עבודתו של הנהג כללה נסיעות בכל הארץ במשך כ-12 שעות ביום. המעסיקה טענה בין היתר כי הוא קיבל תשלום שעות נוספות שהתבטא ברכיב "פרמיות", אולם השופטת שוכנעה שאין קשר בין הפרמיות לבין גמול שעות נוספות.
סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת הדס יהלום, קיבלה את תביעתו של נהג שהועסק על ידי חברת "בכורי השדה צפון", העוסקת בשיווק והפצה של פירות וירקות, וחייבה אותה לשלם לו למעלה מ-100,000 שקל פיצויים – רובם ככולם עבור תשלום שעות נוספות שלא קיבל.
הנהג-התובע עבד בחברה במשך כ-13 חודשים עד נובמבר 2016. העבודה כללה נהיגה בכל רחבי הארץ, כולל אילת, למעט בחודשים האחרונים של עבודתו שלא כללו נסיעות לדרום. העבודה לדברי התובע נמשכה כ-12 שעות ביום, "בשעות משתנות".
בתביעתו הוא ביקש לחייב את החברה לשלם לו עבור שעתיים נוספות ליום לפי 125%, ושעתיים נוספות לפי 150%, מתעריף שכר העומד על 11,445 שקל.
בין היתר, התובע טען כי "פרמיות" שקיבל היו למעשה חלק מהשכר הרגיל שלו, ולכן הוא זכאי לשעות נוספות המחושבות לפי ערך שעה שהוא תוצאת חיבור בין השכר הבסיסי והפרמיות.
לעומת זאת, החברה טענה כי השכר הבסיסי של התובע עמד על 5,650 שקל, וכי הפרמיות היו למעשה תשלום על עבודה נוספת, כלומר על הארכת משך זמן העבודה.
החברה אף טענה כי התובע לא עבד בשעות נופסות, אולם עד מטעמה הסכים כי נסיעה לאילת ובחזרה, עם פריקה וטעינה בדרך, לוקחת 12 שעות, לא כולל הפסקות.
"אף לא חלק קטן"
לאחר שהציגה וניתחה את הסוגיות שבמחלוקת, השופטת יהלום ציינה כי "מהראיות עולה שהפרמיה שולמה משעת העבודה הראשונה. כך, אם התובע נסע לאילת, קיבל תשלום בסך 300 ₪ אף אם לא עבד באותו יום בשעות נוספות.
באשר לרכיב של "שעות נוספות גלובליות" שקיבל התובע, השופטת הבהירה כי הסכום ששולם הוא 392 שקלים בלבד, שאינם משקפים "אף לא חלק קטן" מהשעות הנוספות שהתובע ביצע בפועל.
לפיכך, השופטת קיבלה את טענת התובע לפיה שכרו עמד על שכר יסוד כפי שנקבע בהסכם העבודה ועל רכיב הפרמיות. בהתאם לכך קבעה השופטת כי שכרו הקובע לצורך חישוב כלל הזכויות לרבות חישוב שעות נוספות, עומד על 11,445 שקל – השכר הממוצע לכל תקופת העבודה.
השופטת אף הפנתה לכך שהחברה שילמה לתובע פיצויי פיטורים ופדיון חופשה לפי שכר זה, כך שגם לשיטתה תשלום הפרמיות לא היווה תשלום עבור שעות נוספות אלא חלק מהשכר.
בתוך כך החברה אף טענה כי על התובע לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, אולם השופטת דחתה טענה זו, וזאת לאחר ששוכנעה כי לחברה היה פיקוח על עבודת התובע ועל שעות העבודה. "התובע הגיש מידי יום דיווח של הנסיעות ושכרו חושב בהתאם לדיווח שהגיש. הנתבעת וידאה, לטענתה, שהתובע אינו חורג מהשעות שמתיר החוק", כתבה.
לאחר חישוב מדויק של השעות הנוספות במועדים שונים, השופטת חייבה את החברה לשלם לתובע שעות נוספות בסך כ-84,000 שקל. עוד נקבע כי החברה נדרשת לשלם לו הפרשי פנסיה בסך כ-4,150 שקל.
בנוסף, השופטת חייבה את החברה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל. לעניין זה השופטת התחשבה בכך שהחברה הגישה תביעה נגדית ממנה חזרה בה במהלך ההליך.
· ב"כ התובע: עו"ד אבי מור יוסף
· ב"כ הנתבעת: עו"ד אליסף אוחיון
עו"ד ויסאם מוקטרן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין