פס"ד תביעה לפינוי מושכר ביחס לבית צמוד קרקע

1.עניינו של הליך זה תביעה לפינוי מושכר ביחס לבית צמוד קרקע המצוי ברח' xxx והידוע כגו"ח xxx (להלן: "הנכס").

התובע הינו אביו של הנתבע 1 וחמה של הנתבעת 2.

הנתבע 1 והנתבעת 2 הינם בני זוג, הורים ל-2 בנות קטינות, שנמצאים בהליכי גירושין וחיים בנפרד – ובעניינם מתנהלים הליכים, הן בבית הדין הרבני והן בבית משפט זה.

א.עיקר טענות הצדדים

2.על פי האמור בכתב התביעה, ביום 9.6.16 נחתם הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") ביחס לנכס בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין בעליו של הנכס דאז מר ש', לתקופת שכירות שראשיתה ביום 1.6.16 וסיומה, כולל תקופות האופציה, ביום 31.5.20 (ר' הסכם השכירות – נספח 2 לכתב התביעה). למן חתימת הסכם השכירות התגוררו הנתבעים ביחד עם בנותיהן הקטינות בנכס.

3.לדברי התובע, ביום 9.3.21 הוא רכש את הנכס וביום 6.10.21 נרשם כבעליו בלשכת רישום המקרקעין וזאת לאחר ששילם את מלוא התמורה בגינו (ר' נסח רישום מקרקעין – נספח 1 לכתב התביעה). כן הוסיף וטען התובע שכחלק מעסקת המכר הומחו כל הזכויות בנכס לידיו, לרבות הזכויות מכוח הסכם השכירות שתקופתו הסתיימה בינתיים.

4.לטענת התובע, מאז הועברה לידיו החזקה המשפטית בנכס, הנתבעים לא שילמו לו דמי שכירות וגם לא חתמו עמו על הסכם שכירות חדש, למרות שתקופת השכירות הסתיימה וחרף דרישותיו ופניותיו אליהם. נוכח האמור, פנה התובע במכתב דרישה לפינוי הנתבעים 1 ו-2 מהנכס ביום 8.12.21 ומשלא נענה, פתח בהליך זה.

5.ביום 27.2.22 הוגש לתיק כתב הגנה מטעם נתבע 1, בו הוא ציין שהוא נמצא בהליכי גירושין מנתבעת 2 ושהוא אינו מתגורר בנכס. הנתבע 1 אישר בכתב הגנתו שלא שילם מזה חודשים רבים שכירות בעבור הנכס ונתן הסכמתו להשבת החזקה בנכס לידי אביו התובע.

6.ביום 15.5.22 הוגש כתב הגנה מטעם נתבעת 2 ובו העלתה טענות שונות כנגד סעד הפינוי שהתבקש. לדבריה, הנתבע 1 הציע לה ששניהם ירכשו את הנכס וכי לשם כך, מכרה רכב שהיה בבעלותה מסוג ג'יפ ב.מ.וו וכן משכה כספים שצברה בקופת הפנסיה. עוד טענה הנתבעת 2 שהתובע התערב וכדי שהנתבעים לא "יסתבכו כלכלית" כלשונה, הוא נטל משכנתא במקומם, תוך שהוסכם שהנכס ירשם על שמו ובמהלך השנים יעבור הרישום לנתבעים. בהתאם לכך ומאחר והנתבע 1 עבד בעסק המשפחתי, סוכם, לדבריה, שההחזר החודשי של המשכנתא יקוזז מסכום הכנסתו של נתבע 1.