כ-40 שנה לאחר שרכש מגרש, גילה בעליו שהוא נמכר לאחר ללא ידיעתו. הוא פנה למשטרה ולרשויות כדי לברר את פשר העניין, אך נפטר לפני שהצליח לגלות מה אירע. בתו לקחה את המושכות לידיה, והמשיכה במלחמה למען האב המנוח.
ביולי 2012, כארבעה עשורים לאחר שרכש מגרש בהרצליה, גילה הבעלים שהמגרש נמכר ללא ידיעתו. הסתבר, שכחצי שנה קודם לכן, נרשמה בטאבו הערת אזהרה על המגרש לטובת רוכש מסתורי. עם הגילוי, בעל המגרש, שקיבל דרישות לתשלום מס בשל מכירת הנכס שמעולם לא מכר, רץ לרשויות במטרה למנוע כל פעולה במגרש, וגם הגיש תלונה במשטרה.
בעקבות השתלשלות העניינים, נענה בימ"ש השלום בכפר-סבא לבקשת המשטרה ואסר על ביצוע כל פעולה במגרש ומצבו "הוקפא".
בנובמבר 2013 ולפני שהעניין התברר לאשורו, נפטר בעליו המקורי של המגרש. בתו, שנכנסה בנעליו, פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להצהיר על בעלות אביה המנוח במגרש, בטענה שמעולם לא מכר את המגרש וככל הנראה מדובר בתרמית.
בינתיים, צו המניעה על הנכס פג, והנתבע – אותו רוכש מסתורי – הודיע שמכר אותו לאחר וכבר נרשמה לטובתו הערת אזהרה. הנתבע טען להגנתו, שהוא בטוח שרכש את הנכס מאבי התובעת, שחתום על הסכם המכר. לטענתו, ככל הנראה המנוח התחרט על מכירת המגרש ולכן רץ להתלונן במשטרה.
עוד טען כי המנוח, שלא הגיש כל תביעה בעניין, ויתר על זכותו במגרש ולכן התובעת כלל אינה רשאית לתבוע אותו.
זיופים, סתירות וחוסר בראיות
למזלה, השכילה התובעת לצרף לתביעתה תעודת עובדת לשכת רישום האוכלוסין שאישרה כי תעודת הזהות של המוכר בעסקה, שנרשמה בטאבו, הייתה מזויפת ופרטים נוספים לגבי העסקה, כמו כתובת המנוח ותאריך לידתו, הותירו רושם שמדובר בזיוף.
השופטת שושנה אלמגור, שעיינה בתעודה ושמעה את עדויות אשת המנוח, שכנו ורואה החשבון של הנתבע, קבעה כי אין סיכוי שהמנוח מכר את המגרש למישהו.
השופטת הוסיפה שבעדות הנתבע התגלו סתירות רבות: כך, בעוד שטען שפגש את המוכר (אותו חשב לאבי התובעת) רק פעם אחת, התברר מעדות רואה החשבון שלו כי נפגש עמו מספר פעמים. בנוסף, כשהתבקש לומר היכן הוצע המגרש למכירה הוא ענה שההצעה פורסמה אצל כל המתווכים בכפר סבא, אך לא ציין אף לא שם של מתווך אחד.
כמו כן, בעת החקירה במשטרה הנתבע לא זיהה את אבי התובעת כמי שמכר לו את המגרש והצביע על תמונה של אדם אחר. הנתבע, ציינה השופטת אלמגור, גם לא טרח להעיד את עורך הדין שייצג אותו בעסקה ואף נמנע מלהציג טיוטות להסכם, שיכולות היו לזרות אור על הפרשה.
לאור שלל המחדלים בגרסתו, אשר זכו לחיצי ביקורת מהשופטת, נקבע שהנתבע רכש את המגרש ממתחזה ולא מהמנוח.
השופטת גם קבעה, כי הנתבע אינו רוכש "תמים" ולכן לא עומדת לו הגנה כלשהי. היא קבעה שזכות הבעלות, שנלקחה מהאב המנוח במרמה, גוברת על הערות האזהרה ועל כל העסקאות שנעשו בקניינו שלא בידיעתו, והורתה למחוק את ההערות כך שהמנוח חזר להיות בעל הנכס.
הנתבע חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 70 אלף שקל.
על אף שרישום הזכויות במקרקעין נעשה כיום בצורה מסודרת ומבוקרת, עדיין מבוצעים תרמיות וזיופים רבים אשר הצלחתם עלולה לגרום לאבדן כספי ו/או לתסבוכות משפטיות.
למרבה הצער, לרשם המקרקעין אין הזכות לקבוע אם העסקה שמוצגת לו כשרה ותקפה או שמא מדובר בתרמית ובמצב דברים זה, על הצדדים להתדיין בפני בית המשפט.
*עו"ד ומגשר גיל מזרחי עוסק בתחום המקרקעין
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין