסכום התביעה, לא עלה הדבר בידו ובסופו של דבר הוא השיב כי הוא מסתמך על האמור בהודאת הנתבע כפי שהיא באה לידי ביטוי בנספח 2 לתצהירו.
-
כמו כן, הודה התובע כי הנתבע שילם לו על חשבון החוב סך של 10,250$.
-
לפיכך, הסכום שאותו חייב הנתבע לשלם לתובע הינו הסכום שנרשם בהתחייבות בסך 39,568$ בצירוף הריבית הקבועה בשיעור של 1.5% לחודש לאחר הפחתת סך 10,250$ ששולמו לתובע בחודש יולי 2007. יתרת החוב איפוא, לאחר עריכת החישוב הינה בסך 124,191₪ כדלקמן:
שער הדולר ביום 01/01/07 הינו 4.237₪ ובצירוף ריבית בשיעור 1.5% לחודש עד יום 01/07/07 הסכום הינו 167,620₪. מסכום זה יש להפחית סך של 10,250$ ששולמו ביום 01/07/07 המהווים 43,429₪. היתרה הינה 124,191₪; סכום זה בצירוף ריבית של 1.5% לחודש מיום 01/07/07 ועד ליום מתן פסק הדין הינו סך של 140,012 ₪.
-
אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 140,012₪ בצירוף ריבית בסך 1.5% לחודש מהיום ועד לתשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום האגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 20,000₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ח' שבט תשע"ו, 17 ינואר 201618 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.
