לפני כחצי שנה נפרצה כספת של חברה לייצור חוטי תפירה ונגנבו ממנה שיקים. בקשת החברה להורות לבנקים למסור לה פרטים על מוסרי השיקים כדי שתוכל לגבות את חובה התקבלה באחרונה.
בחודש מרץ השנה (2017) נפרצה כספת השייכת לחברה המייצרת חוטי תפירה לתעשיית הנעליים. מהכספת נגנבו שיקים שמסרו לה לקוחותיה, תושבי הרשות הפלסטינאית. חלק מהשיקים ״גולגלו״ לחברה על ידי הלקוחות כך שמי שחתום עליהם אינו הלקוח עצמו אלא אנשים אחרים שלחברה לא היה את פרטיהם. בנסיבות אלה היא פנתה לבית משפט השלום בנתניה בבקשה שיורה לבנקים למסור לה את פרטי מוסרי השיקים על מנת שתוכל לאתרם. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע שחשיפת האמת ואינטרס החברה לגבות את חובה גוברים במקרה זה על החיסיון הבנקאי.
״החברה הישראלית לאשפרה״ עוסקת בייצור חוטי תפירה לתעשיות השונות, ביניהן תעשיית הנעליים. לקוחותיה, תושבי הרשות הפלסטינאית מסרו לה שיקים שונים לפירעון חובם כלפיה והיא הניחה אותם בכספת בבית העסק שלה לאחר שערכה רשימה של פרטיהם.
לפני כחצי שנה נפרצה הכספת והשיקים נגנבו. החברה התקשתה לאתר חלק ממוסרי השיקים מאחר שמדובר היה בשיקים שהוסבו אליה על ידי הלקוחות והאחרונים לא ידעו לומר מי מסר להם את השיקים כי לא שמרו תיעוד על כך.
בנסיבות אלה הגישה החברה בקשה נגד תשעת הבנקים שבהם מתנהלים חשבונות מוסרי השיקים: הפועלים, לאומי, דיסקונט, הבינלאומי, מסד, אוצר החייל, מזרחי טפחות, מרכנתיל ובנק הדואר.
בבקשה עתרה החברה שבית המשפט יורה לבנקים למסור לה את פרטי מוסרי השיקים כולל שמם המלא, תעודת הזהות, כתובתם ומספר הטלפון שלהם.
הבנקים טענו כי המידע חוסה תחת חובת הסודיות הבנקאית אך מסרו שיקבלו כל הכרעה של בית המשפט.
ויתרו על פרטיותם
השופטת ליאת הר ציון קיבלה את הבקשה. היא ציינה כי תקנות שיקים ללא כיסוי מחייבות בנקים למסור פרטים על מוסר השיק במקרים בהם השיק לא נפרע מסיבה כלשהי. במקרה זה, מאחר שהשיקים לא נפרעו בשל הגניבה קבעה השופטת שהבנקים מחויבים למסור לחברה את הפרטים המנויים בתקנות: שם, מספר זהות ומען רשום של בעל החשבון.
השופטת הוסיפה כי בפסיקת העליון נקבע כי אמנם מספר זהות ומספר חשבון בנק של אדם נמנים על ענייניו הפרטיים אך אם אותו אדם מוסר שיק שעליו מודפסים שמו, כתובתו ותעודת הזהות שלו הוא נחשב כמי שמסכים להעברת המידע לכל אדם שהשיק ״יתגלגל״ לידיו, ולא מדובר בפגיעה אסורה בפרטיות.
כך, ניתן לראות במוסרי השיקים כמי שהסכימו לוותר על פרטיותם בכל הנוגע לפרטים שנמצאים בדרך כלל על שיקים כמו שם, תעודת זהות וכתובת, וכלל לא עולה שאלת חיסיון בנק-לקוח.
השופטת הדגישה שגם בהנחה שמוטלת חובת סודיות על הבנקים במקרה זה, עדיין יש הצדקה להיעתר לבקשה. היא הבהירה שחיסיון בנק-לקוח הוא יחסי ויש לאזנו מול אינטרסים מתנגשים.
במקרה זה אין למבקשת דרכים חלופיות לקבל את המידע והוא דרוש לצורך חשיפת האמת וגביית החובות כלפיה.
לפיכך הורתה השופטת לבנקים למסור לחברה את פרטי מוסרי השיקים – שמות, תעודות זהות, כתובות ומספרי טלפונים בתוך 30 יום.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד נורית פלד ממשרד בן-עטיה, סרי, פלד עוסקת בדיני חוזים ומשפט אזרחי-מסחרי
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין