בית המשפט קבע כי המגורים הממושכים בבית ששווה 3,750,000 שקל והשיפוץ המשמעותי שנעשה בו מבססים "דבר מה נוסף" המוכיח כוונת שיתוף
השופטת גילה ספרא-ברנע קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. בני הזוג היו נשואים כ-16 שנה והביאו לעולם ילד אחד. במסגרת התביעה טענה האישה, בין היתר, כי מגיעות לה חצי מהזכויות בבית שרכש הבעל לפני הנישואים ושרשום על שמו, ושבו גרו הצדדים במהלך החיים המשותפים. הוא התנגד וטען כי הבית שייך לו. השופטת קבעה שהייתה כוונת שיתוף ושהאישה זכאית לחצי משווי הנכס.
בני הזוג הכירו ב-1995, נישאו בשנת 2000 ויש להם בן אחד בגיר. ב-2017 הם התגרשו.
ב-1993, זמן רב לפני שהכירו, רכש האיש בית שנרשם על שמו.
לאחר הנישואים גרו בני הזוג בבית ובו גידלו את בנם. בשלהי 2016 בני זוג נפרדו ועזבו את הבית.
בנובמבר 2018 נמכר הבית תמורת 3,750,000 שקל והכספים הועברו לחשבון נאמנות.
בתביעה ביקשה האישה לתת פסק דין הצהרתי בו ייקבע שהיא בעלים משותפים בבית ולהורות על שחרור הכספים שנשמרו בנאמנות למטרה זו.
לטענתה, חרף העובדה כי הבית רשום על שם האיש ונחשב "נכס חיצוני", הוא נכס המשותף לשני הצדדים.
לדבריה, עוד מתחילת ההיכרות בין הצדדים הייתה ביניהם כוונת שיתוף וכבר ב-1995 הם לקחו יחד משכנתה שבאמצעותה כיסו הלוואה שנטל האיש לצורך רכישת הבית.
עוד טענה האישה כי במהלך השנים הפקידה סכומי כסף שקיבלה לטובת הבית, לשיפוצו, לאחזקתו ולשימורו. כך למשל, ב-2006 היא העבירה כספי פיצויים שקיבלה לטובת שיפוץ משמעותי של הבית והצדדים עמלו יחד במשך השנים על מנת להשביחו.
האיש טען מנגד כי האישה לא כיסתה איתו את המשכנתה שרבצה על הבית. לשיטתו, הנכס שייך לו מאחר שרכש אותו לפני הנישואים, הבית היה רשום על שמו לכל אורך התקופה עד למכירתו, והוא מימן את רכישת הנכס לבדו.
שיתוף כלכלי
השופטת גילה ספרא-ברנע מבית המשפט למשפחה בחיפה התרשמה שהבית שבמחלוקת היה משותף לשני הצדדים. היא קבעה שהאישה התגוררה בנכס יותר מ-16 שנים, משנת 1999 או 2000 ועד יולי 2016, כשבנם של הצדדים נולד בבית וגדל בו.
היא הוסיפה כי אף שלצדדים מעולם לא היה חשבון משותף, מחומר הראיות עלה שהם התנהלו בשיתוף כללי, ניהלו עסקים, קנו ומכרו נכסים, כאשר נכסים שרכשו נרשמו על שם שניהם.
זאת ועוד, במהלך החיים המשותפים עבר הנכס שבמחלוקת שיפוץ משמעותי מאוד מכספים המשותפים לשני הצדדים. כמו כן, גם כלפי אחרים הצדדים הציגו את הבית כשייך לשניהם.
השופטת הבהירה כי מכלול הדברים מהווה "דבר מה נוסף" מעבר למגורים המשותפים, אשר המצביע על כוונת שיתוף.
לצד זאת ציינה השופטת כי האישה לא הוכיחה שסייעה לאיש לסגור את המשכנתה על הבית, אך הדבר אינו פוגע במסקנה שהנכס משותף.
לפיכך קבעה השופטת שהזכויות בבית שייכות לשני הצדדים והאישה זכאית למחצית הסכומים שהופקדו בחשבון הנאמנות.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד יהודית לוי
- ב"כ הנתבע: עו"ד שירן בכר
עו"ד אברהם (בומה) ברחד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין