שנה אחרי מות בתם משפעת: הרווחה לקחה את יתר ילדיהם

שלושה פעוטות הוצאו ממשמורת הוריהם על רקע דיווחים על הזנחה בבית ואי-הגעה לטיפת חלב. שופטת הערעור קבעה שמדובר בצעד קיצוני מדי, והורתה על השבת שניים מהילדים

הורים שאיבדו את בתם בנסיבות טראגיות עמדו בפני משבר חמור נוסף: הוצאת שלושת ילדיהם הנוספים ממשמורתם, בעיקר בשל הזנחה רבתי בבית ואי-הגעה סדורה לטיפת חלב. ערעור שהגישו למחוזי בחיפה התקבל ביחס לשני הילדים הקטנים: השופטת אספרנצה אלון קבעה שההחלטה להעבירם לרשות הסעד הייתה נמהרת מדי, ועל כן תבוטל. החלטה סופית בנוגע לבן הגדול טרם ניתנה.

מדובר בבת 34 ובן 29 ששכלו בינואר אשתקד את בתם, שמתה בגיל 3.5 בלבד ממחלת השפעת. בחלוף כשנה מהאסון שפקד אותם, נפלה עליהם סערה נוספת עם היענות בית המשפט לנוער בחדרה להוציא ממשמורתם את שלושת ילדיהם האחרים – בני ארבע, שנתיים וחצי שנה – ולהעבירם לרשות הסעד; זאת על רקע דיווחים לרווחה על הזנחה הן של הבית והן של הקטינים.  

בערעור שהגישו למחוזי, טענו ההורים שמדובר בצעד קיצוני מדי ובלתי מידתי. בהתאם לכך, דרשו את השבת שלושת ילדיהם – שהגדול שבהם מאובחן באוטיזם – למשמורתם, תוך מתן הנחיות להמשך טיפול בהם במסגרת קהילתית. נטען ש"נראות הבית ומצבו המוזנח אינו יכול לשמש סיבה עיקרית להוצאת הקטינים ממנו לאלתר, זאת בהיעדר מצב חירום, רפואי או נפשי, המצדיק נקיטת צעד קיצוני שכזה".

מנגד הפנתה הרווחה להזנחה הגדולה שנמצאה בבית המשפחה, שהתבטאה לדבריה, בין היתר, בלכלוך רב, זבל, וקיא שלא נוקה. נטען שמתקיימות, בנסיבות העניין, עילות לכאורה לנזקקות של הקטינים, וכי מתמלאים התנאים להמשך הוצאתם "הזמנית והמוצדקת" ממשמורת הוריהם – כך שהחלטת בית המשפט נכונה, ואינה דורשת התערבות.

שינו דיסקט

אבל השופטת אלון קבעה שהוצאת שני הילדים הקטנים ממשמורת הוריהם הייתה פזיזה מדי, ועל כן תבוטל. ביחס לבן הגדול, המצוי על הרצף האוטיסטי, נקבע שטרם בשלה העת להכריע בעניינו, ועל כן יוגש דו"ח משלים לצורך קבלת החלטה מושכלת. נכון לחודש וחצי אחרי פסק הדין, טרם ניתנה קביעה סופית בקשר לילד, והוא עדיין שוהה במרכז חירום תוך ניתוקו מהוריו.

אשר לאחיו הצעירים קבעה השופטת, כאמור, שההחלטה להעבירם לרשות הסעד הייתה בלתי מידתית. היא מצאה שבית המשפט לנוער לא נימק והסביר מדוע הוצאת קטינים אלה הינה בגדר "אמצעי חיוני והכרחי", ומדוע אין אמצעי אחר פחות בחומרתו אשר בכוחו להבטיח הגנה על שלומם ורווחתם.

"האם הוצאת הקטינים הייתה בגדר פעולה מחויבת מציאות ובלתי נמנעת? האם הנזק הצפוי מהשארת הקטינים במשמורת הוריהם גובר על הנזק שעלול להיגרם עקב הוצאתם מרשותם? האם לא נותרה כל ברירה למעט הוצאתם, בבחינת מוצא אחרון שנועד להבטיח את הטיפול וההשגחה בהם כאשר כל האמצעים האחרים אינם יעילים? האם אין אמצעי אחר, פחות בחומרתו, אשר יבטיח הגנה על שלומם של הקטינים? מסופקני", כתבה השופטת.

היא הבהירה, בתוך כך, שאינה מקלה ראש בעניינם של הקטינים, ואולם הדגישה מנגד שעצם אי-הגעתם הסדירה לטיפת חלב אינה מצדיקה, כשלעצמה, את הצעד הקיצוני שננקט, שכן מדובר בעניין פתיר. אשר למצב הבית, כתבה שהיא מאמינה לגרסת ההורים כי עבר מאז ניקיון, וכי מצבו טוב משהיה. "כך או אחרת, ניקיון הבית הינו דבר שניתן לתת לו מענה", כתבה, בדומה לסוגיית טיפת החלב.

התרשמות השופטת, בסופו של יום, הייתה שהמערערים שינו דיסקט וכי בניגוד לעבר – הם מוכנים כיום לשתף פעולה עם גורמי הרווחה על מנת להיות הורים טובים יותר לילדיהם. בנסיבות אלה נקבע ששני הילדים הקטנים יושבו אליהם לאלתר, תוך שילובם במעונות יום וביקורם הסדיר בטיפת חלב, לרבות מעקב רפואי ככל שיידרש.

• ב"כ המערער: עו"ד חן חג'ג' (סיוע משפטי)
• ב"כ המערערת: עו"ד מרסלה וולף (סיוע משפטי)
• האפוטרופוס לדין: עו"ד יאנה יורין (סיוע משפטי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.