בפסק הדין נכתב כי "התביעה לא הייתה באה לעולם, אם לא היה מוקצה שטח חופף, ומשהוקצה, לא טרחה הנתבעת לסמן, לטובת הצדדים, מהו אותו שטח חופף".
השופטת ברכה לכמן מבית משפט השלום בטבריה קיבלה את תביעתו של בעל זכויות בשטח בצפון הארץ, וחייבה את רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לשלם לו כ-76,000 שקל, בגין התרשלות שהובילה למחלוקות משפטיות בינו לבין בעל השטח הסמוך, ואף גרמה לו לעוגמת נפש רבה.
התובע הוא בעל זכויות חכירה בחלקה בצפון הארץ מכח חוזה משנת 1973. בשנת 1997 רמ"י חתמה על חוזה חכירה עם אדם אחר, שבו נכלל חלק מאותה חלקה. כך נוצר מצב שבו הייתה שטח "חפיפה", בין החלקה שהוחכרה לתובע לבין החלקה שהוחכרה למישהו אחר.
הדבר התגלה בשנת 2000 כאשר התובע הגיש בקשה לחידוש חוזה החכירה. בתגובה לכך, בשנת 2003 רמ"י הודיעה לו שקיים שטח חפיפה, וקבעה כי שטח זה יורד מחוזה החכירה שלו. למרות פניות חוזרות ונשנות שבהן ביקש מרמ"י לבוא לסמן את אותו שטח חפיפה, היא לא עשתה זאת.
בעקבות מצב זה, אותו תובע נתבע על ידי בעל החלקה עם השטח החופף. הליכים אלה נמשכו מספר שנים, כאשר באחת ההחלטות בית המשפט אף הורה למנות מודד שימדוד את שטח החפיפה.
בסופו של דבר, נפסק כי התובע – ששם היה הנתבע – יסלק את ידו משטח החפיפה וישלם לחוכר השני דמי שימוש בסך של 20,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
בשנה שעברה הוא הגיש את תביעתו נגד המדינה, בה טען כי בשל מחדליה ומעשיה של רמ"י – אי סימון גבולות החלקה והשטח שנגרע מזכויותיו – הוא נקלע לסכסוך גבולות עם שכנו למקרקעין, נאלץ לנהל הליך משפטי ונגרמו לו נזקים כספיים ועוגמת נפש.
מנגד, המדינה טענה כי לא הייתה כל התרשלות מצידה, והתובע ידע על שטח החפיפה עוד בשנת 2003, שנים לפני הגשת התביעה.
מקרה נדיר
לאורך פסק דינה, השופטת לכמן פירטה את השתלשלות האירועים וההליכים המשפטיים, ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלותה של רמ"י. "התביעה לא הייתה באה לעולם, אם לא היה מוקצה שטח חופף, ומשהוקצה, לא טרחה הנתבעת לסמן, לטובת הצדדים, מהו אותו שטח חופף", כתבה.
השופטת ציינה כי היה ראוי שרמ"י תבוא ותסמן את שטח החפיפה באופן מיידי, דבר שהיה מונע מחלוקות עתידיות לגבי מיקומו המדויק של שטח החפיפה – פעולה שנעשתה על ידה בסופו של דבר במסגרת התביעה שהוגשה נגד התובע לאחר החלטת בית משפט.
בהקשר זה השופטת התייחסה לטענתה של רמ"י, שלפיה ככלל, הם לא מבצעים מדידות בשטח, אלא רק במקרים נדירים. השופטת סברה שזהו בדיוק אותו מקרה "נדיר".
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי רמ"י אחראית לנזק שנגרם לתובע, בסכום של 59,400 שקל. סכום הפיצוי הורכב מהסכום שנפסק נגדו בתביעה שבה היה מעורב (30,000 שקל), הכנת חוות דעת מודד (4,400 שקל), וכן פיצוי על עוגמת נפש בסך של 25,000 שקל.
בנוסף, רמ"י חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 16,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איתמר בן-זאב
- ב"כ הנתבעת: פרקליטות מחוז צפון
עו"ד רפאל רפאלוב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין