תרמית במקרקעין

ר ק ע

בשנת 1972 רכש חיים מאור ז"ל (להלן: המנוח) מגרש בשטח 756 מ"ר בעיר הרצליה הידוע כחלקה 11 בגוש 6606 (להלן: המקרקעין), והבעלות עליו נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. כעבור כארבעה עשורים, ביום 20.11.11, נרשמה הערת אזהרה על זכויות המנוח במקרקעין לטובת נתבע 1 (להלן: הנתבע), אשר לטענתו התקשר עם המנוח בהסכם לרכישתן (נספח לתעודת עובדת הציבור מטעם מנהל מיסוי מקרקעין, בקשה מס' 6 בתיק האלקטרוני; להלן: ההסכם מיום 20.11.11). התובעת, בתו של המנוח ויורשתו החוקית, טוענת כי על אותו הסכם, וכן על הבקשה לרישום הערת האזהרה ועל ייפוי-הכוח שנחתם בפני עורך-דין (נספח ה לכתב התביעה) ועל הדיווחים שהוגשו למנהל מיסוי המקרקעין (נספחים לתעודת עובדת הציבור מטעם מנהל מיסוי מקרקעין), לא חתם אביה המנוח, כי אם אדם חסר זכויות במקרקעין שזהותו עלומה אשר התחזה כמנוח. היא עותרת להצהיר כי ההסכם מיום 20.11.11 לא הקנה זכות כלשהי במקרקעין לנתבע או למי שהתקשר עמו וכי להערות האזהרה ולעיקולים הקשורים בנתבע אין נפקות, ולהורות על מחיקתם מהמרשם.

המנוח נפטר לבית עולמו בחודש נובמבר 2013. התרמית שהתובעת טוענת לה התגלתה לו עוד בימי חייו, וכאשר נודעה לו פנה לרשויות השונות. ביום 12.07.12, כנראה לאחר שקיבל דרישה משלטונות מיסוי מקרקעין לשלם מס שבח, הגיש תלונה למשטרת ישראל על עבֵרות של קבלת דבר במרמה, זיוף בכוונה לקבל דבר והתחזות כאחר כדי לזכות בנכס. ביום 08.09.13 הוציא בית משפט השלום בכפר-סבא, לבקשת משטרת ישראל, צו שאסר על כל דיספוזיציה במקרקעין (ראו פרוטוקול הדיון בצ"א 40504-01-13 נספח ג לתצהיר הנתבע, עמ' 2, שורה 7). בלי שנערך דיון לגופו של עניין בוטל הצו ביום 04.02.14, ולמחרת נמחק מהמרשם (נספח ג1; נסח רישום היסטורי – נספח ד לכתב התביעה). מן הנסח ההיסטורי עולה כי ביום 10.03.14, לאחר שהוסר הצו, נרשמה הערת אזהרה לטובת יהודה שלם ושירלי שלם-עמית, והיא נמחקה מאוחר יותר. לגרסת הנתבע, בני הזוג שלם רכשו ממנו את הזכויות במקרקעין אך לאחר מכן ביטלו את העסקה.

ביום 23.03.14 ביקשה התובעת מבית משפט זה לאסור על הנתבע לעשות כל פעולה במקרקעין, ובאותו יום ניתן צו כמבוקש. צו המניעה נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 25.03.14, וכעבור יום התקיים הדיון הראשון לפניי. באותה ישיבה הודיע הנתבע כי מכר בינתיים את המקרקעין לנתבע 2, אשר הערת אזהרה לטובתו נרשמה בתאריך 24.03.14, ולפיכך צורף הלה להליך. ההסכם בין שני הנתבעים (נספח ג לכתב ההגנה) נושא את התאריך 19.03.14. לאחר שנשמעו עדי התביעה הודיעה באת-כוחו של נתבע 2, אשר סיכומים מטעמו לא הוגשו, כי הוא שוקל לבטל את העסקה עם הנתבע וכי החלטה על המשך צעדיו תתקבל על-פי החלטת בית המשפט (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון, שורה 31–עמ' 25, שורה 1; הודעה מטעמו מיום 29.06.14, בבקשה מס' 22 בתיק האלקטרוני).

ד י ו ן  ו ה כ ר ע ה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענותיהם של הצדדים ואת עדויות העדים, שוכנעתי מעל לכל ספק כי המנוח לא מכר לנתבע את המקרקעין. להלן טעמיי.

1. האישור על הגשת התלונה למשטרה סופח למכתב מיום 14.10.12 מאת המנוח אל לשכת מיסוי המקרקעין בנתניה, אשר צורף לתעודת עובדת הציבור שהגישה רכזת חוליית שומה שם. באותו מכתב כתב המנוח כי נוכל מכר את המקרקעין לאחֵר והערת האזהרה נרשמה לטובתו על סמך תעודת זהות מזויפת. הוא ביקש לחסום כל רישום באשר למקרקעין ולהסיר את העיקול שהטילו שלטונות מיסוי מקרקעין על חשבון הבנק שלו. מתעודת עובדת הציבור של רשמת המקרקעין בנתניה (סעיפים 1–2) עולה כי באותו יום היא הקפיאה את המקרקעין הקפאה מנהלית, לאחר שביקר בלשכה אדם שהציג את עצמו כמנוח וטען כי לא מכר אותם. כמה ימים לאחר מכן שלח אישור על הגשת התלונה במשטרה, וביום 19.07.12 נתקבלה בקשה מהמשטרה להקפיא את המקרקעין מנהלית. עינינו הרואות כי המנוח הלין לפני הגופים המוסמכים כי נוכל מכר את זכויותיו במקרקעין לאחֵר; אין בידי לקבל את גרסתו של הנתבע (סעיפים 8–9 לתצהיר עדותו הראשית; עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 25–עמ' 44, שורה 18) שלפיה תלונתו הייתה תלונת סרק אשר נבעה מתחושת חרטה על מכירת המקרקעין במחיר נמוך ממחיר השוק. כפי שנראה עוד, מעל עדותו של הנתבע ריחף ענן כבד של ספק, וראיות נוספות מוכיחות את טענת התובעת כי האדם שעמו התקשר בהסכם לא היה אביה.

2. לנתבע הוצגה בחקירתו הנגדית תעודת זהות (ראו נספח לתעודת עובדת הציבור מטעם מנהל מיסוי מקרקעין) שלפי המפורט בה, נופקה לאדם בשם חיים מאור בתאריך 24.07.00, והוא אישר כי באמצעותה הזדהה האדם שחתם מולו על ההסכם מיום 20.11.11 (עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 8–13). על-פי תעודת עובדת הציבור מטעם סגנית מנהל לשכת רישום האוכלוסין וההגירה (המוצג ת/1), אותה תעודה הייתה מזויפת ובמרשם התושבים לא תועדה הנפקתה. הנתבע לא השכיל לסתור את האמור בתעודת עובדת הציבור, ומשלא הזמין את מי שחיברה אותה לחקירה נגדית לא נסתרה עדותה ויש לקבוע כי התעודה לא הייתה אותנטית. למעלה מן הצורך אוסיף כי באותה תעודה נכתב, ככל הנראה בכוונת מכוון, כי כתובתו של המנוח, אשר התגורר ברח' ז'אן ז'ורס 13 בתל-אביב (סעיף 4 לתצהיר אשתו לשעבר, אסתר מרום), היא בבית מס' 11 באותו רחוב. כמו-כן הזייפן, אשר ניסה ליצור את הרושם שהתעודה הודפסה בשנת 2000, לא דקדק בהוראות הדין ומילא את סעיף הלאום בכוכביות. ההחלטה להפסיק לציין את לאומו של אזרח ישראל בתעודת הזהות נכנסה לתוקף רק קרוב לשנתיים מאוחר יותר (ראו נספחים ט–יא לתצהיר התובעת ובהם תקנות מרשם האוכלוסין (רישומים בתעודת זהות), התש"ן–1990 והתיקון משנת 2002). זאת ועוד: בתעודת הזהות המזויפת נרשם שתאריך הלידה העברי של המנוח הוא ,,ט"ז באייר תרצ"ב'', ואילו התאריך שנרשם בתעודת הזהות האמִתּית הוא ,,ט"ו באייר התרצ"ב'' והוא הנכון (סעיף 7 לתצהיר התובעת). אין כל ספק שתעודת הזהות שעל-פיה הזדהה מוכר המקרקעין לפני הנתבע הייתה תעודה מזויפת. אני דוחה את טענת הנתבע, שאותה העלה בפעם הראשונה בסיכומיו, כי תעודת עובדת הציבור אינה עומדת בכללים הקבועים בסעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א–1971. לתעודת עובדת הציבור צורף מכתב, ועובדת הציבור הצהירה כי ידוע לה שלעניין הוראות המשפט הפלילי, דין התעודה כדין עדות שניתנה בבית משפט בשבועה.

יש לציין כי איל זלר, עורך-הדין שערך את העסקה – ושאישר על-גבי טופס הדיווח לשלטונות מיסוי מקרקעי ועל ייפוי-הכוח הבלתי חוזר (נספח ה לכתב התביעה, עמוד אחרון) כי המתחזה הוא המנוח – הושעה מלשכת עורכי הדין לתקופה בת שלוש שנים שתחילתה ביום 05.02.14 (ראו נספח יד לתצהיר התובעת). התובעת זימנה אותו להעיד מטעמה, אך הוא לא הופיע לדיון ההוכחות (ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 20–23). בא-כוח הנתבע ציין בסיכומים מטעמו כי תמוה ,,[...] מדוע ויתרה התובעת בעקשנות נחרצת על עדותו של עו"ד זלר וזאת חרף המלצות חוזרות ונשנות של בית המשפט הנכבד לזמן אותו להעיד'' (סעיף 8), אך בית המשפט לא הפציר בבאי-כוחה לעשות זאת, ודי בעדויות ובראיות שהונחו לפניי כדי להגיע למסקנות שאליהן הגעתי.