עקב בעיות נפשיות קשות של הנער, והמלצות של גורמים מקצועיים, החליטו בתי המשפט להכריז עליו כ"קטין נזקק" ולהוציא אותו ממשמורת אמו למשך שנה לפחות. שופטת העליון דחתה את בקשתה לערעור לאחר שהשתכנעה כי לא היה מנוס.
כבר כשהנער נולד ב-2001, המשפחה הייתה מוכרת לשירותי הרווחה, על רקע בעיות כלכליות והתנהגות אלימה של אביו. בשלב מסוים ההורים התגרשו ומאז הנער בן ה-14 התגורר עם אחותו ואמו אצל סבו וסבתו. אביו נישא מחדש, והקשר איתו רופף.
לייעוץ בענייני משפחה:
עו"ד דיני משפחה
לפני כשלוש שנים, בהיותו בכיתה ד', הוא החל להיעדר מבית הספר. מאוחר יותר המצב החמיר – הנער החל לסבול מדיכאון, חרדות, קושי להיפרד מאמו, התפרצויות אלימות ומחשבות אובדניות עד כדי חשד למחלת נפש.
לפני שנה וחצי המליצו גורמים מקצועיים על אשפוז כפוי לצורך אבחון והערכה, אך בית המשפט לנוער ברחובות דחה את בקשתם וביקש לתת לנער הזדמנות נוספת לשוב ללימודים ולשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים.
אלא ששום דבר לא עזר. ניכר בינו לבין אמו נרקם קשר חזק, אך הנער סירב לצאת מהבית, ושוב נשלח להערכות פסיכיאטריות.
פסיכולוג מהיחידה להדרכת הורים התרשם שהאם עושה כמיטב יכולתה, אולם נטייתה להזדהות עם קשיי בנה ולהימנע "מהצעדים הדרמטיים המתבקשים מן הסיטואציה" מקשה עליה להוביל לשינוי של ממש במצבו.
העניינים הגיעו לשלב שבו ככל הנראה לא היה מנוס. גם עובדת סוציאלית וגם גורמי האבחון הפסיכיאטרי סברו שטובתו של הנער מחייבת להוציא מביתו למסגרת אחרת. בהתאם להמלצות אלה, בית משפט לנוער הכריז על הנער כ"קטין נזקק" והחליט להוציא אותו ממשמורת אמו ולשלוח אותו לפנימייה למשך שנה.
תחנוניה של האם והצעותיה לפתרונות אחרים לא עזרו. היא ערערה לבית המשפט המחוזי בלוד, אך ערעורה נדחה.
בית המשפט המחוזי התרשם שהחלטתו של בית המשפט לנוער הייתה מבוססת על חוות הדעת המקצועיות שהונחו בפניו, בעוד שהאם לא הביאה חוות דעת התומכת בהתנגדותה להמלצות.
האם נותרה בשלה והגישה בקשת רשות ערעור בביהמ"ש העליון, בה טענה כי מצבו של בנה לא מצדיק שיוציאו אותו ממשמורתה, שכן חוות הדעת השונות לא מעידות על סיכון בדרגה גבוהה.
לשיטתה, טובתו של הקטין היא קודם כל להיות עם משפחתו.
האב – שביהמ"ש ביקש גם את תגובתו – הודיע שהוא מסכים לבקשת האם.
נציג משרד הרווחה טען כי החלטות בתי המשפט הן מוצדקות והדגיש כי עד שנלקח לפנימייה מצבו של הנער רק הלך והתדרדר.
ניצנים של שיפור
השופטת דפנה ברק-ארז דחתה את הבקשה לרשות ערעור, וציינה כי "עניינם של המבקשת ושל הקטין נבחן באופן מדוקדק על-ידי הערכאות הקודמות".
בטרם קיבלה החלטה, ביקשה השופטת לקבל דיווח מעודכן על מצבו של הנער. מדו"ח העובד הסוציאלי של הפנימייה, עלה כי בהתחלה היו קשיים רבים, אולם כיום הנער השתלב מבחינה חברתית, מקבל את סמכות הצוות ואף החל לקחת חלק ברכיבה טיפולית.
למרות האמפטיה לאם, ואף על פי שהוצאת ילד ממשמורת אמו היא "המוצא האחרון", השופטת התרשמה כי כל הניסיונות לפתור את בעיותיו של הבן במסגרת הבית והקהילה לא צלחו, ומצבו נותר קשה. כעת, לעומת זאת, יש ניצנים ראשונים לשיפור, ויש לקוות שהמגמה תימשך.
בנוסף, השופטת הבהירה כי לא מדובר בהחלטה בלתי הפיכה, והעניין ייבחן שוב בתום שנת הלימודים, לקראת המועד בו יפוג תוקפו של הצו הנוכחי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
עקב הנסיבות המיוחדות, לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המבקשת: עו"ד יוסי נקר
- ב"כ המשיב: עו"ד חגית שפיצר
* עו"ד וטוען רבני חיים שכטר עוסק בדיני משפחה ואפוטרופסות
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין