צוואה לטובת אחד הילדים וצו ירושה שוויוני - איזה מהם גובר?

אם ל-5 הורישה את דירתה לבנה. לאחר מותה הוצאו שני צווים - לקיום צוואתה ולחלוקת ירושתה עפ"י דין. בדעת רוב נקבע: הם לא באמת סותרים, ולכן הנכס יוענק לבן

אם לארבע בנות ובן ערכה צוואה שלפיה דירתה תוענק אחרי מותה לבנה בלבד. אחרי פטירתה הוצאו שני צווים לכאורה סותרים - האחד לקיום צוואתה, והשני לחלוקת רכושה בין חמשת ילדיה, לפי צו ירושה. העניין התגלגל לבית הדין הרבני בנתניה, שקבע בדעת רוב כי אין באמת סתירה: הדירה תוענק לבן ואילו שאר הירושה לכלל האחים בחלוקה שווה. דעת המיעוט סברה מנגד שיש לכלול אף את נכס הנדל"ן בחלוקה השוויונית.

באוגוסט 1986 ערכה המנוחה צוואה בה הורישה את דירתה שבמוקד ההליך לבנה בלבד, תוך נישול ארבע בנותיה ממנה. בצוואה הובהר שהיא חלה "אך ורק" על זכויות האם בבית, "ולא על שום נכס אחר". כשני עשורים לאחר מכן, במרץ 2008, הלכה האישה לעולמה.

כחודשיים לאחר מותה הגיש בנה שתי בקשות במקביל: האחת לצו קיום צוואה הכולל אותו בלבד כזוכה, והשנייה לצו ירושה הכולל אף את ארבעת אחיותיו כיורשות. ביולי 2008 נעתר בית הדין לבקשות והעניק את הצווים המבוקשים. אלא שבפועל, לימים נרשמה הדירה בטאבו על-שם חמשת האחים, בניגוד לצוואה, והעניין התגלגל שוב לבית הדין.

לעמדת התובעים, חמשת האחים, קיימת סתירה בין שני הצווים - שכן האחד מחלק את הירושה ביניהם שווה בשווה, ואילו השני מעניק את הדירה לבן בלבד. הם סיפרו שלצורך שלום בית הסכימו אחרי צאתם מהדיון בבית הדין לפני כ-17 שנה, כי הנכס יחולק ביניהם באופן שוויוני, ומכאן שיש לתת את הבכורה לצו הירושה.

לעומתם טענה הנתבעת, פרודת הבן המנהלת מולו הליכי גירושין, כי הדירה כולה שייכת לבעלה לשעבר בהתאם לצו קיום הצוואה, וממילא היא זכאית למחציתה. לעמדתה אין סתירה כלשהי בין הצווים שניתנו - שהרי צו קיום הצוואה עוסק בדירה בלבד, בעוד צו הירושה עניינו ביתר הירושה.

חוק הירושה מאפשר פיצול

דיין הרוב, הרב שניאור פרדס (ראב"ד) בהסכמת הרב פנחס מונדשיין, קבע שהצדק עם הנתבעת. מסקנתו - לאחר סקירה הלכתית מעמיקה והפניה לחקיקה אזרחית, סעיף 66(ב) לחוק הירושה, הקובע ש"אם ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום ועל הנותר צו ירושה" - הייתה ששני הצווים שניתנו אינם באמת מנוגדים האחד לשני.

"גם אם לכאורה יש קצת סתירה בין שני פסקי הדין שיצאו מבית הדין באותו היום - כאשר בצו הירושה לא נכתבה החרגה לנכסים הכלולים בצו קיום הצוואה", כתב הראב"ד, "מכל מקום ודאי שאין כאן סתירה מוכרחת, ולפי המקורות שהבאנו עלינו ליישב את הסתירה, ולפרש שקיום הצוואה הוא ביחס לבית שעליו נכתבה הצוואה, ואילו צו הירושה מתייחס לשאר העיזבון שאין עליו כל צוואה".

לעומתו סבר דיין המיעוט, הרב בצלאל ווגל, שצו הירושה כולל אף את הדירה, ומכאן שעליה להתחלק שווה בשווה בין חמשת היורשים. "מאחר וצו הירושה הוא סתום ואין בו פירוט או פירוש כלשהו לכך שהדירה מוחרגת מהצו, אין לנו אלא דברי הצו כפי שהם - כוללים את מלוא הירושה כולל הדירה", נימק את עמדתו.

אלא שכאמור היא לא התקבלה, ונקבע בסופו של יום לפי דעת הרוב שצו קיום הצוואה שריר וקיים, כך שהדירה תירשם בטאבו על-שם הבן בלבד.

• ב"כ התובעים: עו"ד ידידיה מנדל ועו"ד עמית אלזם
• ב"כ הנתבעת: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.