החברה הישראלית לאשפרה בעמ נ' בנק הפועלים בע"מ- שד' רוטשילד 50 תל אביב ואח'

רקע עובדתי

1. המבקשת היא חברה שעסקה עשרות שנים בייצור חוטי תפירה לתעשיות השונות לרבות תעשיית ייצור הנעליים.

2. בתצהיר שהוגש על ידי מנהל המבקשת, מר אברהם דיין, אשר לא נסתר, נטען כי לקוחותיה אשר הינם תושבי הרשות הפלסטינאית מסרו לה שיקים שונים לפירעון חובם כלפיה. רשימות השיקים המיוחסות ללקוחות כל אחד מתשעת המשיבים צורפה כנספחים 1-9 להמרצת הפתיחה.

3. כנטען בתצהיר המבקשת, שיקים אלה הוחזקו בכספת עסקה של המבקשת. ביום 19.3.17 פרצו לעסקה ונגנבה את כל תכולת הכספת. מיד עם גילוי הגניבה, פנתה המבקשת למשטרת ישראל והגישה תלונה תוך צירוף פרטי השיקים (ר' נספח 11 לתצהיר המבקשת).

4. לטענת מצהיר המבקשת, הלקוחות שמסרו את חלקם המשמעותי של השיקים הינם לקוחות מחברון. לטענת המבקשת ללקוחות אין תיעוד מי מסר להם שיקים אותם סיחרו למבקשת.

5. בהמרצת הפתיחה שבפני עותרת המבקשת לכך שאורה למשיבים, הבנקים, למסור למבקשת פרטי לקוחות שמסרו שיקים כמפורט בנספחים 1-9 , לרבות שמות מלאים, פרטי זיהוי, כתובות עדכניות מספרי טלפונים ודואר אלקטרוני.

6. הבנקים טוענים כי המידע המבוקש חוסה תחת חובת הסודיות הבנקאית, אולם הם מותירים לשיקול דעת בית המשפט האם להיעתר לצו המבוקש.

7. לטענת בא כח המבקשת, המידע המבוקש אינו נכלל במסגרת הסודיות הבנקאית מאחר שמדובר במידע שנמצא היה בידי המבקשת בעת שנמסרו בידיה השיקים ונגנבו וכן מדובר במידע שהבנק מחויב למסור בהתאם לתקנות שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981. על כן, אין מדובר במידע אשר חובת הסודיות חלה ביחס אליו. ככל שבית המשפט יקבע כי חלה חובת הסודיות, לטענת בא כח המבקשת, בנסיבות אלה, חובת הסודיות נסוגה מפני האינטרס של המבקשת אשר השיקים היו בידיה וזו הדרך היחידה מבחינתה להתחקות אחר החובות אשר לא שולמו לה.

    

   דיון והכרעה