רכש את הדירה שבנו וכלתו שכרו – ופינה אותם ממנה

בני הזוג, הנמצאים בהליכי גירושים, לא שילמו לאב שכירות במשך חודשים רבים. טענת האישה שהדירה רשומה על שמו אבל בעצם שייכת להם – נדחתה

בבית המשפט למשפחה בטבריה התקבלה לאחרונה תביעה לפינוי מושכר שהגיש גבר נגד בנו וכלתו, לאחר שלא שילמו דמי שכירות. השופטת ורד ריקנטי רוסהר קבעה שהאישה – שעל רקע הליכי הגירושים מבנו של התובע נותרה לגור בדירה עם בנותיהם – לא הוכיחה שיש לה או לפרוד שלה זכויות כלשהן בנכס. לפיכך היא הורתה על פינויה מהדירה.

תחילת הפרשה ביוני 2016, אז חתמו הנתבעים (בנו וכלתו של התובע) על הסכם שכירות עם בעל הדירה דאז. בשלב מסוים התובע רכש את הדירה והפך לבעלים שלה. ואולם בשלב זה הנתבעים חדלו מלשלם את דמי השכירות. התובע הפציר בהם לשלם ומשלא נענו הגיש נגדם את התביעה בינואר השנה.

בנו של התובע הודיע כי בעקבות הליכי הגירושים הוא כבר לא גר בדירה וכי הוא תומך בתביעת אביו. לאור הסכמתו לפינוי התביעה נגדו נמחקה.

מנגד, האישה העלתה שלל טענות נגד הפינוי. בין היתר היא טענה שהתובע למעשה רכש את הדירה עבור בנו (הפרוד שלה), והבן הציע לה ששניהם יקנו את הדירה מהאב.

בהקשר זה היא הוסיפה כי מכרה את הג'יפ שלה ומשכה את כספי הפנסיה כדי לממן את הרכישה, אלא שבדיעבד היא הבינה, לטענתה, שהתובע ובנו רימו אותה. על בסיס זה היא טענה שאין מקום לפנות אותה ואת בנותיה מהדירה.

טענות לא ברורות

השופטת מתחה ביקורת על האישה שלא סיפקה גרסה קוהרנטית כלשהי. היא ציינה שהאישה סתרה את עצמה כשמצד אחד הודתה שהתובע הוא הבעלים של הדירה ומצד שני טענה כי הדירה נקנתה עבור בנו ועבורה.

השופטת ציינה כי בשלב מסוים של הדיון האישה נקטה בגרסה נוספת, לפיה הכוונה הייתה להקנות להם את הדירה לאחר מותו של התובע. במצב זה עולה השאלה מדוע הם נדרשו בכלל לשלם משהו, ועל שאלה זו השיבה האישה: "גם אני לא הבנתי".

לדברי השופטת לא ניתן להסיק דבר מגרסת האישה בנוגע לזכויותיה הנטענות בנכס, והיא לא הציגה אפילו אסמכתא בודדת שמוכיחה כי אכן השקיעה כספים בדירה.

לעומת זאת, קבעה השופטת, הוכחה בעלותו של התובע בדירה, וממנה נגזרת גם זכותו לפנות את הנתבעים ממנה.  

בהמשך לכך נדחתה טענת האישה שהיא יכולה לגור בדירה בלי לשלם, מפני שלא חתמה על הסכם שכירות מול התובע. השופטת הדגישה שלאישה לא הייתה תשובה לשאלה מכוח מה בדיוק היא זכאית לגור בחינם בדירה שלא שייכת לה.

ניסיונה של האישה לעכב את פינויה מהדירה עד לאחר שתתבע ותקבל כספים מהפרוד שלה במסגרת הליך הגירושין נדחה גם הוא. השופטת קבעה שאין קשר בין השניים, והתובע זכאי לפנותה מכוח זכותו הקניינית על הדירה.

עם זאת, השופטת התחשבה בכך שהנתבעת מטפלת בבנות וצריכה למצוא לה ולהן קורת גג, והורתה שהפינוי לא יהיה מיידי ויבוצע עד סוף חודש ינואר הקרוב.

האישה חויבה לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.

התביעה נגד הבן נמחקה לנוכח הסכמתו לפינוי.

• ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין