פושט רגל אחד ונושים רבים. כיצד תבוצע החלוקה ביניהם והאם יש לבנק עדיפות על פני נושים אחרים?
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב נדרש להכריע בשאלה האם נושה שנרשמה לטובתו הערת אזהרה על דירותיו של החייב עיגן בכך את זכותו להיות נושה מועדף בעל זכות ראשונה לגבות את החוב.
במסגרת הליכי פשיטת רגל שמתנהלים נגד החייב, שנקלע לחובות של מיליוני שקלים, ביקשה הנאמנת על נכסיו להכיר באחד מנושיו כבעל עדיפות על פני נושים אחרים. בעגה המשפטית, היא ביקשה להכריז עליו כ"נושה מובטח". כלומר, מי שיש בידיו איזושהי בטוחה או ערבות לפירעון החוב (למשל שעבוד או משכון).
הנאמנת טענה שהחוב לאותו נושה עומד על כ-2 מיליון שקל, ומקורו בשני חוזי הלוואה שנכרתו בשנת 2013 בינו לבין החייב, ועוגנו בערבויות שונות כמו רישום הערות אזהרה על שתי דירותיו של החייב ומשכון אחת מהן.
אלא שבמקרה הנוכחי הייתה בעיה להכריע בין הנושים בין היתר משום שהדירות עליהן נרשמו הערות אזהרה לטובתו היו ממושכנות לטובת בנק מזרחי טפחות עוד לפני כן, ובמצב כזה פקודת פשיטת רגל קובעת כי לבנק יש קדימות כלפי כל נושה אחר.
בהמשך המצב המשפטי הסתבך עוד יותר, שכן בינואר 2014 עוקלו זכויותיו של החייב בדירות לטובת שני נושים אחרים – נוספים. הנושה המדובר – נקרא לו "המלווה" – אמנם הצליח לבסוף לרשום לטובתו משכון על אחת הדירות ואף לבטל את העיקולים לנושים האחרים, אולם הם לא הסכימו לוותר על הקדימות שלהם על פניו.
בינתיים, לפני מספר חודשים, בית המשפט התיר לבנק מזרחי-טפחות לנקוט בהליכים למימוש שתי הדירות. הנאמנת הסכימה שלבנק יש עדיפות על פני הנושים האחרים, אך ביקשה להכיר באותו מלווה כנושה מועדף על פני שני הנושים האחרים שעיקוליהם בוטלו.
למעשה הנאמנת ביקשה שהדירות יימכרו והתמורה תחולק קודם כל לבנק, לאחר מכן למלווה, ורק לבסוף לשני הנושים האחרים.
אלא ששני הנושים הללו התנגדו לכך וטענו כי הנושה המדובר כלל אינו "נושה מובטח". בנוסף הם טענו בין השאר כי המלווה הזה כלל לא הוכיח שהחייב חב לו דבר מה.
המוקדם גובר
החלטת השופט חגי ברנר עסקה במספר שאלות, ובהן בשאלה האם הערות האזהרה שנרשמה לטובת אותו נושה מועדף לכאורה בעת החתימה על חוזי ההלוואה, אי שם בשנת 2013, מקנות לו מעמדת של "נושה מובטח".
באופן כללי, ולאחר סקירה קצרה בנושא, השופט הבהיר כי בהליכי פשיטת רגל הערת אזהרה יכולה בנסיבות מסוימות להקנות מעמד שכזה, אך לגופו של עניין, במקרה הזה הערת האזהרה לא הפכה את המלווה לנושה מובטח משום שהדירה מושכנה קודן לכן לטובת הבנק וסביר להניח שהתמורה עבורה תגיע כולה לידיו.
השופט הרחיב והתייחס גם לכך שעל הדירה הזו נרשם משכון לטובת המלווה. אלא שלטעמו מאחר שהמשכון נרשם בניגוד לצו העיקול לטובת הנושים האחרים, שהיה תקף באותה עת, הוא לא תופס כלפיהם.
עם זאת, בנוגע לדירת השנייה ההכרעה הייתה לטובת המלווה משום שהמשכון נרשם עם החתימה על חוזי ההלוואה ולפני מתן צו העיקול לזכות הנושים האחרים. השופט הבהיר כי אמנם גם כאן משכון זה בטל כלפי הבנק, אך ביחסים שבין שאר הנושים, הוא תקף ולכן הנושה "מנצח" אותם בתחרות בכל הקשור לדירה זו.
בהמשך ההחלטה השופט החליט למנות מנהל מיוחד שיבדוק את גובה החוב המדויק, לאחר שהביע לגביו מספר תהיותו, והבהיר כי הדבר לא הוכח כנדרש.
- שמות ב"כ הצדדים מצוינים בהחלטה
* עו"ד אריה לרנר עוסק בפשיטות רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין