הורים ובתם רכשו שתי דירות קטנות, איחדו אותן לדירה גדולה ועברו לגור בה יחד. לאחר מות ההורים טענה בתם השנייה שכל הנכס שלה בהתאם לצוואת האב. איך הוכרע הסכסוך?
לבית המשפט למשפחה בחיפה הגיעה מחלוקת בין שתי אחיות על דירה שמורכבת משתי יחידות דיור, האחת הייתה רשומה על שם ההורים והאחרת על שם אחת האחיות. האחות הנוספת ירשה לבדה את עיזבון ההורים, נרשמה כבעלת הזכויות במקומם, והיא גרה בנכס עם משפחתה. ניסיונה להשתלט על הדירה כולה נדחה ובית המשפט קבע שעליה לרכוש את חלקה של אחותה ולשלם לה דמי שימוש.
אמן של האחיות נפטרה ב-2012 ואביהן נפטר ב-2019. המחלוקת ביניהן נסובה על זכויות בנכס בשטח של 108 מ״ר שהיה במקור שתי דירות קטנות נפרדות (תת חלקה 2 ותת חלקה 3) ואוחד לדירה אחת גדולה.
התובעת, שעל שמה רשומה תת חלקה 2, עתרה לחייב את אחותה לפנות את הנכס. היא טענה שהנתבעת תפסה את דירתה, החליפה בה מנעול ועשתה בה כבשלה בניגוד גמור לכל דין.
היא סיפרה שביולי 2000 רכשה את הדירה מהחברה הקבלנית. במקביל, ההורים רכשו דירה צמודה, תת חלקה 3. בסמוך למועד בו היא והוריה נכנסו לדירות שרכשו הם החליטו לחבר ביניהן על מנת שיוכלו לגור יחד בדירה אחת גדולה. לצורך כך שונה מבנה הדירות והן אוחדו.
לאחר פטירת האם התובעת הוסיפה לגור עם האב בדירה ולאחר שנישאה עברה לגור בדירת בעלה, אך המשיכה לסעוד את אביה מידי יום. ב-2018 ולנוכח מצבו הסיעודי של האב החליטה הנתבעת לעבור לגור עם משפחתה בדירה במטרה להשתלט עליה.
התובעת הוסיפה שרק לאחר פטירת האב, ביולי 2019, כשניגשה להגיש בקשה לצו ירושה, נמסר לה לתדהמתה כי הנתבעת הגישה בקשה לקיום צוואה ונודע לה לראשונה כי האב ערך צוואה השוללת את זכותה בעיזבון. משבדקה אז את זכויותיה בעניין עיזבון האם המנוחה, שוב נדהמה לגלות כי חלקה של האם עבר בשלמותו לנתבעת על בסיס תצהיר הסתלקות עליו חתמה לכאורה התובעת.
לדבריה, יש להורות על פינוי הנתבעת וחלוקת הנכס בעין באופן שהדירה תפוצל ויחידת הדיור שעל שמה תעבור אליה.
הנתבעת, שעל שמה רשומה תת חלקה 3, טענה מנגד שמלוא הזכויות בנכס שייכות לה, ולחילופין, שיש להורות על פירוק השיתוף באופן שהיא תרכוש מהתובעת את זכויותיה בדירה.
לדבריה, ההורים הם שרכשו את שתי יחידות הדיור שתוכננו וחוברו מלכתחילה להיות דירה גדולה אחת. לטענתה, הם רשמו את אחת היחידות על שם התובעת במטרה לקבל משכנתא גבוהה יותר, ומדובר ברישום פיקטיבי.
נטל כבד מאוד
השוופטת ענבל קצב-קרן כתבה כי הנטל לסתור את מרשם המקרקעין הוא כבד מאוד. היא דחתה את טענת הנתבעת כי רישום התובעת הוא פיקטיבי והבהירה שגם אם ההורים הם אלה ששילמו על הנכס, זה לא מעיד שהבעלות שייכת להם, וייתכן שביקשו לסייע לבתם.
במקביל דחתה השופטת את עמדת התובעת כי יש לפצל את הדירות והבהירה שכיום הדירה המאוחדת אינה ניתנת לחלוקה פיזית. עוד הובהר כי התובעת לא נקטה במהלך כלשהו בנוגע לטענותיה ביחס לעיזבון, כך שאין בסיס לפסיקה בהיבט הזה.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על פירוק השיתוף בנכס, באופן בו לנתבעת תהיה זכות קדימה לרכישת חלקה היחסי של התובעת (44%).
עוד נקבע כי עד לפירוק השיתוף הנתבעת תשלם דמי שימוש.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד אורי בר-און
- ב״כ הנתבעת: עו"ד נדב כהן, עו"ד שני סיון טורג׳מן
עו"ד דן (דני) שגב וימר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין