הרשת מכרה דוכנים שהחזיקה בקניונים לחברת התכשיטים ״בי אנד בי״ אך האחרונה סירבה לשלם לה את מלוא התמורה בטענה כי הונתה אותה. בית משפט השלום בחיפה חייב את הנתבעת להשלים את החסר.
״חובת תום הלב לא הופכת צד בהסכם לאפוטרופוס של הצד שכנגד״. כך כתב השופט אבישי רובס שקיבל באחרונה תביעה שהגישה ג.ר.א.ס נגד חברה שקנתה ממנה את זכויותיה בדוכנים ב-2013. הרוכשת טענה שהתובעת הסתירה ירידה דרמטית במכירות אך השופט קבע שהתובעת דווקא גילתה את המידע אך הנתבעת בחרה להתעלם ממנו.
בתביעה שהגישה הרשת נגד חברת ״בי אנד בי תכשיטים״ היא טענה שהאחרונה הפרה הסכם ביניהם מ-2013 ולא שילמה לה את מלוא התמורה. התובעת סיפרה שבמסגרת ההסכם היא מכרה לנתבעת את זכויותיה ב-24 דוכנים בקניונים ומרכזי קניות שונים ברחבי הארץ תמורת כ-4.5 מיליון שקל. הנתבעת תכננה להפעיל בדוכנים רשת חדשה למכירת תכשיטים ומוצרים נוספים תחת השם ״סובניר״.
לטענת התובעת, היא קיימה את המוטל עליה והעבירה לנתבעת את החזקה בדוכנים לנתבעת אך היא לא שילמה לה את מלוא התמורה ובמרץ 2014 החלה לבטל המחאות שמסרה כך שנוצר חוב בסך 877,000 שקל.
הנתבעת טענה מצדה כי שתובעת הטעתה אותה בהסכם והסתירה את הירידה הדרמטית שהייתה במחזור המכירות של הדוכנים במהלך שנת 2013. לדבריה, קיבלה מהתובעת נתונים על מכירות 2012 בלבד, שהיו גבוהות, ועל בסיס זה הכינה תכנית עסקית ובחרה להתקשר בעסקה. היא הוסיפה שלולא ההטעיה לא הייתה חותמת על ההסכם.
התובעת כפרה בטענות הנתבעת וטענה כי העמידה לרשותה כל נתון או מידע שקשור להפעלת הדוכנים, ובכלל זה נתונים כספיים מדויקים. עוד לדבריה, הובהר לנתבעת כי במהלך שנת 2013 חלה ירידה במחזור ההכנסות ביחס לשנה הקודמת והנתבעת אף הצהירה בהסכם שעובדה זו ידועה לה.
על כך השיבה הנתבעת כי התובעת הציגה את הירידה בהכנסות ב-2013 כמינורית אך בהמשך התברר לה לתדהמתה כי בשנה זו הייתה ירידה של עשרות אחוזים במכירות בדוכנים.
יצאה ידי חובתה
השופט אבישי רובס מבית משפט השלום בחיפה קיבל את התביעה. הוא קבע שמהמסמכים ניתן ללמוד כי התובעת העבירה לרואה החשבון של הנתבעת כל מסמך שביקש, ללא יוצא מן הכלל.
״אין ולו מכתב אחד שיעיד על התנגדות של התובעת למסור לנתבעת מסמך כלשהו וניכר שהיא שיתפה פעולה מולה באופן מלא״, כתב והוסיף שהראיות מוכיחות שהנתבעת מעולם לא ביקשה נתונים על הכנסות 2013 והתמקדה בשנת 2012 בלבד.
עוד כתב השופט כי מהראיות עולה שאכן חלה ירידה לא מבוטלת בהכנסות התובעת ממכירות הדוכנים. ואולם, הנתבעת הצהירה במפורש "כי ידוע לה כי חלה ירידה בהיקף פעילות רשת הדוכנים בשנת 2013 ביחס לשנת 2012". לדבריו, הסעיף לא מדבר על ירידה ״זניחה״ או לא מהותית ואם זה היה המצג מטעם התובעת סביר שהנתבעת הייתה דואגת לרשום את הדברים כהווייתם בהסכם.
״חובת תום הלב לא הופכת צד בהסכם לאפוטרופוס של הצד שכנגד״ כתב השופט והוסיף כי ״משגילתה התובעת את המידע הרלבנטי היא יצאה ידי חובתה ולא מוטלת עליה האחריות לשקול במקום הנתבעת את שיקוליה המסחריים״.
השופט סיכם כי ככל הנראה הנתבעת משיקוליה לא ראתה רלבנטיות במידע זה בזמן אמת בהחלטתה האם להיכנס לעסקה.
בנסיבות אלה חייב השופט את הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת התמורה בצירוף ריבית והצמדה ובסך הכל 894,028 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד של 40,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד חוזים ג. דיסני - משרד ש. פרידמן בע"מ
- ב״כ הנתבעים: עו"ד י. שדה, עו"ד א. איזנברג
עו"ד ליפא לזנובסקי
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין