רע"א 5737-15 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח'

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שנסבו על הפעלת סמכויות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) בעניינו של בנה הקטין של המבקשת (להלן: הקטין). בקשת רשות הערעור נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.7.2015 (ענ"א 13984-06-15, השופטת ד' מרשק-מרום), שבו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער ברחובות מיום 29.5.2015 (צב"ן 24466-05-14, השופט הבכיר צ' שרצקי) להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" לפי חוק הנוער. כן נסבה בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.8.2015 (ענ"א 20967-08-15, השופטת ו' פלאוט). בפסק דין זה דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער מיום 18.7.2015 להוציא את הקטין ממשמורת המבקשת.

רקע והליכים קודמים

2. הקטין, יליד 2001, התגורר עם המבקשת ועם אחותו הבוגרת בבית הוריה של המבקשת, הם סבו וסבתו. המבקשת ואביו של הקטין, המשיב 2, גרושים. המשיב 2 נישא מחדש לאחר מכן. מתסקיר הנזקקות של העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער מיום 12.5.2015 (להלן: תסקיר הנזקקות) עולה כי משפחתו של הקטין מוכרת לשירותי הרווחה משנת 2001 על רקע בעיות כלכליות, קשיים בתפקוד הורי ואלימות מצד המשיב 2 כלפי המבקשת במהלך חייהם כזוג נשוי, וכי הקשר בין המשיב 2 לקטין אינו רציף.

3. לפי תסקיר הנזקקות, הקטין סובל מקשיים והיעדרויות מבית הספר כבר מאז לימודיו בכיתה ד', כלומר למעלה משלוש שנים. ביום 4.11.2013 וביום 20.11.2013 נערכה לקטין הערכה פסיכו-דיאגנוסטית במכון "ארז", שאליו הוא הופנה על-ידי מחלקת החינוך העירונית. המלצות מכון "ארז" היו, בין היתר, לבצע הערכה פסיכיאטרית לקטין לגבי דיכאון, סכנה אובדנית ובוחן מציאות, וכן לתת למבקשת הדרכה הורית שתעסוק בביסוס סמכות הורית ובשימת גבולות. בהמשך לכך, באמצעות שירותי הרווחה תואמה לקטין הערכה פסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, אשר התבצעה ביום 2.3.2014 על-ידי ד"ר ורדי. בעקבות סירובו של הקטין להגיע לפגישות נוספות של הערכות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ובהתחשב בהערכה כי קיימת אפשרות של ממש שהקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה המליצה ד"ר ורדי במכתב מיום 12.5.2014 על אשפוזו הכפוי לצורכי אבחון והערכה.

4. ביום 15.5.2014 הגישה העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער בקשה לאשפוזו של הקטין, אך היא נדחתה על-ידי בית המשפט לנוער, שנתן לו הזדמנות נוספת לשוב ללימודיו ולשתף פעולה עם הגורמים המטפלים. בית המשפט לנוער קבע גם כי על המבקשת והמשיב 2 לקבל הדרכה הורית כפי שתורה העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער. ביום 29.9.2014, לאחר שהקטין לא חזר ללימודים באופן סדיר, הוגשה בקשה נוספת לאשפוזו, שהתקבלה בהסכמתם של המבקשת והמשיב 2. ביום 6.10.2014 ביקשה המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה משום שלטענתה הקטין חזר למסגרת לימודית והחל בטיפול באופן פרטי, ובית המשפט לנוער נעתר לבקשתה. ביום 12.11.2014 נערך דיון נוסף בעניינו של הקטין, ובו קבע בית המשפט לנוער כי בהתחשב בכך שהקטין למעשה לא החל בכל טיפול רגשי יש לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה או במרפאה לבריאות הנפש בקהילה בטרם תינתן החלטה על אשפוזו.

5. בהתאם להחלטת בית המשפט לנוער, ביום 4.12.2014 בוצעה לקטין הערכה פסיכיאטרית נוספת על-ידי ד"ר מאור בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, שציינה כי הקטין עדיין לא פוקד את בית הספר בצורה סדירה ואינו יוצא מביתו ללא ליווי. ד"ר מאור קבעה כי אין עדות לקיומה של הפרעה פסיכיאטרית חריפה כדיכאון, פסיכוזה או מסוכנות אובדנית מידית, וכי ניתן לייחס את התנהגותו לאפשרויות אחרות: הפרעה רגשית קשה, לרבות קושי בפרידה מהאם; הפרעת חרדה; או התחלתו של תהליך מחלתי אחר. בשים לב לנכונותם של הקטין והמבקשת להליך טיפולי שיכלול טיפול במסגרת פרטית וטיפול אלטרנטיבי לקטין וכן הדרכת הורים למבקשת, המלצתה של ד"ר מאור הייתה למצות הליך זה טרם מתן החלטה על אשפוזו של הקטין. ד"ר מאור המליצה לקצוב את פרק הזמן לטיפול בקטין ולבחון לאחר כחודש וחצי אם הוא הולך לטיפול באופן סדיר, אם המבקשת משתתפת בהדרכת ההורים ואם הקטין שב לבית הספר. ד"ר מאור הוסיפה כי אם הקטין לא יעמוד בתנאים אלו יש לשקול את אשפוזו לצורך אבחונו.

6. המבקשת פנתה ליחידה להדרכת הורים במרכז הרפואי שניידר (להלן: היחידה להדרכת הורים). במכתב מיום 1.2.2015 דיווח פסיכולוג מהיחידה להדרכת הורים, לאחר שהמבקשת הייתה בטיפולו במשך כשלושה שבועות, כי נטייתה של המבקשת להזדהות עם קשייו של הקטין ולהימנע "מהצעדים הדרמטיים המתבקשים מן הסיטואציה" מקשה עליה להוביל לשינוי של ממש במצבו, למרות שניכר כי היא עושה כמיטב יכולתה.

7. ביום 15.2.2015, לאחר שהתברר כי הניסיונות לטפל בקטין במסגרת הקהילה לא צלחו, בית המשפט לנוער (השופט נ' שילו) הורה בצו ביניים שניתן למשך 30 ימים על אבחונו של הקטין במרכז חירום כפתרון ביניים חלף אשפוזו. בית המשפט לנוער הוסיף כי אין ספק שיש להגיש בעניינו של הקטין בקשת נזקקות. לפי דיווח של העובדת הסוציאלית מיום 4.3.2015, ביום 25.2.2015 היא הגיעה לביתו של הקטין על מנת ללוות אותו ואת המבקשת לקליטה במרכז חירום, אך המבקשת ובני משפחה נוספים העלו את הקטין לרכב ונסעו מן המקום. בעקבות זאת הוגשה נגד האם תלונה במשטרה. הקטין נקלט במרכז החירום למחרת היום, לאחר שלווה אליו על-ידי המשטרה בשל התנגדותו לכך. ביום 25.3.2015, בעקבות המלצתו של מרכז החירום, בית המשפט לנוער (השופט הבכיר צ' שרצקי) האריך את צו הביניים למשך 60 יום נוספים לשם השלמת האבחון.