מדובר במקרה ייחודי מאחר שהשופט עצמו זכה לשמוע מהמנוח על רצונו טרם מותו במסגרת הליך משפטי אחר. לפיכך הוא דחה התנגדות לקיום הצוואה וקבע כי אין ספק שהיא משקפת את דעתו העצמאית למרות התלות שלו בבנו.
צוואה שערך קשיש כשנה לפני מותו ובה ציווה את רכושו לאחד מבניו תקוים למרות התנגדות מצד נכדו (בנו של בן אחר שנפטר), שטען כי סבו לא היה כשיר והושפע מדודו. סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת אסף זגורי קבע כי מדובר בהתנגדות סרק שהוגשה בחוסר תום לב, משום שטענת הנכד לגבי המצב של סבו סותרת טענה שהעלה בהליך אחר, במסגרתו התעקש שסבו צלול לחלוטין. מלבד זאת השופט שוכנע כי אף שהמנוח היה תלוי בבנו וזה היה מעורב במידה מסוימת בעריכת הצוואה היא מבטאת את רצונו האחרון.
ההתנגדות של הנכד הוגשה לאחר שהדוד ביקש לקיים את הצוואה מ-2016 שממנה נושלו הוא ואחיו. הנכד טען כי סבו לא רצה לקפח את צאצאי בנו, שנפטר מסרטן כשנה קודם לכן. לטענתו, בתקופה שבה הצוואה נערכה סבו כלל לא היה כשיר שכלית, ודודו ניצל זאת והשתמש בשליטה המוחלטת שהייתה לו על חייו כדי ללחוץ עליו לערוך את הצוואה.
בנו של המנוח טען כי מדובר בהתנגדות סרק. לטענתו, אחיינו ידע היטב כי סבו סלד ממנו עמוקות וביקש להבטיח שלא יזכה ברכושו לאחר מותו. הבן הפנה להליכים משפטיים שהתנהלו עוד כשאביו היה בחיים ובהם סיפר על הסכסוך ביניהם.
חובה שיפוטית
סגן הנשיא זגורי הדגיש בתחילת דבריו כי ההתנגדות הייתה נדחית על הסף גם ללא דיון מעמיק וזאת עקב חוסר תום ליבו של המתנגד, שבעצמו לא האמין בטענה שהמנוח לא היה כשיר לצוות. בהקשר זה השופט הפנה לכך שבהליך אחר, שהתנהל כשנה לאחר עריכת הצוואה, העלה המתנגד טיעון שסותר לחלוטין את עמדתו בהליך זה, שם ציין כי סבו כשיר להעיד, מבין עניין, יודע להביע את רצונותיו ומתנהל באופן עצמאי.
מכל מקום, השופט קבע כי התיעוד הרפואי בעניינו של המנוח ממילא שכנע אותו שהוא היה כשיר לצוות. הוא ציין כי המתנגד הסתמך בעיקר על חוות דעת רפואית שניתנה לצורך קבלת עזרה סיעודית מהביטוח הלאומי ובה אכן נכתב כי המנוח סובל מדמנציה חמורה וזקוק לעזרה יומיומית.
אלא שמסמכים רפואיים אחרים ודוחות סוציאליים שנערכו חודשים ספורים לפני ואחרי מעלים כי לא זה היה המצב. במסמכים אלה, שלא נערכו בשביל לקבל עזרה מוגברת מהביטוח הלאומי והיו אמינים יותר בעיני השופט, נכתב כי המנוח מדבר, צלול, עצמאי, הולך לבד ויודע מה הוא רוצה.
באשר להשפעת הבן, השופט ציין כי המנוח אכן היה תלוי בבנו בשנותיו האחרונות, וזה אף סייע לו לערוך את הצוואה כשהביא אותו לפגישה עם עורך דין והסביר לו על הצוואה.
למרות זאת, השופט סבר שבמקרה הנוכחי המעורבות והסיוע לא פגמו בצוואה, וזאת בעיקר לנוכח העובדה שהמנוח הביע את הרצון שהשתקף בהוראותיה במסגרת הליך אפוטרופסות שהתנהל בעניינו לאחר עריכתה.
השופט ציטט מדברים שאמר המנוח באותו הליך, כשסיפר על הסכסוך עם הנכד, הדגיש שוב ושוב שבנו הוא האדם היחיד עליו הוא סומך ואף הסביר שהחליט לערוך את הצוואה כדי להבטיח באופן חד-משמעי כי בנו יזכה בעיזבון.
עו"ד דורית גלוברמן-קרט
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין