בית המשפט העליון דן בשאלה האם שיתוף או חיבוב (Like) של פוסט פוגעני ברשת החברתית מהווה פרסום לשון הרע. השופטים הגיעו למסקנה שניתן לתבוע משתפי פוסט, אך לא כאלה שסימנו לייק.
בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי שיתוף פוסט פוגעני שפורסם ברשת חברתית מהווה פרסום לשון הרע. השופטים הבחינו בין שיתוף לבין סימון ״לייק״ וקבעו כי במקרה האחרון לא מדובר בפרסום לשון הרע, בין היתר בשל שיקולי מדיניות ושמירה על חופש הביטוי. על רקע זה דחו השופטים ערעור שהגישו בני זוג שחויבו לפצות מקומון לאחר ששיתפו פוסט שכינה אותו ״זיבלון״.
חברת ״נידלי תקשורת״, שמוציאה שבועון בשל ״המקומון רמת-גן גבעתיים״, תבעה ב-2013 בני זוג תושבי גבעתיים בטענה כי הם שיתפו פוסט בפייסבוק המכפיש את המקומון ומהווים לשון הרע. ברקע התביעה עמדה ביקורת של תושבים על האופן בו סיקר המקומון את התנהלות ראש העיר.
כחלק מהפעילות נגד המקומון הוקם עמוד פייסבוק בשם ״גבעתיים מחרימה את המקומון״ שזהות מנהליו לא ידועה. המנהלים פרסמו בעמוד פוסט בו כינו את המקומון ״זיבלון״, טענו כי הוא מזלזל ופוגע בתושבים וקראו להחרימו.
בני הזוג הודו ששיתפו את הפוסט אך טענו כי למקומון אין עילת תביעה נגדם.
ב-2016 בית משפט השלום דחה את תביעת המקומון וקבע כי השיתוף אינו מהווה ״פרסום״ לפי חוק לשון הרע.
החברה ערערה על פסק הדין. בשל השלכות הרוחב של המקרה, היועץ המשפטי לממשלה הצטרף להליך והביע עמדה שלפיה ניתן להגיש תביעה נגד מי ששיתף פוסט, ובכך תרם באופן אקטיבי להפצה נוספת של הפרסום המקורי, אך לא נגד מי שגרם לתוצאה באופן עקיף על ידי סימון לייק.
לפני כשנה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאימץ את עמדת היועץ וקיבל את הערעור. בית המשפט חייב את בני הזוג לפצות את החברה ב-5,000 שקל.
השניים ערערו על התוצאה לבית המשפט העליון. הם טענו כי פסק הדין יוביל לכך שמשתמשים בפייסבוק יהיו חשופים לתביעות בעת ביצוע פעולה ״כמעט אקראית״ שלא פעם נעשית בהיסח הדעת.
החברה טענה מנגד כי לשונו של חוק איסור לשון הרע אינה מאפשרת שלא לראות בפעולת השיתוף בפייסבוק כפרסום.
מנגנונים מאזנים
השופטת דפנה ברק ארז אימצה את הפרשנות שהוצגה בעמדת היועץ המשפטי לממשלה וקבעה שיש להבחין בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק באופן בו רק הראשונה עולה כדי ״פרסום״ כמובנו בחוק.
היא הסבירה שפעולת השיתוף חושפת את הפרסום הפוגעני למשתמשים נוספים ועשויה להקנות לו תפוצה נרחבת ואף להפוך אותו ל״ויראלי״. מנגד, קשה לראות בסימון לייד יצירת ״עותק״ של הדברים וחזרה עליהם.
בתוך כך, השופטת הדגישה כי חשוב שהרשתות החברתיות יישארו מקום תוסס שכולל הבעת דעות מגוונות, גם על ידי הפצתן באמצעות שיתוף. המטרה לדבריה, היא מיגור הביטויים הקיצוניים והשליליים המצויים בשולי השיח.
לפיכך, לצד ההרחבה של תחולת החוק גם על משתפי פוסטים, יש להפעיל כלפיהם ביתר שאת את המנגנונים ה״מאזנים״ שבחוק איסור לשון הרע (כמו ההגנות וההקלות הקבועות בו) ואת העקרון הכללי של איסור שימוש לרעה בהליכי משפט. מנגנונים אלה יסייעו לצמצם תביעות השתקה היוצרות ״אפקט מצנן״ כלפי התבטאות לגיטימית.
לא ניתן צו להוצאות.
השופטים יעל וילנר ומני מזוז הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערערים: עו"ד אורה בר-גיל, עו"ד פנינה בכר, עו"ד אורטל אייזנברג
- ב״כ המשיבה: עו"ד חיים בן יעקב, עו"ד יהושע הגלר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין