בית הדין לעבודה קבע שהיא הודיעה על ההיריון רק לאחר שזומנה לשימוע ושהפיטורים היו משיקולים ענייניים
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של עובדת שפוטרה בהיותה בהיריון. העובדת טענה שזומנה לשימוע לפני פיטורים בעקבות הודעתה על ההיריון, אף שלא היה כל פגם בעבודתה. המעסיקה טענה שהעובדת פוטרה בגלל שלא עמדה ביעדי מכירות וללא קשר להיריון. השופטת שרון אלקיים קבעה שהעובדת זומנה לשימוע עוד לפני שהמעסיקה ידעה על ההיריון ופוטרה משיקולים לגיטימיים.
התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת – מרכז אירועים ביפו העתיקה בשם "לורנס" – באוקטובר 2015 בתפקיד של משווקת אירועים. בחוזה העבודה משרתה הוגדרה כמשרת אמון, כך שלא חל עליה חוק שעות עבודה ומנוחה. במרץ 2016 היא פוטרה לאחר שנערך לה שימוע, בהיותה בהיריון.
בתביעה שהגישה נגד המעסיקה היא טענה כי זומנה לשימוע ימים ספורים לאחר שסיפרה שהיא בהריון, בעוד שלפני כן לא נשמעה כלפיה ביקורות על עבודתה. לפיכך היא תבעה פיצוי עקב אפליה על רקע היריון בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה והפרשות לפנסיה.
בנוסף טענה העובדת כי לא היה נכון להגדיר את משרתה כמשרת אמון, ושלפי החוק היא זכאית גם לתשלום עבור שעות נוספות.
המעסיקה טענה מנגד שאין קשר בין הפיטורים לבין ההיריון ושהזימון לשימוע בטרם הפיטורים יצא לפני שהעובדת הודיעה על ההיריון. היא טענה שהעובדת מכרה עסקאות באחוזים נמוכים מיתר העובדים ולכן פוטרה. המעסיקה עמדה על כך שהמשרה נחשבת למשרת אמון והעובדת לא זכאית לתשלום שעות נוספות.
לא אשת מכירות אידאלית
השופטת אלקיים העדיפה את גרסת המעסיקה לעניין מועד הזימון לשימוע, וסברה שגרסת התובעת סבלה ממספר קשיים. כך למשל מפרוטוקול השימוע עלה שהיא לא טענה שהפיטורים נובעים מההיריון. טענותיה בשימוע התרכזו בנושאים אחרים, והיא אף הודתה שהיא לא אשת מכירות אידיאלית. בסוף השימוע היא אמנם הזכירה את ההיריון, אך לא ציינה שם כי הודיעה על ההיריון לפני הזימון לשימוע ולא טענה לקשר בין ההיריון לפיטורים.
רק במכתב ששלח עורך דינה של העובדת בטרם הגשת התביעה נעשה לראשונה קישור מפורש בין הזימון לשימוע לבין ההיריון.
השופטת קבעה שמחומר הראיות עולה שהתובעת הודיעה על ההיריון רק לאחר שקיבלה את הזימון לשימוע, ואין ראייה לכך שההחלטה לפטרה נבעה מההיריון.
לאחר מכן בחנה השופטת את שיקולי המעסיקה וקבעה שההחלטה לפטר את העובדת התבססה על שיקולים עניינים, לאור אחוזי המכירות הנמוכים שלה לעומת יתר העובדים והיותה פחות זמינה למשמרות.
השופטת דחתה גם את תביעת העובדת לפיצויי פיטורים, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. עם זאת היא קיבלה את טענתה בדבר זכאותה לשעות נוספות וחייבה את המעסיקה בתשלום של 1,369 שקלים בגין רכיב זה. נקבע כי המשרה אינה דורשת מידה מיוחדת של אמון וחוק שעות עבודה ומנוחה חל עליה.
העובדת חויבה בשכ"ט ב"כ המעסיקה בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העובדת: עו"ד מאיר אבירם
- ב"כ המעסיקה: עו"ד סבג יצחק
עו"ד ד"ר יצחק אלמליח
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין