פס"ד במספר עניינים בפירוק שיתוף, כוונת שיתוף ספציפי בדירת האיש מלפני הנישואין, רכב, הלוואות וכד'

לפניי תביעה רכושית שהגישה האישה כנגד האיש בסיום מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים.

עיקר המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא על כספי מכר בית שרכש האיש טרם הכירו הצדדים, בו התגוררו הצדדים במשך רוב נישואיהם, ועל חלקים מתוך חוות דעת המומחה כפי שיפורט להלן.

העובדות הרלוונטיות שאינן במחלוקת

1. הצדדים הכירו בשנת 1995 ונישאו ביום 00.--. לצדדים בן אחד [בגיר].

2. הצדדים התגרשו ביום 17.--.

3. יום הקרע בין הצדדים הועמד בהסכמה על יום 6.11.16.

4. טרם הכירו הצדדים, בשנת 1993, רכש האיש בית ברח' ---(להלן: "הבית" או "הבית שבמחלוקת"). הבית נרשם בלשכת רישום המקרקעין על שם האיש וכך היה רשום הבית עד למועד מכירתו.

5. הבית נרכש בסך של 105,000 דולר ביום 31.10.93 עם משכנתא בסך 41,000 ₪, המשכנתא סולקה ביום 25.10.95.

6. על הזכויות בבית נרשמו שתי משכנתאות שניטלו לצורך מימון עסקאות נדל"ן שביצעו הצדדים במהלך חייהם המשותפים, משכנתא אחת ע"ס 323,500 ₪, ומשכנתא שניה ע"ס 900,000 ₪, שתי המשכנתאות כוסו לאחר מכירת הנכסים. (נספח ה' לתע"ר האישה).

7. בחודש 7/2016 עזבו שני הצדדים את הבית על מנת להשכירו לאחרים ועברו להתגורר ב[עיר סמוכה]. יום הקרע הועמד בהסכמת הצדדים על 6.11.16, כאשר באותו חודש הצדדים הפרידו מגוריהם.

8. ביום 15.5.18 ניתן כנגד האישה צו לכינוס נכסים, במסגרתו מונה עו"ד אלון וולך כמנהל מיוחד לנכסי האישה (להלן: "עו"ד וולך") (פש"ר 5045-05-18), וביום 7.1.19 הורה כב' השופט זיתוני למזכירות להגדיר את עוה"ד וולך כצופה בתיק. (צו הכינוס צורף כנספח י"ג לתע"ר האישה).

9. ביום 30.10.18, ביום 22.11.18 וביום 25.11.18 אושרה מכירת הבית שבמחלוקת תמורת 3,750,000 ₪ ע"י כב' השופט זיתוני. כספי תמורת מכר הבית, לאחר תשלום משכנתאות ושעבודים הוכנסה לחשבון נאמנות בניהול באי כח הצדדים (להלן: "חשבון הנאמנות"). בקשת האישה לעיון חוזר בהחלטות אלה, נדחתה ע"י כב' השופט זיתוני ביום 7.1.19, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים.

10. נגד האיש נפתח תיק הוצל"פ (514190-01-19) בגין חוב שצבר לאחר הגירושין בסך 120,000 ₪, ונקבע לו הסדר תשלום של 1,000 ₪ מידי חודש (מסומן 15 לתע"ר האיש).

    ההליכים שנוהלו בין הצדדים

11. בין הצדדים התנהלו הליכים שונים עוד משנת 2016, כאשר כל ההליכים בין הצדדים הסתיימו למעט תיק זה.

12. ביום 7.11.16 נפתח בין הצדדים הליך ליישוב סכסוך (י"ס 15972-11-16), במסגרת התיק הוטל צו עיקול זמני על מחצית זכויותיו של האיש כפי שפורט בבקשה. התיק נסגר ביום 25.12.16.

13. ביום 4.1.17 הגישה האישה תביעה בעניין הסדרי השהות של הצדדים עם הקטין (תלה"מ 9376-01-17) ותביעה בעניין מזונות הקטין (תלה"מ 9293-01-17). ביום 18.6.17 הגישה האישה תביעה כספית כנגד האיש בעילות של פגיעה בפרטיות ולשון הרע (תלה"מ 39388-06-17). שלושת תיקים אלה נסגרו בהסכמת הצדדים בדיון מיום 9.6.21.

14. בין הצדדים התנהלו תחילה הליכים מקבילים בבית משפט זה ובבית הדין הרבני, עד החלטת כב' השופטת ה' גולדקורן מיום 5.6.17 לפיה הסמכות לדון בהליכים בין הצדדים נתונה לבית משפט זה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה נדחתה ביום 13.7.17 ע"י כב' בית המשפט המחוזי (רמ"ש 14727-06-17).

15. ביום 2.7.17 הגישה האישה בקשה לצו הגנה כנגד האיש (ה"ט 569-07-17) וניתן בהסכמה צו הגנה למשך שלושה חודשים.

16. ביום 7.5.18 ניתנה החלטת כב' נשיא בתי המשפט השלום במחוז חיפה דאז, אינאס סלאמה, להעביר התיק להתנהל בבית המשפט בחיפה. ביום 13.5.18 התיק הועבר להתנהל בפני כב' השופט נ' זיתוני.

17. ביום 29.1.19 תיק זה עבר לטיפולי.

    השתלשלות ההליכים בתיק זה

18. ביום 4.1.17 הוגש כתב התביעה. ביום 12.2.18 הוגש כתב הגנה.

19. ביום 28.5.18 ניתנה חוות דעת השמאי, מר עינב לביא זלצר, בהתאם לה שווי הבית שבמחלוקת הוא 3,220,000 ₪ (חוות הדעת צורפה לתיק בית המשפט ביום 3.7.18). בהתאם לנספח לחוות הדעת מיום 9.7.18 דמי השימוש בבית עומדים ע"ס 7,200 ₪ לחודש (הנספח צורף לתיק בית המשפט ביום 23.7.18).

20. ביום 9.8.18 אישר כב' השופט זיתוני את מכירת הבית שבמחלוקת תמורת 3,250,000 ₪, בכפוף למתן אפשרות לאישה להביא קונה אחר מטעמה עד ליום 6.9.18.

21. חוות דעת האקטואר רו"ח ירון ואקנין, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתיק הוגשה ביום 17.9.18. כפי שיפורט להלן, לאחר שהוגשה חוות דעת זו, ביקשו הצדדים להגיש חוות דעת עדכנית.

22. ביום 21.10.18 אישר כב' השופט זיתוני את מכירת הבית תמורת סך של 3,750,000 ₪. בהסכמת הצדדים נקבע כי כספי תמורת מכר הבית ייכנסו לחשבון נאמנות (להלן: "חשבון הנאמנות"). בנוסף, הוסר העיקול שהוטל על הבית במסגרת הליך י"ס.

23. בימים 2.12.18 ו-7.1.19 התקיימו קדמי משפט בתיק. בהחלטה מיום 7.1.19 אישר כב' השופט זיתוני את מכר הבית, ודחה בקשות האישה לעיון מחדש בהחלטות מכר הבית. נקבע כי הבית יימכר, וסכום המכר ישמש תחילה להסרת החובות העיקולים והשעבודים הרובצים על הבית, והסך הנותר יופקד לחשבון הנאמנות שינוהל ע"י באי כוח הצדדים.

24. ביום 20.3.19 הגישה האישה תצהירי עדות ראשית (להלן: "תע"ר") מטעמה. מטעם האיש הוגשו תע"ר ביום 13.5.19.

25. ביום 10.4.19 התקיים קדם משפט בתיק.

26. ביום 8.7.20, ובהסכמת הצדדים, הוגשה חוות דעת מעודכנת של המומחה, רו"ח אבי כהן (להלן: "המומחה").

27. ביום 22.10.20 הגיש המומחה לבית המשפט מענה לשאלות הבהרה שנשלחו לו ע"י הצדדים (להלן: "התשובות לשאלות ההבהרה").

28. ביום 11.11.20 התקיים בתיק קדם משפט נוסף.

29. ביום 12.1.21 התקיימה חקירת המומחה בהקלטה, תמלול החקירה נסרק לתיק ביום 13.6.21 (להלן: "תמלול 1").

30. ביום 13.1.21 הגיש המומחה חוות דעת מתוקנת (להלן: "חוות הדעת העדכנית").

31. ביום 14.1.21, לבקשת האיש ולאחר תגובה, התרתי לשני הצדדים למשוך 250,000 ₪ מתוך חשבון הנאמנות. האישה וויתרה על זכותה זו, והסך שהותר לה למשוך נותר בחשבון הנאמנות. בנוסף, חייבתי את שני הצדדים בשכר טרחת המומחה בגין התייצבותו לדיון, בחלקים שווים.

32. ביום 9.6.21 התקיימה בהקלטה ישיבת הוכחות שניה בתיק, במסגרתה נחקרו נגדית הצדדים על תצהיריהם. הצדדים וויתרו על עדותם של העדים מטעמם. תמלול הישיבה נסרק לתיק בית המשפט ביום 26.9.21 (להלן: "תמלול 2").

33. ביום 27.10.21 התקבלו סיכומי האישה וביום 26.12.21 התקבלו סיכומי האיש.

34. יקבלו נא הצדדים התנצלותי על העיכוב במתן פסק הדין, לאחר שבמשך תקופה ארוכה לא הוצגה משימת כתיבת פסק דין, וכשהתגלתה התקלה התארכה מלאכת כתיבת פסק הדין לאור היקף התיק ותיקים קודמים.

    טענות הצדדים

    טענות האישה

35. בתביעה זו ביקשה האישה ליתן פסק דין הצהרתי, בו ייקבע כי היא בעלים משותפים בבית שבמחלוקת, ולהורות על שחרור הכספים שנשמרו בנאמנות למטרה זו. להורות על רישומה על האישה כבעלים בנכס שבגוש ----- חלקה x או לכל הפחות לרשום הערת אזהרה התואמת להערת האזהרה שנרשמה ע"ש האיש. כן ביקשה להורות על חלוקה של 30%/70% לטובתה בזכויות הסוציאליות והפנסיוניות. כן ביקשה, כי בשל פערי ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות, האיש יחוייב לשלם לה תשלום חד פעמי או תשלומים עיתיים שישולמו מתוך השתכרותו. כן ביקשה להורות לאיש לשלם לה דמי שימוש בגין השימוש הבלעדי שנעשה בבית שבמחלוקת בכל התקופה מיום שנאלצה לצאת מהבית, ולחייב את האיש לשלם לה מחצית מההכנסות עבור השכרת הבית בהתאם לסכומים בדו"ח המומחה לשנים 2016 ו-2017. כן ביקשה שהרכב שרשום על שמה ומעוקל למע"מ, יישאר בידה ולא יאוזן במסגרת מסת הנכסים, על מנת ליצור חלוקה שוויונית. לבסוף ביקשה לקבוע כי אין לה חלק בהלוואות שנלקחו ע"י האיש לאחר מועד הקרע.

36. האישה ביקשה לקבוע כי בית המגורים, חרף העובדה כי הוא רשום ע"ש האיש ונחשב "נכס חיצוני", הוא נכס המשותף לשני הצדדים. לטענתה, בפסיקה נקבעו מספר פרמטרים שיכולים לסייע בשאלה אם היה שיתוף ספציפי, אותם הפרמטרים מהווים "דבר מה נוסף" מלבד נישואים ממושכים, כדי להצדיק את השיתוף הספציפי בבית המגורים.

37. האישה טענה, כי האיש רכש את הבית כשנתיים בלבד לפני שהכירו. לטענתה, כבר משנת 1995 יחסי הצדדים התהדקו והם ראו עצמם כשותפים להמשך חייהם ועברו להתגורר יחד בבית שבמחלוקת.

38. האישה טענה כי האיש לא הוכיח טענתו כי התגוררו בבית רק החל משנת 1999, לטענתה, תצהירי חבריו אשר נועדו לתמוך בטענתו הוצאו מהתיק מהסיבה "נמאס לי מהמשפט הזה, הוא מתנהל 5 שנים על 800 אלף ₪ כאילו יש פה 10 מיליון" (תמלול 2, עמ' 37, ש' 17-18), מה שמוכיח כי מצבו הכלכלי של האיש טוב וכי ככל הנראה העדות לא הייתה מסייעת לו. עוד טענה האישה, כי בתצהירי העדים נכתב כי הצדדים התגוררו יחד משנת 2000 ואילו האיש הודה כי הצדדים התגוררו יחד משנת 1999.

39. לטענת האישה, בשנת 1999 התרחשה פריצה לבית שבמחלוקת בזמן בו האיש היה בחו"ל, היא גילתה זאת כשחזרה לביתה מהעבודה, ובדו"ח המשטרה צוין כי נגנבו מהבית תכשיטיה. לטענתה, האיש לא הכחיש זאת. כן טענה האישה, כי היא, האיש ובנם התגוררו בבית שבמחלוקת במשך 21 שנה החל משנת 1995 כשהצדדים הכירו.

40. האישה טענה, כי כבר מתחילת ההיכרות ביניהם הייתה ביניהם כוונת שיתוף ולכן ביום 25.10.95 הצדדים כיסו יחד את הלוואת המשכנתא שלקח האיש ביום 14.6.92 בסך 41,000 ₪ מהכספים שהרוויחה האישה מעבודתה. לטענתה, עבדה אותה תקופה במספר עבודות במקביל.

41. עוד טענה האישה, כי במהלך השנים הפקידה סכומי כסף שקיבלה לטובת הבית, לשיפוצו, לאחזקתו ולשימורו, כך למשל, בשנת 2006 כשסיימה את עבודתה ב---, העבירה את כספי הפיצויים לטובת שיפוץ משמעותי של הבית והצדדים עמלו יחד במשך השנים על מנת להשביחו.

42. לטענתה, במהלך השנים הצדדים תחזקו את הנכס ובכספים משותפים תיקנו כל בלאי שנוצר, בנו תוספת לחדר ארונות, שדרגו את שני חדרי המקלחת ושירותי האורחים ובנוסף, הרחיבו את בית המגורים ואף סגרו את החניה בבית תוך כדי הפיכת השטח המקורה ליחידת דיור עם שירותים ומטבחון. לטענתה, הצדדים אף הוסיפו תוספת לאורך בית המגורים ובנו בתוספת חדר כושר, עם ספא, ג'קוזי וסאונה ובכך השביחו את הנכס.

43. לעניין מערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים, טענה האישה כי עוד בסמוך להיכרותם בשנת 1995, הצדדים לקחו הלוואות לצורך בניית שני בתים ב---, כך כשנה לאחר ההיכרות, הצדדים ניגשו למכרז, זכו בשני מגרשים, בנו עליהם שני מבנים ולאחר מכן מכרו אותם, מה שמעיד כי עוד טרם נישואיהם הייתה כוונת שיתוף והיה ביניהם קשר קרוב והם פעלו יחד למינוף מצבם הכלכלי באמצעות חוש עסקי שהיה לשניהם. לטענתה, הצדדים התחילו מקניית פרחים ומכירתם בצמתים בערבי חג, הקימו ומכרו חנויות, ולבסוף הקימו עסק מצליח של ---. האישה הפנתה למסמך (ת/1) בו היא מופיעה יחד עם האיש כלווה משכנתא שנלקחה בשנת 1995 וטענה כי כספיהם היו משותפים, ללא הבדל והפרדה רכושית וטענה כי הייתה להם כוונת שיתוף מלאה בכספים ובנכסים. האישה הפנתה לבע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007).

44. לעניין שיקולי הגינות הכרוכה בהתנהגות הצדדים, לפי בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (26.12.2012), טענה האישה כי סמכה על האיש בעיניים עצומות ולא פקפקה לרגע כי הבית שייך גם לה. עוד טענה, כי במסמכי הרישום ל--- ---, הצדדים הצהירו כי הבית שלהם הוא ביתם כלפי כולי עלמא (נספח ג' לתע"ר האישה).

45. לטענתה, הייתה תקופה בה הצדדים חשבו למכור את הבית ולעבור לבית שיתאים יותר לצרכיהם, האם צרפה הסכמים שונים שנחתמו עם מתווכים בהם שני הצדדים מופיעים.

46. לטענת האישה, האיש הודה כי הבית שייך לשני הצדדים, בכך שהודה כי השכירו את הבית לאירועים, הוא כינה את הבית "הדירה המשותפת" (תמלול 2, עמ' 50,ש' 40-41).

47. לטענת האישה, היא כיום נמצאת בהליכי פש"ר במצב כלכלי קשה והאיש ממשיך בעסקיו כרגיל.

48. לעניין חוו"ד המומחה טענה האישה כי המומחה קבע כי עסק --- "מת" בשל דברי האיש, ואולם הוא לא קיבל מסמכים מהרשויות על סגירת העסק. לטענתה, האיש הודה כי הטעה את המומחה, והמומחה הודה כי יש הבדל בין בחינת "עסק חי" לבחינת "עסק מת", לעניין בדיקת שווי מוניטין.

49. עוד טענה האישה, כי חוו"ד המומחה מתייחסת לזכויות וחובות שנצברו עד למועד הקרע, אולם החובות שנצברו נצברו סמוך למועד הקרע בשל הלוואות שהאיש לקח או מוחזרו לאחר מועד הקרע, לטענתה, תמורתן מעולם לא חולקה בין הצדדים. כך, לטענתה, האיש הודה כי סמוך למועד הקרע (6.11.16) נטל בחודש 5/2016 הלוואה ע"ס 150,000 ₪ וכן 14 הלוואות נוספות אשר היא חויבה עליהן במסגרת דו"ח המומחה.

50. בנוסף, טענה האישה, כי לדו"ח המומחה לא הוכנסו נכסים שיש לאיש בחו"ל בשווי 200,000 ₪, לטענתה, כאשר נשאל על כך המומחה, טען כי לא התבקש לבדוק נכסים אלה.

51. בנוסף, האישה טענה כי האיש סיפר לה במהלך חייהם המשותפים כי כל ההלוואות שנלקחו כוסו מהתמורה בגין מכירתן, ואולם לא כך היה. לטענתה, התמורה בגין מכירת הנכסים שניקנו עם הלוואת משכנתא שנלקחה ע"י הצדדים בגובה 1.3 מיליון נכנסו לחשבונות ע"ש האיש והטענה לא נסתרה על ידו (תמלול 2, עמ' 22, ש' 16-18).

52. עוד טענה, כי הכספים שקיבלו מהביטוח בשל הפריצה לביתם הועברו לחשבון נאמנות ע"ש עו"ד --- --- שהייתה בקשר רומנטי עם האיש, והיא לא ידעה על כך.

53. עוד טענה, כי המומחה הודה כי אין לו סמכות של חוקר והוא ערך חוות דעתו לפי המסמכים שקיבל אשר תומכים בטענות האיש, והוא לא עמד על בחינת הכספים והאם מדובר בכספים בשימוש אישי או עסקי.

54. עוד טענה, כי התמורות מעסק --- שהאיש ניהל לאחר מועד הקרע לא נכללו במסת איזון הנכסים, ועל כן, יש לנכות את כל החובות שמקורם בשווי הנכסים שיכללו באיזון המשאבים ועל האיש לשאת בחובות אלה לבדו.

55. לבסוף התייחסה האישה להערת אזהרה ע"ש האיש ביחידה שלא נמכרה בגוש ----- חלקה x (נספח ד1 לכתב התביעה) (להלן: "חלקה x"), לטענתה, הערת האזהרה נרשמה בהסכמה עם הבעלים הרשומים ולא בכדי, וזאת כדי שהנכס יירשם ע"ש שותפו של האיש, מר ---, ועל מנת שהאיש לא ייחשב כבעלי חלקה x.

    טענות האיש

56. האיש טען כי הצדדים עברו להתגורר יחד בבית רק בשנת 2000 ולא מיד עם הפיכתם לזוג בשנת 1995. לטענתו האישה כלל לא כיסתה איתו את המשכנתא שרבצה על הבית, והאישה כלל לא הוכיחה טענתה כי עשתה כן.

57. לטענתו, האישה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל לפתחה, ולא הביאה שום ראיה כתובה או אחרת כי התגוררה עם האיש בדירתו החל מיום היכרותם.

58. האיש טען כי הוא עומד על טענתו כי עבר להתגורר עם האישה רק בסמוך למועד נישואיהם, כי רכש את הבית בשנת 1993, וכי בשנת 1994 שיפץ את הבית מהיסוד מתוך הון שצבר וללא כל משכנתא לרבות --- מוצרי חשמל. האיש ביקש לקבוע את מועד השיתוף על שנת 2000.

59. לעניין הבית שבמחלוקת, האיש טען כי מעולם לא הייתה כוונת שיתוף על הבית. הוא רכש את הבית טרם הכירו הצדדים, כאשר במהלך השנים רכשו הצדדים יחד נכסים רבים, רכבים והשקעות אשר נרשמו על שם שניהם ואילו הנכס היחיד שהאישה לא נרשמה כבעלים עליו הוא הבית ולא בכדי.

60. לטענתו, במשך השנים הוא הקפיד לא להשביח את הבית, כדי להימנע מהליך זה, על מנת שהאישה לא תטען לבעלות. לטענתו, בשלב כלשהו נאלצו לשפץ את הנכס בשל נזק שהיה במקלחת שנבע מפיצוץ בנצרת שנבע מבלאי, לצורך תחזוקה שוטפת, כתוצאה מכך שלא השקיעו בשיפוץ הבית. לטענתו השיפוץ נעשה מכספי הביטוח אשר התקבלו בשל הפיצוץ בצנרת.

61. האיש טען, כי במהלך השנים, לצורך רכישת נכסים ורכבים נוספים, נאלצו הצדדים לקחת הלוואות שונות, לצורך לקיחת ההלוואה נידרש האיש לקחת משכנתא בסך 1.23 מיליון ₪ כנגד ביתו. על משכנתא זו רשומה האישה כלווה במשותף, ועל כן, ובשל המציאות המשפטית, האיש נותן הסכמתו לשיתוף בבית עד גובה של 1.23 מיליון ₪.

62. האיש טען להיעדר שיתוף ספציפי בבית. לטענתו, רכש את הבית טרם נישאו הצדדים, והבית היה רשום על שמו, כאשר הוא מימן רכישת הנכס. האיש דחה טענת האישה כי כיסתה יחד איתו את הלוואת המשכנתא בשנת 1995, לטענתו האישה הייתה אז צעירה בת 20, אישה בתחילת דרכה ללא השכלה וממון, והוא שב אותה עת מארה"ב עם הון ורכוש רב. לטענתו, בנסיבות אלה לא סביר כי האישה תכסה משכנתא לאדם שזה עתה הכירה, על הבית שלו, ללא כל רישום המעיד זאת.

63. בנוסף, טען, כי הצדדים רכשו הרבה נכסים יחד במהלך חייהם, כאשר האישה היא מי שניהלה זאת ביד רמה. לטענתו, האישה הודתה כי מעולם לא ביקשה להירשם כבעלי הבית, מה שמעיד כי אף האישה לא סברה כי מדובר בנכס משותף.

64. עוד טען, כי הוא ביקש לערוך הסכם ממון והאישה סירבה לא מהטעם שיש לה זכויות בבית, ומעולם לא ביקשה להירשם כבעלים.

65. לבסוף בנושא זה, טען האיש, כי הצדדים נטלו שתי הלוואות, האחת בגובה 335,000 ₪ והשניה בגובה 900,000 ₪ לטובת רכישת קרקעות ונכסים, כנגד הלוואות אלה נרשמה משכנתא על הבית. על כן, טוען האיש, ניתן להכיר בהסכמתו לאזן רק את ההלוואות בגינן נרשמו המשכנתאות על הבית בסך 1,235,000 ₪.

66. לעניין דו"ח המומחה טען האיש כי יש לאמץ את חוות הדעת המתוקנת, אשר לקחה בחשבון את כל המשתנים, הנסיבות הכלכליות, השאלות, הטעויות והאיזונים הנדרשים.

67. עוד טען האיש, כי בחוות הדעת המתוקנת נפלה טעות מסויימת בחלופה השניה אליה הפנה המומחה בחקירה, אולם האיש ממילא מבקש לאמץ את החלופה הראשונה של איזון המשאבים, ועל כן אין לטעוּת משמעות כלכלית.

68. כך טען, כי בהתאם לחלופה הראשונה, על האישה להעביר לו סך של 94,688 ₪, לסכום יש להוסיף את שווי הרכב מסוג --- --- שנת 2012 אשר נותר בידי האישה וכן סך של כ-45,000 ₪ ששילם האיש לאחר מועד הקרע עבור ערבות כלכלית בגין חוב הלוואה של האישה. כך טען, כי בסך הכל מוערך חובה של האישה אליו בסך של 200,000 ₪ לטענתו, יש לערוך קיזוז של הסכומים אותם חייבת האישה לאיש עם כל הסכומים ששולמו לכל אחד מהצדדים בפועל מתוך חשבון הנאמנות.

69. לעניין המוניטין, טען האיש, כי המומחה הבהיר כי אין להסתמך על חוות דעת המומחה הפרטי אשר הוגשה מטעם האישה, ואין מקום לעריכת שינויים.

    דיון והכרעה

    תחילת תקופת איזון הזכויות בין הצדדים

70. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 2000 ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון הכלל הוא כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג", למעט נכסים מסוימים המפורטים בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, אשר מוצאים מ"בסיס האיזון" ומהווים "נכסים חיצוניים".

71. זכותו של בן זוג על פי הסדר איזון המשאבים הינה זכות אובליגטורית דחויה למועד פקיעת הנישואין. בע"א 2084/91 ,1915/91 ו-3208/91 יעקובי נ' יעקובי ואח', קנובלר נ' קנובלר, פ"ד מט(3) 529 (1995) (להלן: "עניין יעקובי") נקבע בדעת רוב כי משטר איזון המשאבים אינו מתקיים בד בבד עם הלכת השיתוף, ולפיכך לא ניתן לחלק רכוש בני זוג, שהסדר איזון המשאבים חל עליהם, טרם פקיעת נישואיהם.

72. הצדדים בענייננו נישאו בשנת 2000, התגרשו ביום 17.-- ויום הקרע הועמד בהסכמה על 16.--. אין מחלוקת כי הצדדים החלו את מערכת היחסים ביניהם בשנת 1995.

73. הצדדים חלוקים לגבי תחילת תקופת השיתוף ביניהם. האישה ביקשה לקבוע כי תקופת האיזון מתחילה ממועד היכרות הצדדים בשנת 1995, והאיש ביקש לקבוע כי יש להעמיד את התקופה, כפי שקובע חוק יחסי ממון, החל משנת 2000, עת נישאו.

74. בחוות דעת המומחה העדכנית, הוכנה חוות הדעת הכוללת שתי חלופות, לפי טענותיהם הנ"ל של הצדדים. יובהר כי בחוות הדעת נפלה טעות, ונרשם בה כי תקופת השיתוף שחושבה לפי טענת האישה, היא משנת 1994 ולא 1995, ואולם המומחה טען כי לעובדה זו אין נפקות לעניין חישוביו.

75. לאחר עיון בטענות הצדדים, התרשמתי כי יש לראות את השיתוף בין הצדדים רק החל מנישואיהם בשנת 2000, מהמועד בו בחרו הם להתחתן ולחיות בשיתוף לפי חוק יחסי ממון. התרשמתי כי עד אותו מועד הצדדים בחרו להתנהל באופן נפרד, והאישה לא הוכיחה כי היה ביניהם שיתוף, כאשר עצם העובדה כי עשו יחד עסקים לא מוכיחה כי היה ביניהם, כבר החל מאותו שלב, שיתוף, כן התרשמתי כי האישה לא הוכיחה כי כיסתה את המשכנתא שרבצה על הבית שבמחלוקת יחד עם האיש.

76. התרשמתי כי גם אם האישה באותו שלב ישנה מספר לילות בשבוע אצל האיש, אין זה אומר כי יש לבחון שיתוף ביניהם החל מאותו מועד.

77. בנוסף, האישה לא הוכיחה ולא צרפה את דו"ח המשטרה בו נכתב כי עת התרחשה בשנת 1999 פריצה לבית, נגנבו תכשיטיה. בנוסף, גם אם האישה התגוררה בסמוך למועד נישואיה עם האיש כבר בשנת 1999, אין זה אומר כי הצדדים רצו להחיל עליהם את חוק יחסי ממון טרם נישאו באופן רשמי והוחל עליהם השיתוף לפי החוק.

78. בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי יש למנות את תקופת איזון הזכויות בין הצדדים ממועד נישואיהם בשנת 2000.

79. אני קובעת כי יש לפעול לפי החלופה הראשונה המופיעה בחוות דעת המומחה העדכנית כך שתקופת השיתוף של הצדדים הינה מיום 6.7.2020 ועד ליום 6.11.2016.

    הבית שבמחלוקת

    הדין החל - כללי

80. ס' 9 לחוק יחסי ממון קובע כאמור כי "ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששוויים יאוזן בין בני הזוג". אין מחלוקת כי הבית היה רשום על שם האיש בכל משך חייהם המשותפים של הצדדים.

81. סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע:

    "5.(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

    (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין". (ההדגשה אינה במקור, ג.ס.ב). אין מחלוקת כי האיש רכש את הבית טרם הכירו הצדדים.

82. לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, נכסים שהיו לאחד הצדדים טרם נישואיהם מוחרגים מאיזון הנכסים הכולל. יחד עם זאת, הדברים אינם כה ברורים והחזקה המופיעה בסעיף ניתנת לסתירה. לצד הוראות חוק יחסי ממון, קבעה הפסיקה כי יכול שתיווצר שותפות בין בני זוג מכוח דינים אחרים, עקב מתנה או הסכמה לשיתוף, בין במפורש ובין על פי התנהגות וזאת במקביל למשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון (ראו: בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (26.10.11)).

83. בפסיקה של בית המשפט העליון נקבע, כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית ב"נכס חיצוני" מכוח הדין הכללי – דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וכיו"ב – כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני" וכאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו (ראו: עניין יעקובי, רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 (2002) ("עניין אבו רומי"), ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 614 (2005)). 

84. נקודת המוצא היא כי בית המשפט יורה על שיתוף בנכסים מקום בו הוכחה כוונת שיתוף בראיה פוזיטיבית של ממש (ראו: ע"א 686/85 מערבי נ' מערבי, פ"ד מ(2) 631 (1986)), ושומה על בית המשפט לתור אחר הכוונה האמיתית של בני הזוג. כלומר, האם הוכחה הסכמה אמיתית בין בני הזוג לשיתוף במהלך חייהם, שאז ניתן לקבוע שיתוף גם ביחס לבית המגורים שאינו רשום על שם שני בני הזוג מסיבות כאלו ואחרות (ראו: ע"מ (חיפה) 316/05 פלוני נ' פלונית (22.2.2007)).

85. השאלה האם עלה בידי בעל דין לא רשום להוכיח מכח הדין הכללי שיש לו זכויות בנכס מכח דוקטרינת "כוונת השיתוף הספציפי" היא שאלה שבעובדה. יש לבחון את הנתונים והעובדות בכל מקרה לגופו ולתור אחר "דבר מה נוסף". בפרט יש לבחון את כוונת הצדדים, ציפייתם הלגיטימית, ההסכמות שהוסכמו ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי. כעולה מהפסיקה, רף הנטל ביחד לדירת מגורים הופחת, ונאמר כי ניתן להסתפק בהבטחות ומצגים אקטיביים והסתמכות. ראו בע"מ  1398/11 אלמונית נ' אלמוני, (26.12.2012) ("בע"מ 1398/11 דלעיל"), ופסיקה נוספת שתצוטט להלן.

86. בבחינת שיתוף ב"בית מגורים", הושם בפסיקה דגש על אופיו הייחודי של בית המגורים כנכס משפחתי מובהק וכנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג, כך שיש להקל עם בן הזוג הטוען לשיתוף בו. יחד עם זאת, נקבע שלא די בקיומם של חיי נישואין, אף אם הם ממושכים, כדי לקבוע שהייתה כוונה לשיתוף בבית מגורים שהינו "נכס חיצוני", כך, נקבע כי בסופו של יום מדובר בהכרעה תלוית נסיבות קונקרטיות (ראו: בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665 (2004) (להלן: "בע"מ 5939/04 שלעיל"); בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.2007); בע"מ (ירושלים) 818/05 פלונית נ' פלוני (8.5.2006) וכן ראו מאמרו של המלומד שחר ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א 227, 264-261 (2009) (להלן: "מאמרו של ליפשיץ").

    בעניין אבו רומי נפסק בהקשר זה:

    "לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי. שאם תאמר כן, נמצאתָ מכניס בדלת אחורית את חזקת השיתוף, שלשיטתי איננה חלה במקביל לחוק יחסי ממון.

    ...

    על מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן הזוג האחד לבן הזוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בדירת המגורים".

     

87. להכרה בשיתוף בבית מגורים יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים, כך בבע"מ 1398/11 דלעיל נקבע כי:

     

    "במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף".

88. בנוסף, כידוע, "טמיעתו ברכוש המשותף של נכס שנפל לאחד מבני-הזוג ממקור חיצוני – אף אם מדובר בטמיעה רעיונית ומעשית, ולאו דווקא בטמיעה פיזית או פורמאלית – עשויה להעיד על הסכמה משתמעת בין בני-הזוג לשיתוף בן-הזוג האחר גם בנכס זה. אך התשובה לשאלה כלום הנכס החיצוני אמנם נטמע ברכוש המשותף, חייבת להיגזר מבחינת נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון." (ראו ע"א 4151/99 בריל נ' דב בריל, פ"ד נה(4) 709 (2001)). מכאן, יש לבחון האם הקפידו הצדדים על הפרדה רכושית בין הזכויות שלהם המוחרגות לפי חוק יחסי ממון.

89. נקבע בפסיקה, כי עת נדרש בית המשפט לבחינת השיתוף בין בני הזוג, נבחנים בין היתר איכות חיי הנישואין, היינו, קיומם של יחסי נישואין תקינים והרמוניים, משך תקופת הנישואין, האם אלה נישואין ראשונים או שניים, טיב הנכס, מקור הנכס וההשקעות שבוצעו בו על ידי שני הצדדים ונסיבות וראיות מהן ניתן להסיק על כוונה או השערה לשיתוף בנכס חיצוני (ראו לעניין זה: תמ"ש (קריות) 46279-03-16 א.ב נ' א.ו.ב (27.6.2021), להלן: "תמ"ש 46279-03-16").

90. עוד ייבחנו כוונת הצדדים, ציפייתם הלגיטימית, אינטרס ההסתמכות וכיבוד רצונם. במאמרו של ליפשיץ, הציע חמישה עקרונות לבחינת הכללת נכס חיצוני, ולהלן אביא עיקרם כפי שצוטטו בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1279/07 פלונית נ' פלוני(28.6.2010):

    "ראשית, שימור ההבחנה בין נכסי המאמץ המשותף לנכסים החיצוניים בעת שעסקינן באיזון המשאבים, וכי נכסים מלפני הנישואים, בהתאם להוראות החוק, שווים לא יאוזן.

    שנית, גם פירות אשר הם בגדר השבחה טבעית, דינם כדין הנכס החיצוני. עם זאת, השבחתם של נכסים פרטיים ייחשבו לנכסים בני איזון בשני מצבים. הראשון, כאשר השבחת הנכס הפרטי דורשת מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, כגון השבחת ערך של חברה פרטית על-ידי בעל המניות העובד גם כמנהל בחברה. השני, עירוב נכסים – ערבוב הפירות המופקים מהנכסים הפרטיים או ערבוב תחליפי הנכס הפרטי עם כלל הנכסים הזוגיים ילמדו על כוונת שיתוף בפירות הנכסים הפרטיים או אפילו בנכסים הפרטים עצמם ולכן הפירות והתחליפים ייחשבו משותפים.

    שלישית, נטל ההוכחה על הטוען לקיומה של כוונת שיתוף בנכס חיצוני, תוך הוכחת נסיבות עובדתיות קונקרטיות מעבר לנישואים ולמגורים המשותפים כגון שיתוף משאבים כללי בין בני הזוג, ערבוב כספים ממקורות שונים והצהרות הדדיות מפורשות שמהן ניתן ללמוד על כוונה לשתף.

    רביעית, אם אחד מהצדדים מיזג רכושו הפרטי ברכוש המשותף, לא יהיה זה צודק כי הדבר לא ייעשה כן ברכושו של בן-הזוג האחר.

    חמישית, ככל שמדובר בדירת המגורים המשפחתית או בנכס משפחתי מובהק אחר, ובנסיבות של נישואים ראשונים, אורח חיים תקין, נישואים ממושכים לתקופה העולה על עשרים שנה, אזי ברירת המחדל לכוונה לשיתוף מכוח הדין הכללי, ויוטל על הבעלים הרשום להוכיח שלא כן הדבר וכי כך גילה דעתו".

     

91. בבע"מ 1398/11 דלעיל, הציע כב' השופט עמית רשימת פרמטרים לבחינה, שהושארו בצריך עיון בחוות הדעת המחייבת של כב' השופט דנציגר:

    "לטעמי, לצורך משקלו של אותו "דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף ספציפי יש להקל לגבי דירת המגורים לעומת נכסים אחרים שהובאו לנישואין על ידי אחד מבני הזוג.

    מבלי לקבוע מסמרות, אציין להלן מספר פרמטרים אשר יש להביא בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

    ( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

    ( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

    ( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

    ( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

    ( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

    ( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

    ( - ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

    ( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

    ( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון  יצירת מצג בפני בן הזוג השני.

    מובן כי הפרמטרים המנויים לעיל  - ואשר חלקם "מושך" לכיוונים מנוגדים – אינם רשימה סגורה, וכל מקרה יידון לגופו."

92. במקרה זה, אין מחלוקת כי האיש רכש את הבית טרם הכיר את האישה והדירה הייתה רשומה ע"ש האיש בלבד. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים של המקרקעין. מטרת הסעיף להגן על אמינותו של המרשם, וכך לשון הסעיף, שכותרתו 'כוח ההוכחה של רישום':

    "(א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 95 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין...". 

93. הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין הוא נטל כבד בדרך כלל, והוא, כאמור, מוטל על כתפי הצד המבקש לסתור את הרישום. במקרה כאן האישה טוענת לבעלות בבית מגורים, בו התגוררו הצדדים, שהיה רשום רק על שם האיש ואולם נוכח העובדה כי מדובר בבית מגורים, אזי לפי הפסיקה שצוטטה לעיל וסעיף 9 לחוק יחסי ממון, הנטל איננו גבוה כמו הוכחת כוונת שיתוף על נכסים אחרים.

     

    מן הכלל אל הפרט

    האם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית

94. לאחר עיון במלוא טענות הצדדים ובמסמכיהם, התרשמתי כי הבית שבמחלוקת היה משותף לשני הצדדים ואנמק.

95. האישה התגוררה בבית שבמחלוקת לכל המאוחר משנת 1999 או 2000, ועד לחודש 7/2016. סך הכל האישה התגוררה בבית תקופה העולה על 16 שנים, כאשר בבית נולד בנם של הצדדים, ובו גדל.

96. לצדדים אומנם מעולם לא היה חשבון משותף, ואולם התרשמתי כי הצדדים התנהלו בשיתוף כללי, ניהלו עסקים, קנו ומכרו נכסים, כאשר נכסים שרכשו רשמו על שם שניהם. בנוסף, חשבונות הבנק הפרטיים של הצדדים אוזנו במסגרת חוות דעת המומחה ולצדדים אין טענות באשר לכך, עובדה המחזקת את המסקנה כי הצדדים התנהלו בשיתוף כלכלי מלא ביניהם.

97. בין הצדדים אין הסכם ממון המבטיח את זכויותיו של האיש בבית או שקובע כי הצדדים בחרו להתנהל בהפרדה רכושית, כאשר במקרה זה, בו מדובר באיש אשר עשה עסקים רבים ורכש ומכר נכסים רבים, ויודע מה משמעות עסקאות והסכמים, היה מצופה ממנו, כי במידה ורצה להחריג מהשיתוף החל על הצדדים, נכס המשמש כבית למגורי הצדדים, היה מחתים את האישה על הסכם ממון או לכל הפחות יחתום על תצהיר לפיו הוא יידע את האישה כי הנכס שלו ואין לו כל כוונות שיתוף איתה בנכס. האיש לא עשה כן, לא טרם חתונת הצדדים, לא בזמן בו שיפצו את הבית ולא בכל שלב אחר.

98. האמור לעיל מקבל משמעות גבוהה יותר כאשר האיש טען כי היה מודע ל"סיכון" בכך כי הצדדים לא ערכו הסכם ממון ולכן נמנע במשך שנים מלשפץ את הבית, כאשר אין מחלוקת כי במהלך החיים המשותפים הבית בפועל שופץ.

99. האישה לא הביאה ראיות לעלות השיפוץ שנערך בבית, ואולם לפי התמונות שצרפה האישה לתע"ר שהגישה (נספחים א' לתע"ר האישה) נראה כי נעשה שיפוץ "בחדרים הרטובים", בחדר הארונות, בסלון הבית, ובבריכה. בנוסף, לפי התמונות, נבנה משרד באזור החניה והוסף במטבח מזווה. לפי התמונות התרשמתי כי מדובר בשיפוץ משמעותי מאוד. התמונות שצרפה האישה מציגים את חללי הבית "לפני" ו"אחרי" השיפוץ, נראה שבמסגרת השיפוץ "החדרים הרטובים" בבית שופצו מהיסוד (צורפה תמונה מחדר הרחצה של בן הצדדים בה החדר נראה ללא כל ריצוף או קרמיקה, כאשר מתבצעות בחדר חפירות באדמה). לפי התמונות הוחלפו בחדרי הרחצה האריחים ברצפה והקרמיקות בקירות, הוחלף ארון האמבטיה והכיור, האסלות בבית הוחלפו מאסלות ישנות לאסלות מרחפות ועדכניות מבחינה עיצובית, נבנה משרד באזור החניה, וגם המרצפות בסלון ועיצוב הסלון שונה והוחלף לחלוטין וזאת בנוסף לשיפוץ הבריכה והוספת מזווה למטבח. התרשמתי כי בניגוד לטענת האיש השיפוץ שנעשה איננו מינימאלי להסדרת בעיה בצנרת שהתעוררה, אלא שיפוץ רחב המשדרג חדרים אלה אשר כבר היו מעוצבים בסגנון מיושן ומאובזרים באביזרים ישנים. התרשמתי כי עלות שיפוץ שכזה היא גבוהה וערך הבית כתוצאה מהשיפוץ עלה בצורה משמעותית.

100. האיש לא התייחס לטענות האישה בדבר השיפוץ בתע"ר, והתייחסותו לכך מופיעה בסיכומים שהגיש בהם טען: "...לאורך השנים הקפיד הנתבע שלא להשביח את הנכס, בדיוק על מנת להימנע מהליך זה כדי שהתובעת לא תטען לבעלות בבית. בשלב כלשהו נדרשו הצדדים לשיפוץ במקלחת שנבע מפיצוץ בצנרת. זהו השיפוץ היחיד שנעשה בבית ומהותו הייתה תחזוקה שותפת. זאת ועוד, השיפוץ נעשה מכספי הביטוח אשר התקבלו בשל פיצוץ בצנרת". האישה טענה בהקשר השיפוץ בחקירתה הנגדית: "לא רק בלאי. החנייה נסגרה לצורך משרד ויחידת דיור, נבנה חדר כושר, זאת אומרת תמיד לפי הצרכים שלנו הוספנו, שדרגנו וחיינו בבית" (תמלול 2, עמ' 22, ש' 33-34). התרשמתי כי האיש לא הוכיח טענותיו, ואילו האישה הן בתצהירה, הן בראיותיה והן בחקירתה הנגדית הוכיחה כי נעשתה בבית שיפוץ משמעותי ונרחב.

101. לעניין מימון השיפוץ, האיש טען, בלא הוכחה לכך, כי המימון לשיפוץ היה מכספי הביטוח. האיש לא הוכיח ולא טען כי השיפוץ נעשה מחשבון או מכספים פרטיים שלו, כאשר המומחה חילק בין הצדדים בחלקים שווים את מלוא הכספים בחשבונותיהם המתייחסים לתקופת השיתוף. על שם האיש אומנם היה חשבון בנק פרטי, ואולם, לפי ההתנהלות העסקית בין הצדדים, וכל עסקאותיהם המשותפות, התרשמתי כי השיפוץ נעשה מכספים המשותפים לשני הצדדים (האישה צרפה אסמכתא להעברת 14,000 ₪ לחשבון הרשום ע"ש האיש).

102. בנוסף, התרשמתי כי גם כלפי אחרים, הצדדים הציגו מצג לפיו הבית הוא של שני הצדדים. האישה צרפה אישור מעמותת "---" בו נכתב כי --- --- מתגורר "בביתם" של הצדדים (נספחים ג'), וכן מסמך שהגיש בן הצדדים לבית הספר בו שאל את אביו שאלות והאב השיב, ועל השאלה "היכן גרתם בתחילת הנישואין?" השיב האיש: "את ביתנו רכשתי עוד כשהייתי בארצות הברית ואנו גרים בו עד היום" (נספח ד' לתע"ר האישה).

103. בנוסף, ראיה נוספת לכך כי האיש ראה את הבית כנכנס משותף לצדדים, אני רואה מכך כי בשנת 2010 הצדדים פנו יחד למשרדי תיווך. כך האישה צרפה הזמנת שירותי תיווך מ"בראל נכסים", "אנגלו-סכסון" ו"יש מקום", ב"פרטי המזמין" נכתב בהסכם שמם של שני הצדדים, שמם נכתב כך גם ב"שם המוכר". במסמכים ממשרד התיווך "יש מקום" ו"אנגלו-סכסון" מופיעות חתימות שני הצדדים (ראו נספחים ד'1 לתע"ר האישה). ממסמכים אלה ניתן ללמוד כי הצדדים ראו עצמם כבעלי הנכסים. האיש לא התייחס למסמכים אלה בתצהירו או בסיכומיו.

104. ראיה נוספת לכוונת השיתוף של הצדדים בבית אני מוצאת גם בכך שעל הזכויות בבית היו רשומות שתי משכנתאות שנטלו הצדדים לצורך מימון עסקאות נדל"ן, שביצעו הצדדים יחד, משכנתא ע"ס 323,500 ₪ ומשכנתא ע"ס 900,000 ₪ (שתי המשכנתאות כוסו לאחר מכירת הנכסים) (ראו נספח ה' לתע"ר האישה, טופס סילוק המשכנתא צורף כנספח ט' לתע"ר האישה).

105. הצטברות הסימנים כוונת השיתוף עולה, כאמור, מכך כי האיש עצמו טען כי חשש מכך שהאישה תרצה חלק מהבית ולכן לא שיפץ את הבית. אמירה זו ממחישה כי חרף העובדה כי האיש היה מודע לכך כי האישה יכולה לטעון שיתוף, הוא לא נזהר מלשפץ את הבית; מכך שבמסמכים שונים נרשם כי מדובר בבית משותף לצדדים; מכך ששני הצדדים היו רשומים יחד כמוכרים במשרדי התיווך; ומכך כי משכנתא על הבית נרשמה ע"ש שני הצדדים. התרשמתי כי האיש, אשר ביצע עסקאות רבות, ידע מה משמעות התנהלותו ואולם לא בחר להתנהל אחרת כי אותה עת ראו הצדדים בבית כבית המשותף לשניהם. בנוסף, לו תחזוקת הבית הייתה במצב ירוד, הרי שהצדדים לא היו יכולים להשכירו לאחרים, והוא לא יכל לשמש כבית המושכר למסיבות ואירועים.

106. לבסוף, התרשמתי כי גם בעת חקירתו הנגדית, האיש כינה את הבית - "הדירה המשותפת" כאשר הצורה הטבעית שבה דבר זה נאמר מראה כי זה היה היחס לבית כל השנים – כבית המשותף לשני הצדדים. ראו תמלול הפרוטוקול (תמלול 2, עמ' 50, ש' 5-9):

     "עו"ד לוי:יש לך פה ברובריקה השנייה הכנסות מארגון אירועים ושירותים אחרים, אתה יכול לספר לי מה זה העסק הזה של האירועים?

     העד, מר פ':זה האירועים שנעשו בבית.

     ש:איזה בית?

     ת:בדירה המשותפת". (הדגשה שלי, ג.ס.ב).

      

107. התרשמתי כי ריכוז הדברים שפורטו לעיל מהווים "דבר מה נוסף" לפי הפסיקה שהובאה וצוטטה לעיל ומצטרפים לעובדה כי הצדדים התגוררו בבית למעלה מ-16 שנה, אלו נישואים ראשונים שלהם, ובנם היחיד של הצדדים נולד וגדל בבית.

108. יובהר כי לא התרשמתי כי האישה הצליחה להוכיח כי סייעה לאיש לסגור את המשכנתא על הבית בשנת 1995, ואולם דבר זה לא פוגע במסקנתי שפורטה לעיל.

109. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הזכויות בבית שבמחלוקת משותפות לשני הצדדים.

     דמי שימוש ראויים

110. קבעתי כי הבית שבמחלוקת משותף לשני הצדדים, ועל כן יש לבחון זכאות האישה לקבלת דמי שימוש על שימוש האיש בבית.

111. האישה בתע"ר שהגישה טענה כי מגיעים לה דמי שימוש על הבית. לטענתה, היא לא מתגוררת בבית החל מיום 20.7.16, והבית נמכר בסוף שנת 2018

112. דמי השימוש הראויים הועמדו עפ"י חוות דעת השמאי ע"ס 7,200 ₪ לחודש.

113. האישה טענה בסעיף 33 לתע"ר: "בחודש 7/2016 עברנו מביתנו ב--- לבית שכור ב[עיר סמוכה] לאחר שהנתבע שכנע אותי למהלך זה מתוך כוונה לאפשר השכרת הבית ב--- לאירועים ומסיבות ולהפוך את הבית לעסק ולהפיק ממנו רווח גבוה" (לתמיכה בטענה זו צרפה האישה העתק הסכם שכירות של הדירה ב[עיר אחרת] כנספח י"ג לתע"ר מטעמה).

114. האישה טענה בתע"ר שהגישה כי מחודש 20.7.16 ועד סוף שנת 2018 על האיש לשלם לה דמי שימוש ראויים ע"ס 3,600 ₪ לחודש (מחצית מ-7,200 ₪), דהיינו סך כולל של 105,677.41 ₪.

115. בסיכומיה ביקשה האישה להעמיד רכיב זה לפי עמוד 22 לחוות הדעת העדכנית של המומחה (דהיינו מחצית מהסך של 150,340 ₪ בשנת 2016 ומחצית מהסך 246,71 ₪ בשנת 2017).

116. האיש טען בחקירתו הנגדית כי הוא לא התגורר כלל בבית מאז עזבו את הבית בחודש 7/2016, והוא התגורר אצל אחיו (תמלול 2, עמ' 51, ש' 26) והבית הושכר כאשר מלוא הרווחים מהבית דווחו למומחה (תמלול 2, עמ' 51, ש' 31-33).

117. לטענת האיש, הבית הושכר למשך תקופה לאדם בשם --- --- (תמלול 2, עמ' 48, ש' 37-38) (ראו נספח ב'2 לתע"ר האישה). בחקירתו הנגדית נשאל האיש: "אתה השכרת את הבית שהייתם מתגוררים בו על דירת מגורים שלכם המשותפת, השכרת אותה לאותו --- --- והשכרת לו אותה מחודש אוקטובר 2016, כן? והשכרת לו אותה לשנתיים ימים, וכתוב היה במסגרת ההסכם ש--- לא נמצא בבית, יושכר הבית בשכירות יומית וההתחשבנות תהיה חצי בחצי. אתה יכול להסביר לי מה עשיתם? איזה כסף קיבלת, מתי הוא היה, מתי הוא לא היה?". (תמלול 2, עמ' 49, 15-21). על דברים אלה השיב האיש: "כל הכסף שהוכנס בשכירות בזמן שהוא לא היה... הועבר לרואה חשבון כולל העתק חשבוניות, שולם על זה מס והכול הופקד בחשבון" (שם, ש' 21-24). עוד טען האיש: "... זה שאתה צריך לשלם מסים אתה חייב לשלם מסים, שילמתי מסים על השכירויות, כן. לא עשיתי שום עבירה" (שם, ש' 28-29).

118. סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כי שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש. כמו כן טען כי מקובל לראות בהוראת סעיף 33 לחוק המקרקעין החלה פרטנית של העיקרון הכללי שמטרתו למנוע עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 891/95 זידאני נ' אבו אחמד, פ"ד נג(4) 769, 778 (1999)).

119. בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק המקרקעין קיימת חובת תשלום דמי שימוש ראויים עבור שימוש במקרקעין. אולם חובה זו קמה כאשר שותף אחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, שמנע מיתר השותפים להשתמש באותם המקרקעין. ודוק, אי שימוש בפועל במקרקעין ע"י מי משאר השותפים לא מקנה מיידית זכות לקבלת דמי שימוש. ראו: ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (20.1.1993)).

120. בבע"מ 5357/06 פלוני נ' פלונית (22.10.2006), כב' השופט רובינשטיין התייחס לסוגית דמי שימוש ראויים, וקבע התייחסות מיוחדת שעה שעסקינן בבני זוג שבמהלך ההליכים התגרשו זה מזו, להבדיל מבני זוג פרודים. שם נפסק:

     "שוב מונחת לפתחנו סוגיית דמי השימוש הראוי בדירת מגורים של בני זוג בהליכי פירוד (ראו לאחרונה פרשת פלוני, [...] פלונית נ' פלוני (טרם פורסם); [...] פלוני נ' פלונית (טרם פורסם)). אין ספק כי התארכות הליכי הפירוד, לא אחת שלא בתום לב, מעוררת קשיים משפטיים וכלכליים שראוי למנעם. בפרשת פלוני ציינתי כי "העובדה שעקב סכסוך עוזב אחד מבני הזוג את דירת המגורים - אפילו מרצונו - אינה מעידה כשלעצמה כי הוא מוותר על זכויותיו הקנייניות בדירה, ובכלל זאת הזכות ל'שכר ראוי עבור השימוש'"; ומאידך, נאמר כי "אין פירושו של דבר שבן הזוג הנשאר בדירה הופך באחת לשוכר בעל כורחו"...ביחס לתקופה השלישית סבורני כי ככלל מיום הגירושין ואילך, משמנועים הצדדים לחיות תחת קורת גג אחת, יש לפסוק דמי שימוש ראויים. כלל זה מהווה גם תמריץ לבן הזוג הגר בדירת המגורים לפעול לפירוק השיתוף. מובן שאם בן הזוג שאינו גר בדירה מאריך ומסכל את הפירוק, יחול עליו הכלל המופיע בפרשת פלוני "במצב זה, בו אחד השותפים מסכל את ביצוע הפירוק, אין הוא יכול להישמע בטענת דמי שימוש ראויים"...לסיכום: ביחס לתקופה שאחרי הגירושין הכלל הוא פסיקת דמי שימוש, והחריג הוא פטור - שיינתן רק בנסיבות של ויתור מפורש; ושוב, במקרה זה לא נתקבלה טענת החזרה מויתור". (ההדגשות אינן במקור, ג.ס.ב).

121. מקרה זה איננו מקרה רגיל בו אחד הצדדים נשאר להתגורר בבית המשותף, ועל הצד שמתגורר בנכס לשלם דמי שימוש ראויים לצד שיצא מהבית לאחר שיוכיח כי יצא מהבית בלית ברירה. במקרה זה התרשמתי כי שני הצדדים יצאו יחד בהסכמה ממגוריהם בבית בחודש 7/2016, כאשר כבר ביום 7.11.16 נפתח בין הצדדים הליך ליישוב סכסוך במסגרתו הוטלו עיקולים. יחד עם זאת, יובהר כי בכתב ההגנה טען האיש בסעיף 12: "התובעת נותרה להתגורר בבית השכור ב[עיר אחרת]. הנתבע חזר לביתו ב---". התרשמתי כי מאז פרידת הצדדים, האיש עמד על טענתו כי לאישה לא מגיעות זכויות בבית, ועל כן האישה לא נהנתה מהרווחים של הבית, אשר נותר בחזקתו של האיש.

122. עיון בחוות דעת המומחה העדכנית, אליה הפנתה האישה בסיכומיה בהקשר הרווח שעשה האיש מהבית שבמחלוקת, מעלה כי בעמוד 22 לחוות הדעת מופיעים "פרטים נוספים מניתוח העסק" וטבלה בה יש נתונים על התפתחות המחזור העסקי של החברה והרווח בין בשנים 2015-2017 (להלן: "הטבלה"). לפי הפרטים, ניתוח זה מתייחס לעסקו של האיש - "לאיש היה [עסק] שניהל בשם "---", העסק החל את פעילותו העסקית בשנת 2014... עיקר הפעילות העסקית היה ב--- מסוגים שונים... בסוף שנת 2018 נסגר העסק, זאת מאחר ולא היה ל[עסק] רישיון עסק...". בטבלה שתוארה מופיעות הכנסות מעסקו של האיש, אשר ביניהן יש הכנסות "מארגון אירועים ושירותים אחרים", לא ברור למה המומחה התכוון בכתיבת רכיב זה, המומחה לא מסביר בחוות דעתו אם הכוונה לאירועים שנעשו בבית שבמחלוקת או לאירועים אחרים, ומה הוא מגדיר בסעיף זה כ"שירותים אחרים". נראה כי האיש אישר בחקירתו כי הכוונה להשכרת הבית שבמחלוקת (תמלול 2, עמ' 50, ש' 5-7). יובהר כי הנתונים שפורטו בטבלה לא אוזנו בין הצדדים כחלק מזכויות הצדדים, ונתונים אלה הובאו לצורך בחינת המוניטין שהיה לעסק האיש.

123. בנסיבות אלה התרשמתי כי האישה לא הצליחה להוכיח כי הנתון שמופיע בטבלה מתייחס אך ורק להכנסות שהיו מארגון אירועים בבית, וככל שכן, לא ברור האם המומחה לקח בחשבון הוצאות שהיו לעסק שכזה (הבאת שירותי ניקיון לאחר כל אירוע ותיקון ותחזוקה שוטפת), וזאת כאשר המומחה ציין את כלל ההוצאות של עסקי האיש כולל [העסק] שנסגר, וסיכם אותו כהפסד בשנים הרלוונטיות.

124. התרשמתי, כי האישה הצליחה להוכיח כי התקיימו בבית אירועים רבים, את ההכנסה שהתקבלה מהם, ולא את ההוצאות והרווח.

      

125. בנסיבות אלה, לא התרשמתי כי האישה הרימה את הנטל להוכיח כי יש לחשב את דמי השימוש הראויים לפי סעיף 4 בעמוד 22 בחוות דעת המומחה העדכנית.

126. יחד עם זאת, התרשמתי כי מגיע לאישה לקבל דמי שימוש ראויים כפי שקבע השמאי לביא-זלצר בגובה של 3,600 ₪ (חצי מ-7,200 ₪) לחודש.

127. התרשמתי כי יש להעמיד את התקופה בה מגיע לאישה לקבל דמי שימוש ראויים רק החל מחודש 11/2016 ועד לסוף שנת 2018, אשר לקראת סופה נמכר הבית.

128. קבעתי זכאות האישה לקבל דמי שימוש ראויים רק ממועד הקרע, נוכח העובדה כי עד למועד הקרע זכויות הצדדים אוזנו בחוות הדעת העדכנית, והאישה, כפי שיפורט להלן, לא הוכיחה כי האיש הבריח כספים משותפים לחשבונות אחרים.

129. בהתאם לאמור לעיל, אני מעמידה את דמי השימוש המגיעים לאישה על שימוש האיש בבית על 90,000 ₪.

     היחידה בגוש ----- חלקה x (להלן: "חלקה x")

130. המומחה לא התייחס לחלקה x במסגרת חוות הדעת העדכנית אשר עסקה באיזונים פיננסים ועסקו של האיש, אבל לא בנכסי נדל"ן (ראו דברי המומחה בתמלול 1, עמ' 3, ש' 1).

131. הנסח של חלקה x צורף כנספח ד/1 לכתב התביעה.

132. האישה התייחסה לנושא זה במסגרת סעיף 47 לסיכומיה, בו טענה: "הערת אזהרה נרשמה בהסכמה עם הבעלים הרשומים (מר ---) ולא בכדי. הערת אזהרה משמעותה שלנתבע זכויות בנכס ורישומו על שם שותפו, מר --- הינה למטרות הרחקתו/ הברחתו של הנתבע מהבעלות בנכס". האישה לא פירטה במסגרת סיכומיה מדוע מגיעות לה זכויות בנכס ומה מקורו של הנכס.

133. האיש לא התייחס לטענה זו במסגרת סיכומיו.

134. האישה תיארה באריכות בתע"ר שהגישה במסגרת פרק "ההתנהלות הכספית של הצדדים", כי הצדדים במהלך חייהם המשותפים בנו 7 בתים להשקעה, לטענתה, לא ברור השימוש שנעשה ברווחים ממכירת הבתים. במסגרת תיאורה זה, טענה האישה, כי בכספי התמורה של הבתים שנמכרו הם רכשו עם השותף --- את חלקה x, שניתן היה לבנות עליה 4 יחידות. לטענתה, שתי יחידות היו של --- ושתיים של הצדדים, כאשר --- רכש את המגרש והם מימנו את הבניה. לטענת האישה, בסעיף 44 לתע"ר שהגישה: "שלושה מתוך ארבעת הבתים נמכרו וכיום נותר בבעלות פורמאלית של הנתבע ומר --- בית רביעי, אשר מושכר ומשמש מקור הכנסה. אטען כי הנני זכאית למחצית מהזכויות בבית זה וכן לחלקי בדמי השכירות".

135. האיש לא התייחס למגרש x בסיכומיו או בתע"ר שהגיש ולא התרשמתי כי המומחה מצא כי לאיש קיים מקור הכנסה נוסף מהשכרת נכס.

136. בחקירתו הנגדית טען האיש בהקשר זה: "הרביעייה שנרכשה הייתה רביעייה ששייכת לשני שותפים, לי עם אחי על שתי יחידות ו--- ואח שלו על שתי יחידות. אני מכרתי את היחידה שלי, נפרדתי מאחי, לקחתי את הכסף הזה, פתחנו אז [עסק], ואחי נשאר עם הנכס שלו. הנכס שאת מדברת עליו שייך ל--- ולאח שלו, כן? ולא שייכים לי יותר. אם תמצאי לנכון שיש לי איזה שקל בכל מה שאת מדברת, הכול (לא ברור) את לא בקיאה בעניינים, את לא יודעת מה הולך פה בכלל" (תמלול 2, עמ' 46 ש' 11-17).

137. האיש טען כי הערת האזהרה נרשמה מהטעם: "זה אומר שהערת אזהרה הזו נרשמה מהתחלה על מגרש שאין עליו פרצלציה והיא רשומה על כל האנשים שגובלים בשטח, גובלים בשטח זה אני, אח שלי, --- ואח שלו" (תמלול 2, עמ' 47, ש' 1-3). וכן הבהיר: "... החלקה הזו חולקה ל-4 חלקים שווים ששותפים בחלקה, אני, אחי, --- ו---, זה השותפים שהיו בחלקה, החלקה הזו קיבלה הערת אזהרה מכיוון שלא היה לה חלוקה בטאבו. עד היום כנראה שאין טאבו ואת יכולה לראות אולי את ההערה ממשיכה להופיע בשטח. אני היום מצהיר בפני בית המשפט, אין לי שום נגיעה לשום חלק בשטח עצמו נכון להיום ונכון עד מכירה של הבית שרשומה על שמי. מאז נפרדו השותפויות בינינו ואין לי שום חלק בשום שקל שנמצא בשטח" (תמלול 2, עמ' 47, ש' 30-37).

138. האישה הפנתה בסיכומיה לנספח ד'1 לכתב התביעה ללא כל פירוט נוסף או הפניה נוספת באשר לזכותה במגרש. הנספח הוא "העתק רישום מפנקס הזכויות", בין כל השטרות המפורטים במסמך מופיע מספר שטר 43340/2009/1 מיום 9.9.09, שם כתוב "תיקון הערת אזהרה סעיף 126, שם המוטב פ' א' (229/1000) חלקים". "--- (223/1000) חלקים". "--- (265/1000) חלקים", כן נכתב "מהות פעולה מקורית בתנאי שטר מקורי...". בהעתק הרישום לא צוינה ת.ז. של האיש ממנה ניתן ללמוד כי מדובר באותו האיש, לא צורף העתק נוסח השטר ההיסטורי, הסכם בין הצדדים הרשומים בנספח או כל ראיה שכזאת אשר יכולה להוכיח את זכותו של האיש במגרש ומה מהות הזכות.

139. בנוסף, מעבר לחוות דעת השמאי המתייחסת לבית המגורים, לא הובא לפני דו"ח שמאי נוסף או ראיות ממשיות המתייחסות לנכס מקרקעין, בו יש לאיש זכויות אותן לא חלק עם האישה.

140. כמו כן, וכפי שארחיב בפרק שעוסק בטענות האישה להברחת רכוש, האישה לא הוכיחה כי האיש נטל את הכספים שהתקבלו ממכירת היחידות ו"העלימם" לחשבונות אחרים או רכש בהם את חלקה x.

141. בנסיבות אלה, לא התרשמתי כי האישה הוכיחה טענתה כי לאיש יש זכויות בחלקה x או בחלקה אחרת, וכן לא הוכחה מהות הזכות, כאשר נטל ההוכחה מוטל לפתחה של האישה.

142. נוכח האמור לעיל, אני דוחה טענתה של האישה כי מגיעות לה זכויות במגרש x או בכל מגרש אחר.

     חוות דעת מומחה בית המשפט

143. הלכה ידועה היא כי בית המשפט לא יפסול חוות דעת מומחה שמונה מטעמו אלא במקרים חריגים, כגון אם נתגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו, במהימנותו, או שהימנעות מפסילה תגרום לעיוות דין (רע"א 7323/11 ועקנין נ' המאגר הישראלי ביטוחי רכב (בפול) בע"מ, (28.12.2011); רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, (29.8.2021); רע"א 1224/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (8.3.2022).

144. שני הצדדים לא חולקים על האמור בחוות דעת המומחה ולא טענו בסיכומיהם כי יש לדחותה, יחד עם זאת, האישה ביקשה לשנות מקביעת המומחה בשני מקומות, והאיש ביקש כי אדון בסך שהמומחה השאיר לשיקול דעת בית המשפט.

145. הצדדים הגישו למומחה שאלות הבהרה והוא נחקר נגדית בישיבת ההוכחות הראשונה.

146. לאחר עיון בחוות דעת המומחה, בשאלות ההבהרה ובתמלול 1 בו נחקר המומחה, התרשמתי כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה במלואה, ולדון רק בעניינים אותם השאיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט, כפי שאפרט להלן.

     החזר הלוואות בהן נשא האיש לאחר המועד הקובע/ טענת האישה להברחות רכוש מצד האיש

     הדין החל

147. איזון חובות בין בני זוג, מופיע בסעיף 4 לחוק יחסי ממון הקובע "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני", כאשר גם לפי הפסיקה, הזכות לאיזון משאבים אינה כוללת את הזכות לאיזון "הפסדים" (ראו: תמ"ש (ב"ש) 8102/00‏ י. ב נ' מ. ב (13.1.2012) וכן ע"א 6839/19 ‏ חדד נ' פיקהולץ (20.1.2021) המפרט את הכלל וחריגיו.

148. על מנת לבצע את איזון המשאבים, סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן את שוויים, ומשווי הנכסים של כל בן זוג יש לנכות את החובות המגיעים ממנו (ראו: ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584 (10.11.1991) (להלן: "פרשת חנוך") וכן ע"א 11550/04 סיטבון נ' סיטבון (14.3.2007).

149. בפרשת חנוך נקבע בהקשר זה כדלקמן:

     "האיזון בעת פקיעת הנישואין נערך, איפוא, תוך קביעת שוויים של כלל נכסי בני הזוג. הווי אומר, אין נוטלים כל חשבון בנק או כל נכס בנפרד ומחלקים אותו למחצית כדי לקבוע שווייה של המחצית בחשבון שהיא חלקו של כל אחד מבני זוג, אלא מצרפים את כלל המשאבים בהערכה מקיפה וכוללת, וכלל המשאבים הוא שמחולק בין בני הזוג. אין צריך לומר שזו גם הדרך ההגיונית, שהרי איזון שייערך בשלבים, ובנפרד לגבי פרטים קנייניים נבחרים (להבדיל מכלל הנכסים), עלול להביא להיפוכה של התוצאה המבוקשת, היינו לאי-איזון בכלל הנכסים".

150. לפי הפסיקה, כשם שזכאי בן זוג ליהנות מן הפירות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, כך חייב הוא לשאת גם בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. גישה זו, שהתחילה בהלכת השיתוף, הוחלה גם על הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון, אשר קובע בסעיף 6, כי בעת עריכת איזון משאבים יש להפחית מתוך שווי נכסיו של כל אחד מבני הזוג את שווי החובות המגיעים ממנו.

151. בפסיקה, במהלך השנים, גובשו כמה חריגים ביחס לחובות אשר יוחרגו ולא ייכללו באיזון המשאבים, כגון חובות שנוצרו כתוצאה מפעילות חריגה של אחד מבני הזוג (ראו תמ"ש (ירושלים) 16284/05ג.ינ'כ.י (11.11.2013) חובות בעלי אופי אישי מובהק; חובות שמקורם בהפרת נאמנות כלפי בן הזוג השני (ע"א 677/71 דוד נ' דוד, פ"ד כ"ו(2) 457 (1972)); חובות שנוצרו ביחס לרכוש נפרד שאינו נכלל בנכסי האיזון, וכדומה (תמ"ש (תל-אביב-יפו) 23591-04-10 נ.כ. נ' ר.כ. (28.4.2011).

152. הכלל האמור הוחל תחילה ביחס לזוג שחלה עליו הלכת השיתוף בנכסים, להבדיל מאיזון משאבים שבחוק יחסי ממון, אולם הלכה זו הוחלה בהמשך גם על זוגות שנישאו לאחר שנת 1974 (ראו: ע"מ (ירושלים) 821/05 ש.א נ' ש.ג ואח' (12.11.2006) וההפניות שם).

153. לעניין נטל ההוכחה, המשטר הרכושי מכוח חוק יחסי ממון מבוסס על ההנחה כי שני בני הזוג תרמו לרווחה הכלכלית של משק הבית המשותף ועל צד הטוען אחרת וטוען לדוגמא כי הצד השני הבריח כספים - להוכיח טענתו. על כן, שעה שבני הזוג נשואים, לא ייתכן לבחון כל משיכה ומשיכה וכל הלוואה והלוואה במנותק מניהול החיים השוטף. ההנחה היא שכל עוד חיי הנישואין תקינים, חזקה ששני בני הזוג פועלים לטובת משק הבית המשותף וכלל זכויותיהם משותפות.

154. לעניין נטל הוכחת טענת "הברחת נכסים" בתמ"ש (קריות) 1501/08 פלוני נ' אלמונית (15.9.2009) נקבע כדלקמן:

     "...לא יתכן לבחון כל משיכה ומשיכה במנותק מניהול החיים השוטף שכן כל עוד חיי הנישואין תקינים, חזקה כי שני הצדדים פועלים לצורך קימום התא המשפחתי, רווחתו, וצבירת נכסים וזכויות עבור שני הצדדים גם יחד. נסיבות אלו מצדיקות, כי ככלל, ימשוך ביהמ"ש ידו, מבחינת זכויות הצדדים לתקופה שהינה רחוקה מהמועד לאיזון, או מועד הקרע, שכן הקושי הקיים בבחינת תנועות כספיות לתקופה זו הינו כפול – קושי ראייתי לגבי בחינת טיב ההוצאה, וקושי הסכמי, לבחינת ידיעת הצדדים והסכמתם באשר להוצאה...

     כאשר צדדים, או מי מהם, טוענים למועד קובע לאיזון זכויות, או מועד קרע, עליהם להביא בחשבון כי קביעת המועד תמנע טענות לגבי כספים וזכויות שהוצאו זמן רב לפני המועד הקובע, שכן תיוחס לצדדים הסכמה להתנהלות כספית לגבי מועדים רחוקים כאמור. אין בכך כדי לפגום בזכות הצדדים לטעון להברחות שאירעו סמוך לקרע, ברם, לא יעלה על הדעת לנסות ולגלגל הגלגל אחורנית שנים רבות, מבלי שתהיה ראיה יוצאת דופן שתלמד על הברחת כספים, בתקופה בה היו אמורים הצדדים לחיות יחד כזוג יונים...

     "הברחה" אינה רק מושג חשבונאי גרידא; הברחה דורשת נטל הוכחה מוגבר, כמעשה מרמה. נטל הוכחה זה דורש לשכנע את בית המשפט, כי התנהלות כספית בין בני זוג, נעשתה בכוונה להוציא נכסים מגדר איזון או חלוקה". (ההדגשה במקור, ג.ס.ב).

155. מהאמור לעיל, יש לבחון האם האישה הצליחה להוכיח כי האיש העביר סכומים השייכים לתא המשפחתי לחשבונות אחרים, שלא לצרכי התא המשפחתי, ועל כן היא אינה צריכה לשאת יחד איתו בהחזרי ההלוואות. נטל זה, כאמור, לא קל.

      

     מהכלל אל הפרט

156. על מנת לבחון טענות האישה, אשר פורטו בפרק הטענות, אבחן, תחילה, את חוות דעת המומחה העדכנית.

157. בסעיף ד.8. לחוות הדעת העדכנית של המומחה, התייחס המומחה ל"פעולות שבוצעו לאחר המועד הקובע". כך התייחס המומחה לפירעונות חודשיים של הלוואות שהיו בחשבונות הבנקים השונים במהלך שנת 2018.

     בסעיף ד.9 לחוות הדעת צירוף המומחה טבלה המפרטת את ההלוואות שהיו בחודשים השונים ואת ההחזרים שבוצעו ע"י האיש. סה"כ החזרי הלוואות שבוצעו ע"י האיש לאחר המועד הקובע הינם בסך 609,990 ₪, כך שעל האישה להעביר לאיש 304,995 ₪.

     בסעיף ד.10 לחוות הדעת הובאה טבלה המפרטת את פירעון החובות בבנקים השונים מתמורת מכירת הבית, לפי הטבלה סך של 312,170 ₪ שימשו להחזר חובות שנצברו לאחר המועד הקובע, ועל כן, על האיש להעביר לאישה סך של 156,085 ₪.

     בנוסף, בסעיף ד.11 לחוות הדעת צירף המומחה טבלה בגין תשלומים בגין פירעון דמי המשכנתא ע"י האיש לאחר המועד הקובע, התשלום שבוצע הוא 359,394 ₪, וחלקה של האישה עומד על 179,697 ₪.

     בסעיף 7.13 פורטו יתרת ההלוואות במנורה ובחברת הפניקס, ההלוואות שולמו ע"י האיש לאחר המועד הקובע בסך 8,183 ₪ ועל כן חלקה של האישה בהם עומד על 4,092 ₪.

158. האישה שטחה טענותיה, כפי שהובאו לפניי, בפני המומחה הן בעת חקירתו הנגדית והן ע"י שאלות הבהרה.

159. בסעיף 8 במענה לשאלות ההבהרה של האישה פירט המומחה:

     "...על מנת לבצע חישוב של ההלוואות וחלוקת כספי הדירה היה צורך לבצע בדיקה מעמיקה, יסודית, ומייגעת, כפי שבוצעה על ידי בחוות הדעת... בסעיף 9.ד לחוות הדעתי פירטתי את כל ההלוואות שהיו במ. הקובע, ואשר האיש פרע במהלך התקפ' שלאחר המ. הקובע. היה צריך לעקוב אחר כל הלוואה והלוואה ולבדוק מתי שולמה, וככל שההלוואה מוחזרה, היה צריך לבדוק את כל הפרעונות של ההלוואה שמוחזרה. רק באמצעות עבודה יסודית ניתן היה לדעת אילו הלוואות נפרעו על ידי האיש, וכמה בסה"כ שולם על ידו...".

160. במסגרת חקירתו הנגדית השיב המומחה:

     "...אני קיבלתי מצד אחד מהגברת קיבלתי קלסר שלם עם טענות וחוות דעת וכל מיני הסברים לנכסים בשווי גדול מאוד שהיה לצדדים וערך עסק שהוא מאוד גדול והלוואות שנטל העסק לטובתו ולא, לא הלוואות שהיו במועד הקובע שצריך לאזן אותם. מהצד השני, האיש הציג גם כן כל המסמכים האלה, שלמעשה מראים שיש טעות של 2,300,000 לרעתו בחוות הדעת. והציג פה בעבודה מאוד מאוד סיזיפית של לקחת כל ריבית וריבית ששולמה, כל החזר הלוואה לכל ההלוואות שהיו בעסק, בין לפני המועד הקובע ובין לאחריו שהכל התערבב והיה צריך עכשיו לבחון את הטענות האלה שההלוואות הם בכלל למטרות אישיות ומטרות העסק של האיש מצד אחד. מצד שני, שכל ההלוואות האלה שייכות לאיזון בין בני הזוג וצריך לאזן אותם. עכשיו, מאחר שכך והיו פה סדר גודל של 24 הלוואות שונות, למרות שבכתב המומחה שהציגו בפניי היו שלוש הלוואות, אבל יש פה 24 הלוואות, 24 הלוואות שאני הצגתי אותם בחוות הדעת. עכשיו, חשוב להבין שהייתי צריך ללכת לכל הלוואה והלוואה על מנת שלא לערבב ולבחון את הטענות של הגברת עד תומן, ולא לערבב את ההלוואות שנטלו על ידי האיש לטובת ההון החוזר, של הפעלת העסק שלו שהוא פעל עוד תקופה אחרי המועד הקובע, לא לערבב את זה עם מה שהיה במועד הקובע כי יתרת החובות שהיו במועד הקובע הם אלו שצריכים להתאזן ואם האיש המשיך להפעיל את העסק שלו אחרי המועד הקובע, והשתמש בהלוואות נוספות הם לא צריכות להילקח בחשבון. על מנת לעשות את הבדיקה הזו, זה לא משהו, יש דברים בעבודה שלנו כאקטוארים רואה חשבון, שאנחנו מנסים להגיע למסקנה מבלי להיכנס לעומק של השדה מוקשים שיש, שיש יער גדול. במקרה הזה לא ניתן היה להימנע מזה. והכל בשביל לבדוק את הטענות של הגברת, שהאם הם נכונות אם לאו. כמובן שכל זה מול טענות במסמכים שמראים שהוא שילם, אבל השאלה האם מה שהוא שילם זה באמת למטרות העסק או למטרות העסק שלו ההמשכי לאחר המועד קובע או דברים שהיו לפני. לצורך העניין, לקחתי הלוואה הלוואה מההלוואות האלה ובחנתי אותן, מהמועד הקובע מה הייתה יתרת ההלוואה הזו, כמה החזרים ומתי הוצאו במהלך כל התקופה עד שההלוואה הזו נסגרה, כמה ריביות שולמו, כמה עמלות שולמו, קנסות שבסופו של דבר בית המשפט החיל על העסק הזה. או גם בבית המשפט וגם הבנק עצמו כי העסק נקלע לקשיים מול הבנק והבנק תבע וקיבל כספים. זאת אומרת, שהלוואה הלוואה נלקחה על ידי ואך ורק הלוואות שהיו במועד הקובע. לא השתרבב לזה שום, לא השתרבבה שום הלוואה אחרת שהיא לא שייכת לזה. עכשיו, מאוד חשוב גם להסביר במורכבות שחלק מההלוואות הן מוחזרו, זאת אומרת הוא לקח הלוואה, אחרי 3 חודשים הוא היה צריך להחזיר אותה אבל הוא היה צריך לקחת הלוואה במקום כיוון שהיא הייתה ההלוואה הזאת, אם אני צריך לחשב את הריביות והעמלות בגין ההלוואות שהיו במועד הקובע, הוא הרי לא החזיר את ההלוואה. זה שהיא אחרי 3 חודשים מוחזרה, הוחזרה לבנק כביכול ונלקחה הלוואה תחתיה, אז אני צריך להמשיך גם עם ההלוואה הזאת. זאת אומרת נעשתה פה עבודה מאוד מאוד יסודית ומעמיקה בשביל לקחת אך ורק את ההלוואות שהיו בעסק במועד הקובע עד ליום שבו הם שולמו, ועל ידי מי הם שולמו...". (ההדגשות שלי, ג.ס.ב) (תמלול 1, עמ' 9, ש' 15-38, עמ' 10 ש' 1-22).

161. גם האיש בחקירתו הנגדית נשאל לגבי הלוואות שנלקחו בסמוך למועד הקרע והשיב:

     "השאלות האלה הופנו אליי על ידי האקטואר, האקטואר קיבל תשובה מדויקת, זה הלוואות שחודשו, אתה לוקח הלוואה לתקופה של חצי שנה וכל חצי שנה היא מחודשת, הוא קיבל את כל ההסברים" (תמלול 2, עמ' 43, ש' 4-6).

162. התרשמתי כי המומחה ערך חוות דעת יסודית ורצינית, אשר מפרטת את כלל זכויותיהם של הצדדים כפי שהצדדים הביאו לפניו, וכן התייחס בצורה מעמיקה לטענותיה של האישה באשר להלוואות אלה שנטל האיש, ואף נתן הסבר הגיוני לכך כי חלק מההלוואות נלקחו בסמוך למועד הקרע.

163. מועד הקרע נקבע בהסכמת הצדדים על מועד מסוים ולא על מועד אחר, מוקדם יותר, ועל כן, לא ניתן, בשלב זה, לשנות את תקופת איזוני הזכויות לפי בקשתה של האישה ללא אסמכתא לטענותיה.

164. לא מצאתי כי האישה הצליחה להוכיח טענותיה כפי שהובאו בפרק הטענות, והן לא גובו כלל באסמכתאות (מעבר להפניה לעמודים שונים בתמלול 2, בו היא עצמה טענה טענות אלה בחקירתה הנגדית). בנסיבות אלה, אין מקום לקבל טענותיה.

165. בנוסף, לא התרשמתי כי האישה הוכיחה כי החזרי ההלוואות לא נלקחו מלכתחילה לצורכי המשפחה והבית אלא לצרכים אחרים.

166. מאחר וקבעתי כי הבית היה משותף לשני הצדדים, והאישה לא הוכיחה כי האיש נטל הלוואות והעלימן, אני מתרשמת כי ההלוואות נלקחו לטובת התא המשפחתי והכנסתו, ועל האישה לשאת בהחזר הלוואות אלה יחד עם האיש.

167. אני דוחה טענתה של האישה כי אין לחייבה לשאת בהחזר ההלוואות אשר נלקחו בתקופת השיתוף של הצדדים בהן נשא האיש לאחר המועד הקובע.

     שווי עסקו של האיש ומוניטין העסק

168. האישה טענה כי המומחה נפל לשגגה בכך שהעריך את שווי העסק של האיש לפי שיטה המתאימה להערכת שווי של עסק שנסגר (תשובה 1 לשאלות ההבהרה) וזאת בעוד האיש ממשיך למכור ---, ועל כן הערכת שווי הנכס לא בוצעה באופן מתאים לנסיבות העניין. בנוסף טענה כי בעקבות כך המומחה טעה עת קבע כי אין מוניטין לעסק.

169. האיש לא התייחס לטענות על שווי עסקו במפורש בסיכומיו ורק טען כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה. לעניין המוניטין, טען האיש, כי המומחה דחה את חוות הדעת הפרטית שהגישה לו האישה בעניין זה.

170. בחקירתו הנגדית הודה האיש כי הוא ממשיך למכור --- למרות שה[עסק] נסגר (תמלול 2, עמ' 34, ש' 15-17, ש' 32-34, עמ' 35, ש' 1-7).

171. ב"כ האישה חקרה את המומחה לעניין שוויו של העסק הן במסגרת שאלות ההבהרה והן במסגרת חקירתו הנגדית כפי שיתואר להלן.

172. במענה לשאלות ההבהרה, טען המומחה בהקשר זה:

     "לצורך הערכת השווי וההוראות של כב' ביהמ"ש קיבלתי את כל המסמכים שנדרשו על ידי ואשר היה בהם צורך על מנת לבצע את עבודתי. ככל שנדרש מסמך כלשהו, דאגתי לקבלו לפני שהכינותי את חוות הדעת. מאחר שהגשתי את חוות הדעת, הרי שלא חסרו כל מסמכים שנדרשו ואשר היו חיוניים לצורך הערכת השווי ויתר הוראות כתב המינוי" (סעיף 2 למענה לשאלות ההבהרה של האישה). בסעיף 3 במענה לשאלות ההבהרה של האישה הבהיר המומחה: "ככל שיש בידכם מסמכים הסותרים את הנאמר בחוות דעתי, הנכם מתבקשים להגישם, ואוכל לבחון באם יש צורך לעדכן את חוות הדעת".

173. בסעיף 7 למענה לשאלות ההבהרה של האישה כתב המומחה: "יחד עם זאת, ככל שכב' ביהמ"ש יורה למומחה לבצע הערכת שווי הפעילות העסקית בעתיד על בסיס הדוחות הכספיים מן העבר... אפעל בהתאם להנחיות כב' ביהמ"ש". האישה לא הגישה כל בקשה בעניין זה, מעבר לבקשתה לחקור את המומחה.

174. במהלך חקירתו הנגדית נשאל המומחה איזה פעולות הוא עשה כדי לוודא שהעסק נסגר והמומחה השיב:

     "לא הייתי צריך לבצע פעולות ספציפיות כיוון שהטענה הזו היא לא הוכחשה. אני גם שוחחתי עם הגברת, אם אני לא טועה, גם שוחחתי איתו על מנת לקבל את הנתונים ואת העמדה שלו. לא הייתה על זה מחלוקת שהעסק נסגר וגם היה, היו אישורים של משפט שהיה כנגדו ובפועל הוא נסגר ה[עסק], ששם זה פעל. אלא אם כן, יש לאדוני איזה אסמכתא שמראה שזה... אלא אם אם כן אדוני נראה לי [צ"ל 'יראה לי', הערה שלי, ג.ס.ב) שזה לא נסגר בפועל" (תמלול 1, עמ' 14, ש' 25-34).

175. כאשר המומחה עומת עם כך שלא ברור מדוע קבע שהעסק נסגר וניתנו לו ראיות לכך שהאיש ממשיך למכור --- ענה המומחה:

     "אני מסביר. ה[עסק] זה מהות העסק הזה, אם אין לך [עסק] אתה יכול למכור --- אבל אתה לא יכול לעשות מזה עסק. אתה, אתה יכול לקנות --- ולמכור אותה זה בהחלט ייתכן שהוא שעשה האדון..." (תמלול 1, עמ' 16, ש' 31-33). וכן טען המומחה: "אז אני חייבתי אותו על מה שהוא המשיך להפעיל, מה זאת אומרת?" (תמלול 1, עמ' 17, ש' 13).

176. כאשר שאלתי את המומחה איזה שינוי יכול לגרום לו לשנות חוות דעתו לעניין שווי העסק, השיב המומחה:

     "ככל שיראו לי שיש לו הכנסות 20-30 אלף שקל בחודש מעבר להכנסה של, בגובה של ממוצע במשק, כן. ממוצע השכר במשק אז יכול להיות שיש מקום לעשות איזשהו חישוב או נכסי קריירה או איזשהו דבר. אבל, על מנת שאני אוכל לעשות כזה דבר אני צריך לדעת בוודאות או שכבוד השופטת תקבע לי 'יש לו הכנסה של 30,000 שקל תעשה עם זה מה שצריך'" (תמלול 1, עמ' 21, ש' 29-33).

177. עוד הוסיף המומחה:

     "...אני לא ראיתי בעיניי שום מסמך שמראה שיש לו הכנסה מעבר להכנסתו הרגילה שאני יכול לייחס אותה למוניטין..." (תמלול 1, עמ' 21, ש' 35-36).

178. לעניין המוניטין של העסק, השיב המומחה במענה לשאלה 9 לשאלות ההבהרה של האישה:

     "ראיתי את החישוב שנערך ע"י המומחה מטעם האישה.

     החישוב לא מסתדר עם הנתונים האמיתיים כפי שקיימים בספרי העסק.

     מדובר בעסק אשר לטענת האיש היה ללא רישיון והוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי על רשיון העסק, והערעור נמשך לפני שהיה צפוי לשלם הוצאות משפטיות כבדות, אילו היה ממשיך עם הערעור. בסופו של דבר נאלץ האיש לסגור את העסק...".

179. התרשמתי כי חרף טענות האישה, עסקו של האיש, כפי שהיה קיים בעבר, נסגר יחד עם סגירת [העסק], וזאת חרף העובדה כי האיש הודה בכך כי הוא עוד מוכר ---.

180. האישה לא הוכיחה את היקף ה--- שהאיש מוכר כיום, ואיך מתבצעת המכירה ללא שיש לאיש [עסק].

181. התרשמותי זו מקבלת חיזוק מדברי המומחה אשר ייחס את עיקר המשמעות לכך כי ה[עסק] נסגר, ולא שינה מסקנתו חרף המסמכים שסיפקה לו האישה בדבר עסקו של האיש וחוות דעתה הפרטית.

182. בנסיבות אלה, אני דוחה טענתה של האישה ומאמצת מסקנתו של המומחה כי עסק האיש, כפי שהיה, נסגר, וחישוב שוויו של העסק וכן חישוב המוניטין של העסק בוצע בצורה המתאימה לנסיבות המקרה.

     ערבות ששולמה ע"י האיש בסך 45,000 ₪ לאחר מועד הקרע

183. האיש טען כי מגיע לו מהאישה סך של 45,000 ₪ שחויב לשאת בו ע"י בית המשפט במסגרת תא"ק 70831-01-19, נוכח היותו ערב בחשבונה של האישה עוד מתקופת נישואיהם, כאשר הלוואות האישה אותן אולץ לכסות, נלקחו לאחר המועד הקובע. האישה לא התייחסה לטענות אלה במסגרת סיכומיה.

184. אין מחלוקת כי סכום זה לא אוזן בין הצדדים בחוות הדעת העדכנית של המומחה. האחרון התייחס לסכום במסגרת התשובה 3 לשאלות ההבהרה של האיש מיום 22.10.20 וכך השיב:

     "הוצאות שלטענת האיש נאלץ לשלם בגין ערבויות שחתם לאישה בחשבונה בבנק מזרחי טפחות ואשר נלקחו על ידי האישה הלוואות לאחר המ. הקובע - ראיתי את פסק הדין שחייב את האיש לשאת בעלויות בסך 35,000 ₪, וכן הסכם שכר טרחה עם עו"ד בסך 10,000 ₪.

     יחד עם זאת איזון תשלומים אלו שנשא בהם האש, או חיוב האישה להחזירם בשלמותם לאיש, נדרש להחלטה שיפוטית, כך שעל האיש לפנות לכב' ביהמ"ש ולהציג טענותיו. למען הספר ספק יובהר כי בחוות דעתי לא התייחסתי לסכומים אלו ולא איזנתים, מאחר שמדובר בטענות משפטיות הנדרשות להחלטות שיפוטיות, ולא חישובים חשבונאיים שבסמכות המומחה".

185. בחקירתה הנגדית הודתה האישה כי האיש מכוח היותו ערב לחשבונה שילם כסף עבור חובות, שהיא נטלה על עצמה לאחר המועד הקובע (תמלול 2, עמ' 32, ש' 29-31).

186. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשל העובדה כי ההלוואות שכיסה האיש לאישה נוצרו לאחר המועד הקובע, התרשמתי כי על האישה להשיב לאיש סך של 45,000 ₪.

187. אני קובעת כי על האישה להשיב לאיש סך של 45,000 ₪.

     בקשת האישה לחלוקה של 30-70 לטובתה בזכויות הסוציאליות והפנסיוניות

188. האישה ביקשה לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולקבוע שאיזון שווי הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות לא יהיה מחצה על מחצה, אלא באופן מוטה לטובתה (30-70), תוך התחשבות במצבה הכלכלי לעומת מצבו הכלכלי של האיש.

      

189. האישה טענה טענה זו, מבלי שפירטה בסיכומיה את הסיבות לחלוקה שאיננה שווה, ואולם בתע"ר שהגישה טענה כי יש לקבוע כך "נוכח הפער הגדול בהכנסותי למול הכנסת הנתבע, הפער בין פוטנציאל השתכרותנו והוויתורים שעשיתי" (סעיף 102 לתע"ר האישה).

     הדין החל

190. על מנת לבחון טענות האישה, אבדוק תחילה מתי יש לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לפיו יש לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק, הקובע חלוקה שווה בין בני הזוג, בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וזאת על מנת להגשים מטרה נעלה יותר והיא חלוקת משאבים צודקת בין בני הזוג.

191. כך קובע הסעיף:

     "8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

     (1) ...

     (2)לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג"; (ההדגשות אינן במקור, ג.ס.ב)

192. בבג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, פ"ד סב(1) 235 (2006), נקבע כדלקמן:

     "סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי על דרך הכלל, כל אחד מבני-הזוג יהיה זכאי למחצית שווים של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. סעיף 8(2) לחוק מוסיף וקובע כי ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", רשאי בית-המשפט או בית-הדין לקבוע כי איזון שווים של הנכסים בני-האיזון לא ייעשה באופן שווה, אלא לפי יחס אחר שיקבע. כבר נאמר בפסיקתו של בית-משפט זה כי סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים". 

193. חרף הסמכות שהוענקה לבית המשפט לסטות מכלל החלוקה השוויונית, אין בחוק פירוט של אותן "הנסיבות המיוחדות המצדיקות" שימוש בסעיף זה. על כן, התשובה לשאלה אימתי יש לעשות שימוש בסמכות האמורה, צריכה להישען על תכליתו של החוק, על העקרונות העומדים בבסיסו ועל פרשנות סעיף 8 (ראו: עניין יעקובי).

194. עולה מהפסיקה כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב לבחינת היבטים כלכליים רלוונטיים לאיזון המשאבים בין בני הזוג (ראו בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.2014) (להלן: "בע"מ 7272/10") יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי מן הראוי כי השימוש בסמכות זו יעשה במקרים מיוחדים ובמשורה (ראו והשוו: בע"מ 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (23.1.2005)). כך נקבע, כי לא בכל מקרה בו מתקיים חוסר שוויון בעת עריכת איזון משאבים, יש לפנות לסמכות הנתונה בסעיף 8, ופניה זו תיעשה אך ורק במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, אחרת היוצא מן הכלל ייהפך לכלל, והכלל ייהפך ליוצא מן הכלל.

195. באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת נקבע כי בבוא בית המשפט לשקול מהם המקרים היוצאים מן הכלל המצדיקים פנייה לסמכות הנתונה בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, יש לתת את הדעת לתמונה המלאה של היחסים הכלכליים בין הצדדים, לכן יש הכרח בהצגת תשתית ראייתית מפורשת לעת בקשה לחלוקה שאינה שוויונית (ראו לעניין זה: בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית (21.5.2015); עמ"ש (מחוזי מרכז) 42078-02-19 י. ש נ' ו. ש (18.02.2020), אחרת, כל החלטה, גם צודקת, שתינתן ביחס לנכס מסוים, עלולה להפר את הצדק שבחלוקתם של נכסים אחרים.

196. בהקשר זה ראו בע"מ 7272/10 דלעיל הקובע כדקמן:

     "אסייג ואומר כי לא בנקל יעשה שימוש בסעיף 8 (בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (08.07.08)). טרם יישום הסעיף יש להידרש אל "מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים" (בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, [פורסם בנבו] פס' 12 (13.12.06) (להלן: עניין פלוני))".

197. מהאמור לעיל עולה, כי שימוש מושכל בכלים שנתן המחוקק לבית המשפט בסעיף 8 לחוק יש בו למנוע מצב בו יקופח צד יתר על מידה, כתוצאה מתחשיב האיזון הרגיל הקבוע בחוק.

198. כמו כן, בהתאם לאמור לעיל, על מנת לבדוק זכאות האישה לחלוקה בלתי שוויונית לטובתה, לפי סעיף 8 לחוק, יש לבחון האם יש הפרש או שינוי ניכר בהכנסת הצדדים או בנכסיהם או שמדובר במקרה של הברחת נכסים.

     מהכלל אל הפרט

199. לאחר סקירת הדין החל וההלכה לעניין זה, התרשמתי כי האישה לא עמדה בנטל המוטל עליה ואפרט.

200. האישה לא פרטה במסגרת סיכומיה מה הן הסיבות לבקשתה לחלוקה שאיננה שווה, ואולם מהקשר הדברים, ניתן להסיק כי בקשתה מסתמכת על טענותיה כי האיש העלים כספים, לדוגמא את כספי הביטוח שניתנו בשל פריצה, לטענת האישה כספים אלה הועברו לחשבון נאמנות ע"ש --- ---, מי שלטענת האישה הייתה עם האיש בקשר רומנטי (סעיף 36 לסיכומים), או לטענתה כי העלים נכסים או הלוואות.

201. אבהיר כי במסגרת תביעה זו האישה לא הוכיחה כי לאיש היו נכסים בארץ או בעולם שלא אוזנו ביניהם, וכי היא לא זכתה להינות מפירותיהם או כי לאיש חשבונות או כספים נוספים שלא אוזנו בין הצדדים. בנוסף, טענותיה של האישה בעניין הברחת הכספים על ידי האיש, או בעניין הזכויות במגרש x נידחו על ידי, ועל כן לא הוכחה התנהלות חסרת תום לב בהקשר זה מטעם האיש.

202. כך, התרשמתי, כי מצבם הכלכלי של שני הצדדים הוא לא מן המשופרים לאחר תום מערכת היחסים ביניהם – נגד האישה הוצא צו כינוס נכסים ונגד האיש נפתחו הליכי הוצל"פ. האישה לא הוכיחה כי לאיש יש פוטנציאל השתכרות גבוה משלה כיום, ועצם כניסתה של האישה להליכי כינוס נכסים, ללא ראיות נוספות, לא מסייע לאישה להוכחת טענותיה.

203. בנסיבות אלה, ולאור כל המפורט לעיל, התרשמתי כי יש לדחות בקשתה זו של האישה, ויש לחלק את מלוא זכויות הצדדים ביניהם באופן שווה לפי חוות דעת המומחה העדכנית.

204. בנוסף, אני דוחה בקשתה של האישה לחייב את האיש לשלם לה תשלום נוסף חד פעמי או תשלומים עיתיים בשל פערי ההשתכרות הנטענים על ידה.

     רכב האישה

205. התרשמתי כי כחלק מאיזון כל נכסי הצדדים, יש לאזן גם את הרכב מסוג --- --- מודל --- שנמצא בשימושה של האישה (להלן: "הרכב"). האישה טוענת כי הרכב מעוקל למע"מ.

206. לא ראיתי לנכון להחריג רכב זה מהאיזון הכולל. האישה לא הוכיחה, כאמור, כי יש סיבה לאיזון נכסים שלא באופן שווה.

207. על הצדדים לפנות לשמאי שיעריך את שווי הרכב, ועל האישה להעביר לאיש מחצית משוויו המוערך של הרכב.

     בחירת חלופה לאיזון זכויות הצדדים מתוך שתי החלופות שהוצגו בחוות דעת המומחה

208. בחוות דעת המומחה הופיעו שתי חלופות לאיזון הזכויות בין הצדדים. האחת איזון מיידי ליום חוות הדעת והשניה, איזון הזכויות לפי מועד הבשלתן. האיש ביקש לבחור בחלופה הראשונה (סעיף 31 לסיכומים) ואילו האישה לא התייחסה לכך בסיכומיה.

209. על מנת למנוע מהצדדים חיכוכים עתידיים, מצאתי כי יש להעדיף את החלופה הראשונה אשר תפריד זכויות הצדדים כבר כעת ותשלח כל אחד מהצדדים לדרכו. הכספים קיימים ואין שאלה של יכולת תשלום.

210. אני קובעת כי לאיזון זכויות הצדדים, על האישה להעביר לאיש סך של 94,688 ₪.

211. אני קובעת כי על האיש להעביר לאישה 45% משווי מכירת --- אשר נותרו במלאי העסקי של העסק שנסגר (כאשר השווי ייקבע בעת מכירתם לפי תמורת המכירה בניכוי 10% הוצאות מכירה), ה---ם הם: [פירוט המוצרים]. על האיש להעביר לאישה הסכומים הנ"ל, ככל שאלה לא הועברו טרם מתן פסק הדין (סעיף זה הופיע בעמוד 25, סעיף 3 לחוות הדעת העדכנית).

212. האישה לא טענה בהקשר --- אלה בסיכומיה, ועל כן, לא ברור האם שווי --- אלה כבר אוזן בין הצדדים.

      

     לסיכום

213. תביעת האישה מתקבלת באופן חלקי.

214. יובהר כי כל סכום המגיע לאישה לפי פסק דין זה יועבר לאישה או לכל גורם אחר אשר ייקבע, רק לפי החלטת כב' בית המשפט המחוזי, הדן בהליכי כינוס הנכסים של האישה, כבקשתו של עו"ד אלון וולך, המנהל המיוחד לנכסי האישה (ראו פרוטוקל הדיון מיום 7.1.19).

215. אני קובעת כי האישה הייתה בעלת הבית שבמחלוקת יחד עם האיש, ועל כן האישה זכאית למחצית הסכומים שהופקדו בחשבון הנאמנות (לאחר הפחתת ההוצאות והניכויים אשר התרתי להפחית לפי ההחלטות מיום 30.10.18, 22.11.18 ומיום 25.11.18 וללא החשבת החלק של 250,000 ₪ שמשך האיש מהחשבון מתוך חלקו) (להלן: חלקה של האישה בחשבון הנאמנות"). זכאות האישה בכספים היא כאמור באישור בית המשפט המחוזי, ורק לאחר הפחתת הסכומים שעל האישה להעביר לאיש לפי פסק דין זה.

216. אני קובעת כי מגיעים לאישה דמי שימוש ראויים על שימוש האיש בבית שבמחלוקת בסך של 90,000 ₪. ככל שסכום זה לא יקוזז עם חובותיה של האישה לאיש, הרי שסכום זה יועבר על ידי האיש תוך 30 ימים בהתאם לקביעתי בסעיף 214 דלעיל. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת השמאית המשלימה (קרי מיום 9.7.18) ועד למועד תשלומו בפועל.

217. אני קובעת כי לאישה אין זכויות במגרש שבגוש ----- חלקה x, ודוחה בקשתה של האישה לחלוקה לא שיוויונית של הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות.

218. על האישה להעביר לאיש סך של 94,688 ₪ לאיזון מלוא זכויותיהם לפי החלופה הראשונה של חוות דעת המומחה העדכנית, סכום זה יועבר לאיש, מתוך חלקה של האישה בחשבון הנאמנות, תוך 30 ימים מהיום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו הוגשה לראשונה חוות הדעת העדכנית (קרי מיום 8.7.20) ועד למועד תשלומו בפועל.

219. אני קובעת כי על האישה להשיב לאיש סך של 45,000 ₪ בגין הערבות אותה שילם האיש על חובות האישה. סכום זה יועבר לאיש מתוך חלקה של האישה בחשבון הנאמנות. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד למועד תשלומו בפועל.

220. אני קובעת כי על הצדדים לפעול לאיזון שווי ה--- ביניהם כפי שפורט בחוות הדעת, כאשר אני קובעת כי יש לאזן גם את רכב האישה, חרף טענותיה.

221. נוכח תוצאות פסק הדין, בו התקבלו רק חלק מטענות שני הצדדים, כל צד יישא בהוצאותיו.

222. סכום הכסף שנמצא בחשבון הנאמנות יחולק בין הצדדים, כפי שהוריתי בסעיפים אלה, רק לאחר שיוסר חיוב, ככל שרובץ חיוב כלשהו, על חשבון הנאמנות.

     המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ולעו"ד אלון וולך, ותסגור את התיק.

      

     ניתן היום, ד' שבט תשפ"ג, 26 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.