החברה הישראלית לאשפרה בעמ נ' בנק הפועלים בע"מ- שד' רוטשילד 50 תל אביב ואח'

רקע עובדתי

1. המבקשת היא חברה שעסקה עשרות שנים בייצור חוטי תפירה לתעשיות השונות לרבות תעשיית ייצור הנעליים.

2. בתצהיר שהוגש על ידי מנהל המבקשת, מר אברהם דיין, אשר לא נסתר, נטען כי לקוחותיה אשר הינם תושבי הרשות הפלסטינאית מסרו לה שיקים שונים לפירעון חובם כלפיה. רשימות השיקים המיוחסות ללקוחות כל אחד מתשעת המשיבים צורפה כנספחים 1-9 להמרצת הפתיחה.

3. כנטען בתצהיר המבקשת, שיקים אלה הוחזקו בכספת עסקה של המבקשת. ביום 19.3.17 פרצו לעסקה ונגנבה את כל תכולת הכספת. מיד עם גילוי הגניבה, פנתה המבקשת למשטרת ישראל והגישה תלונה תוך צירוף פרטי השיקים (ר' נספח 11 לתצהיר המבקשת).

4. לטענת מצהיר המבקשת, הלקוחות שמסרו את חלקם המשמעותי של השיקים הינם לקוחות מחברון. לטענת המבקשת ללקוחות אין תיעוד מי מסר להם שיקים אותם סיחרו למבקשת.

5. בהמרצת הפתיחה שבפני עותרת המבקשת לכך שאורה למשיבים, הבנקים, למסור למבקשת פרטי לקוחות שמסרו שיקים כמפורט בנספחים 1-9 , לרבות שמות מלאים, פרטי זיהוי, כתובות עדכניות מספרי טלפונים ודואר אלקטרוני.

6. הבנקים טוענים כי המידע המבוקש חוסה תחת חובת הסודיות הבנקאית, אולם הם מותירים לשיקול דעת בית המשפט האם להיעתר לצו המבוקש.

7. לטענת בא כח המבקשת, המידע המבוקש אינו נכלל במסגרת הסודיות הבנקאית מאחר שמדובר במידע שנמצא היה בידי המבקשת בעת שנמסרו בידיה השיקים ונגנבו וכן מדובר במידע שהבנק מחויב למסור בהתאם לתקנות שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981. על כן, אין מדובר במידע אשר חובת הסודיות חלה ביחס אליו. ככל שבית המשפט יקבע כי חלה חובת הסודיות, לטענת בא כח המבקשת, בנסיבות אלה, חובת הסודיות נסוגה מפני האינטרס של המבקשת אשר השיקים היו בידיה וזו הדרך היחידה מבחינתה להתחקות אחר החובות אשר לא שולמו לה.

    

   דיון והכרעה

    

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים בדיון שהתנהל בפני ביום 1.11.17, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה. להלן נימוקי .

9. אני מקבלת את טענת המבקשת כי בנסיבות ענייננו, בהן מדובר בשקים שהמבקשת אחזה בהם והם נגנבו לה.

    

   בתקנות שקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 נקבע :

   פרטי זיהוי שיימסרו לאוחז

   5.אוחז בשיק שלא נפרע מכל סיבה שהיא, ימסור לו סניף הבנק הנמשך, לפי בקשתו, את הפרטים הבאים כפי שהם רשומים אצלו:

   (1)שם, מספר זהות ומען רשום של בעל החשבון;...

    

   פקודת השטרות [נוסח חדש] מתייחסת לסיטואציה של שטרות שאבדו/נגנבו:

   69.שטר שאבד לפני שעבר זמנו, יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך, אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסירב ליתן כפל השטר, אפשר לכוף אותו שיתן.

   70.בכל תובענה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנדון.

    

10. מכאן, אני סבורה כי יש לראות במבקשת כמי שאחזה בשקים, אף אם אינה אוחזת כיום. מאחר שהשקים לא נפרעו (בשל הגניבה), יש לקבוע כי הבנקים מחויבים בפרטים המנויים בסעיף 5 לתקנות – פרטים אשר כאמור היו בידיה.

11. חיזוק לאמור ניתן ללמוד בפסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח (3) 808 שם נפסק:

     

    "מספר תעודת הזהות ומספר חשבון הבנק של אדם נמנים על ענייניו הפרטיים. אך אם הוא מושך שיק לטובת פלוני, ועליו מודפסים שמו, כתובתו תעודת הזהות שלו וחשבון הבנק, הרי מסכים הוא בזה להעברת אותו מידע לידיעתו של כל אדם שאותו שיק יוסב לו בדרך הרגילה, ואין בכל הפעולות הללו משום פגיעה אסורה בפרטיותו...

    גם אם נראה במסירת הפרטים על השיק משום "ויתור" או הסכמה מצד הלקוח, הרי שוויתור זה מתייחס למטרה המסוימת שלשמה נמסרו הפרטים, קרי :גביית השיק, ... אך הסכמה זו חלה כאמור רק לגבי האוחזים בהמחאות האמורות, ..."

12. ומכאן, עולה כי מושכי השיקים אשר מסרו שקים ללקוחות המבקשת, אשר ניתן להסבם ו/או שיקים למוטב בלבד מבלי שנרשם שם המוטב על שקים אלה, הסכימו לוותר על פרטיותם בכל הנוגע לפרטים שנמצאים על השקים. על כן, יש לראות בנסיבות אלה של אוחז העותר לקבל פרטים ביחס לשיק שלא נפרע כמי שזכאי לקבלת פרטים אלה, ומאחר שנפסק כי המושך ויתר על פרטיותו ביחס לפרטים אלה, הרי שלא עולה שאלת הסודיות בנסיבות אלה.

13. למעלה מן הצורך, גם אם היה מקום לבחון את תנאי הפסיקה ביחס לסודיות הבנקאית, אני סבורה כי התוצאה מלמדת על כך שיש מקום להיעתר לבקשה.

     

    כאמור, המבחן בעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה (ר' רע"א 5772/99 מרגליות נ' משכן) :

    " בפסק הדין סקולר (האמור לעיל) קבע השופט גולדברג את המבחנים בהם יש להתחשב בעת עריכת האיזון בין הגנת הפרטיות ומתן החסיון לבין אינטרס עשיית הצדק, באומרו: "ענין לנו, אם כן, בחיסיון יחסי, שיש לאזנו על פי מידת הפגיעה בכל אחד מן האינטרסים המתנגשים ... מהאיזון האמור מתחייב כי השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים ... שנית על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות, העלולה להיות מסווה ל"דיג ראיות". שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. ורביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי." (עמוד 774 לפסק הדין)"

     

    בתיק פש"ר (תל-אביב-יפו) 1630/02 - תעשיות רוגוזין בע"מ (בפירוק) נ' עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל ואח' נפסק:

    "אולם, אין לומר כי יש לתת לזכות לפרטיות, ובכללה לסודיות בנקאית, מעמד של בכורה בכל מקרה. מדובר בחיסיון יחסי שיש לאזנו על פי מידת הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים המתנגשים. באותו מקרה, נקבע כי האינטרס של חשיפת האמת בהליך שיפוטי גובר על חובת הסודיות הבנקאית. כב' השופטת שטרסברג- כהן למדה ... מפס"ד זה גזרה שווה למקרה שבפניה, שבו האינטרס הציבורי של איסוף מידע וחשיפת האמת בקשר לחברה שקרסה - גוברים על חובת הסודיות של המחזיק במידע. כב' השופטת שטרסברג- כהן קבעה כי גם אם הטענה היתה מתייחסת לסודיות שבין המשיבה לבין הלקוח שהזמין אצלה את הערכת השווי, לא ניתן היה לראות בטענת הסודיות טענה היכולה לגבור במשקלה על חשיבות מסירת החומר לידי המפרק. כך גם במקרה שבפניי. המפרק הסביר כי חומר החקירה נדרש לו על מנת לבדוק את נסיבות קריסתה של החברה אשר הותירה אחריה חובות נכבדים. בסיטואציה מעין זו, הזכות לשמירת סודיות ביחס למסמכים בנקאיים הקשורים למבקשים, שהם כאמור בעלי שליטה בחברה, נושאי משרה ומקורבים להם, צריכה לסגת מפני חשיבות מסירת החומר לידי המפרק."

     

    בתא (תא) 12124/06 בנק לאומי נ' סגמט נפסק:

    "סיכומו של דבר, החסיון הבנקאי אינו חסיון מוחלט, והוא נסוג בנסיבות מסויימות מפני האינטרס של חשיפת האמת. הנסיבות המיוחדות שצויינו בפסק הדין סקולר נ' ג'רבי  הנ"ל, לא נועדו למצות את כל רשימת המקרים בהם יותר גילוי, אלא ליתן דוגמא בלבד לגישה המצמצמת לפיה יש לנהוג כאשר מבוקש גילוי מסמכי בנק של צד שלישי".

14. בענייננו, בבחינת השיקולים המתנגשים, יש להורות על מסירת המידע: קימת חיוניות וחשיבות של המידע המבוקש למחלוקת אשר מתייחסת לבקשת המידע מהבנקים וכן לטענות עתידיות ככל שתהיינה של המבקשת כלפי מושכי השקים שלא נפרעו, אשר זהותם אינה ידועה, ניתן תצהיר על ידי המבקשת בצירוף נספחים המפרטים את נתוני השיקים , ובכך יש תשתית ראייתית לכאורית למבוקש, המבקשת עמדה בנטל לשכנע את בית המשפט כי אין בידיה להישען על ראיות חלופיות שאין בהן פגיעה בפרטיות, לאור ההסבר אשר ניתן בתצהיר המבקשת אשר לא נסתר ביחס לאופי הלקוחות ורישומיהם. היקפו של הגילוי אינו חורג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו ההליך.

15. בנוסף, לאור האינטרס של חשיפת האמת ביחס לגורמים הרלוונטיים לתשלום סכומי חובות כלפי המבקשת (בכפוף לכל הכרעה שתעשה בעניין זה במקרים הספציפיים) יש להיעתר לחשיפת המידע. מסקנה זו אף מתקבלת לאור הפסיקה שהובאה לעיל, ממנה למדים כי הלקוח אשר מסר את פרטי השיק למעשה הסכים למסור את פרטיו למי שהשיק נמסר ו/או הוסב לידיו.

     

    סיכומו של דבר:

    המשיבים ימסרו לידי המבקשת את פרטי הלקוחות שמשכו את השיקים, כמפורט בנספחים 1-9 להמרצת הפתיחה כפורט להלן:  שמות, ת.ז. / ח.פ., , כתובת, מספרי טלפונים.

    המשיבים יעשו כן בתוך 30 ימים מהיום.

    כל צד יישא בהוצאותיו.

    מורה על סגירת התיק.

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

     

    ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.