הקביעה משמעותית משום שתנאי הזכאות לקצבת נכות במסלול זה מחמירים לעומת אלה החלים על אישה עובדת. בית הדין לעבודה: מי שנאלצה להפסיק לעבוד בשל מצב רפואי וקיבלה קצבת אובדן כושר עבודה נחשבת כעובדת.
בית הדין לעבודה בתל-אביב ביטל לאחרונה החלטה של המוסד לביטוח לאומי לבחון זכאות של אישה לקצבת נכות במסלול של עקרת בית ולא של עובדת, משום שלא עבדה בפועל לפני הגשת התביעה. בראש ובראשונה הבהירה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש כי מדובר באישה שנאלצה להפסיק לעבוד בשל בעיות אורתופדיות קשות וקיבלה מחברת הביטוח קצבת אובדן כושר עבודה שנחשבת כתחליף הכנסה. שנית נקבע כי המועד הקובע במקרה הנוכחי מוקדם בהרבה מזה שקבע הביטוח הלאומי משום שהתובעת הוכרה כנכה כבר לפני 15 שנה, בתקופה שעדיין עבדה.
ב-2005 הגישה התובעת תביעה לקצבת נכות אך מאחר שנקבעו לה רק 30% נכות היא לא הייתה זכאית לקצבה.
כמה שנים לאחר מכן היא יצאה לפנסיה מוקדמת עקב אובדן כושר עבודה וב-2013 הגישה תביעה נוספת לקצבת נכות וטענה להחמרה. טענתה התקבלה לאחר הליכים ארוכים ועררים על החלטות הוועדות הרפואיות.
אלא שאז הודיע ביטוח לאומי שהוא בוחן את הזכאות שלה לקצבה במסלול של "עקרת בית" ולא "מבוטחת משתכרת". החלטה זו הייתה בעייתית עבורה כיוון שתנאי הזכאות של עקרת בית נוקשים יותר ומחייבים הוכחה לצמצום משמעותי של 50% ומעלה ביכולת לבצע עבודות משק בית. בשל כך היא הגישה את התביעה הנוכחית שבה טענה כי ביטוח לאומי טעה במסלול שבחר.
התובעת טענה כי אי הכושר שלה צריך להיבחן כעובדת משום שלאורך שנים ארוכות עבדה, התפרנסה ושילמה דמי ביטוח. התובעת הדגישה כי את התביעה הראשונה הגישה לביטוח לאומי כשעוד עבדה. כלומר, במועד שבו נגרם לה אובדן כושר עבודה מסוים היא עבדה ולא הייתה עקרת בית – וזהו המועד הקובע.
התובעת ציינה כי ביטוח לאומי המשיך לראות בה כעובדת גם לאחר שעזבה את העבודה, ולראייה – הוא לא שילם לה תוספת תלויים על ילדיה משום שקיבלה מחברת הביטוח קצבה על אבדן כושר עבודה, שנחשבת כתחליף הכנסה.
לעומת זאת, ביטוח לאומי טען כי המועד הקובע הוא 2013, אז הגישה תביעה לקצבת נכות. באותו הזמן התובעת כבר לא עבדה תקופה ארוכה ולכן לא צברה את תקופת ההעסקה הנדרשת – 12 חודשי עבודה רצופים או 24 חודשי עבודה בשנתיים. עוד טען המוסד כי הפנסיה המוקדמת לא נחשבת לשכר.
נקודת זמן שגויה
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש לא קיבלה את עמדת הביטוח הלאומי. קצבת אובדן כושר, קבעה, נחשבת כתחליף הכנסה ואף מוגדרת כך בחוק הביטוח הלאומי ובפקודת מס הכנסה. יתרה מכך, ביטוח לאומי עצמו סיווג את התובעת כעובדת אחרי שהחלה לקבל את הקצבה.
השופטת הוסיפה כי היא אף לא מקבלת את נקודת הזמן שקבע ביטוח לאומי לצורך בחינת הזכאות נוכח העובדה שהתובעת הוכרה כנכה עוד לפני שהפסיקה לעבוד. יתרה מכך, הוכח שהכנסתה נפגעה משמעותית כבר ב-2007 בשל הליקויים הרפואיים. כלומר, הנכות השפיעה על יכולת ההשתכרות שלה בזמן שעבדה.
לפיכך התביעה התקבלה ונקבע כי התובעת לא הייתה עקרת בית במועדים הרלוונטיים, ובחינת הזכאות שלה צריכה להיבחן לפי מסלול של "מבוטחת משתכרת". ביטוח לאומי חויב בשכר טרחת עורך דין של 4,000 שקל.
עו"ד לינוי אולניק
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין