תבעה את בנה ופרודתו: "חייבים לי מאות אלפי שקלים"

לטענת האישה, דירה שמכרו בני הזוג לשעבר תמורת 620 אלף שקל, באמצעותם רכשו נכס אחר, הייתה שלה. השופטת דחתה אותה: "נבלעה בכספים המשותפים שלהם"

בית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת דחה לאחרונה תביעה כספית שהגישה אישה נגד בנה וכלתה לשעבר, בסך 620,000 שקל. טענתה המרכזית הייתה שהיא הבעלים האמתי על נכס שנרשם בטאבו על-שם בנה, ושלימים נמכר תמורת הסכום הנתבע, לצורך רכישת בית אחר ויקר יותר. השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה שגרסתה לא הוכחה.

התובעת היא אם הנתבע ("הבן") וחמותה לשעבר של הנתבעת ("הכלה"). עובר לנישואיו רכש הבן דירה תמורת 213,000 שקל, והיא נרשמה בטאבו על-שמו. לימים הנכס נמכר תמורת 620,000 שקל - סכום אשר שימש את בני הזוג לקניית בית גדול ומרווח יותר, תמורת 1,170,000 שקל. מאז עלו יחסי בני הזוג על שרטון וכיום הם מנהלים הליכים משפטיים, בין היתר לצורך פירוק השיתוף בבית.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט ביולי 2022 טענה התובעת שחרף רישום הדירה הראשונה על-שם בנה, הלכה למעשה היא הייתה שלה. לדבריה באותם ימים בנה היה סטודנט מובטל, כך שלא היה באפשרותו לקנות דירה - והיא זו שמימנה את הרכישה ממיטב חסכונותיה. עוד סיפרה שהיא והבן חתמו על הסכם הלוואה, ואף נרשם לטובתה משכון ברשם המשכונות. בנסיבות אלה, טענה האישה, היא זכאית לקבל מהנתבעים את כספי המכר של הדירה הראשונה, בסך 620,000 שקל.

בעוד הבן תמך בקבלת התביעה, אשתו לשעבר התנגדה בתוקף. לטענתה התביעה הוגשה בתיאום מוחלט בין האם ובנה, במטרה לנשל אותה מדירת המגורים. בתוך כך כפרה הכלה בגרסת חמותה לשעבר, כשסיפרה כי בני הזוג לשעבר שילמו יחד הלוואות שבאמצעותן נרכשה הדירה הראשונה.

לא רשמה שעבוד, לא דרשה החזר

השופטת ביטון הדפה את ניסיון התובעת לסתור את מרשם הטאבו. לדבריה, אין די בהעברת מימון לדירה הראשונה כדי לקנות בעלות בה, אלא צריך שהסכם המכר ורישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין יהיו על-שמה. “שעה שזה לא המצב בפועל", כתבה, "יש לתובעת קושי ממשי עם הטענה כי זכויות הבעלות בדירה הראשונה הן שלה, וכפועל יוצא מכך יש להשיב לה את מלוא התמורה בגין מכירתה".

נקודות נוספות שהקריסו את התביעה נגעו, לדברי השופטת, לשיהוי בן שלוש השנים ברישום שעבוד לטובת התובעת על הדירה הראשונה (מכוח הלוואה שכביכול העניקה לבנה), ובאי-קבלת שכירות מבני הזוג במהלך מגוריהם בדירה זו.

יתרה מכך, הודגש בפסק הדין, במסגרת הליכי מכירת הדירה הראשונה התובעת ביטלה את השעבוד שנרשם לטובתה, מבלי שדאגה לרשום שעבוד חדש על הדירה השנייה, ואף לא פעלה לקבלת סכום ההלוואה ממכירת הדירה הראשונה - "פעולות שהיה מצופה ממנה לעשות באם היה ממש בטענותיה", דברי השופטת.

לסיום הבהירה השופטת שחלה כוונת שיתוף מצד הבן על תמורת הדירה הראשונה, שעה שהיא "נבלעה" ביתר הכספים אשר שימשו את הנתבעים לרכישת הדירה השנייה, מבלי שהופרדה מהם. לדבריה עצם ערבוב הכספים, ללא עריכת הסכם המפריד את שווי הדירה הראשונה, מחזק את מסקנתה שלפיה על התביעה להידחות.

לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה תוך חיוב התובעת לשלם לכלתה לשעבר 7,500 שקל הוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד האני עובייד
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מרג'יה ג'ריס
• ב"כ הנתבע: עו"ד סמיח לחאם

לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 60427-07-22

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.