אם ובנה בנו מרפסת ללא היתר בנייה, תוך הסגת גבול והתעלמות מצו הפסקת עבודות של הוועדה המקומית לתו"ב. ביהמ"ש חייב אותם לסלק את המבנה בתוך 4 חודשים ולשלם לשכנים 20,000 שקל פיצויים.
בית משפט השלום בחדרה הורה לאחרונה לאם ובנה, תושבי הכפר מוסמוס, להרוס בתוך 4 חודשים מרפסת שנבנתה תוך פלישה לשטחם של השכנים וללא היתר בנייה. השופט יעקב גולדברג דחה את בקשתם לפיצוי במקום פינוי לאחר שקבע כי הנתבעים לא זכאים ליחס סלחני שכן התנהלו בחוסר תום לב כשהמשיכו לבנות למרות צו הפסקת העבודות שהוציאה נגדם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון.
בתביעה שהוגשה ב-2014 טענו השכנים-התובעים – אב ובנו – כי בתחילת אותה שנה החל הנתבע לבנות מרפסת כתוספת על גג בית אמו, תוך הסגת גבול והפרת תוכנית הבנייה שחייבה אותו לשמור על מרחק של 3 מ"ר מגבול המגרש שלהם.
לטענתם, הם פנו לנתבעים בבקשה שיפסיקו עם העבודות אך זכו להתעלמות. לאחר מכן הם הגישו תלונה לוועדה המקומית, שהוציאה צו הפסקה מנהלי, אך הנתבעים המשיכו בבנייה הפוגענית בכל זאת.
התובעים טענו כי הנזק שנגרם להם, לפי חוות דעת שמאית, עומד על 242,100 שקל ובכלל זה עלות שווי השימוש בקרקע שלהם, וכן הפגיעה בפרטיותם, באוורור ובנוף הנשקף מביתם.
מנגד טענו הנתבעים בין היתר כי התוספת נעשתה על גבי מרפסת שנבנה בהסכמת בעל החלקה הקודם ולכן התובעים מנועים לטעון נגדה. הנתבעים הודו כי פלשו מעט לחלקת השכנים אך לטענתם עשו זאת בתום לב ולכן ניתן להסתפק בפסיקת פיצוי של 5,000 שקל במקום הריסה.
הנתבעים אף טענו בתחילה כי הבנייה כלל לא הצריכה היתר אך בהמשך הנתבע הודה כי לא היה לו כסף להגיש בקשה מתאימה. עוד הוא ציין כי לא הפר את הצו כיוון שמרגע שקיבל אותו הפסיק את הבנייה. מי שהמשיכה לבנות, טען, הייתה אמא שלו שהצו לא הוצא נגדה.
ניסיון ההיתממות כשל
השופט גולדברג דחה את טענות הנתבעים ובתוך כך קיבל את חוות דעתו של שמאי מטעמו, שמצא כי הנתבעים בנו ללא היתר, פלשו לכ-40 מ"ר בחלקת התובעים ועשויים לגרום לפגיעה בפרטיות התובעים וביכולת שלהם ליהנות מהקרקע אם ימשיכו בבנייה וישתמשו במרפסת שנוספה שלא בניגוד לתוכנית הבנייה באזור.
בהמשך השופט דחה את נסיון ההיתממות של הנתבע בעדותו. הוא שוכנע, כדבריו, כי "הנתבע היה הרוח החיה בבנייה וכי הצגת אמו המבוגרת כמעורבת בביצוע הבנייה היא מלאכותית ובלתי כנה. דברים אלה יפים גם ביחס לטענת הנתבע לפיה לאחר קבלת צו ההפסקה המנהלי הוא הפסיק לבנות אבל אחרים המשיכו לבנות עבור אמו".
השופט הוסיף כי "להפרת צו ההפסקה המנהלי חשיבות רבה". לשיטתו, העובדה שהנתבעים ידעו בשלב זה ללא כל ספק כי הבנייה אינה חוקית והמשיכו בכל זאת, לא מאפשרת לנהוג כלפיהם בסלחנות ולקבוע שהסעד הראוי הוא פיצוי ולא הריסה.
מלבד זאת נקבע כי הנתבעים ביצעו מספר עוולות נזיקיות: הפרת החובה החקוקה בחוק התכנון והבנייה, מטרד ופגיעה פוטנציאלית בפרטיות.
לנוכח הדברים האמורים השופט הציא צו הריסה והורה לנתבעים לסלק את הבנייה החורגת עד ל-1.5.2019. בנוסף הוא פסק לתובעים פיצויים של 20,000 שקל על העוולות הנזיקיות והשימוש החורג בשטחם. בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות משפט של 25,000 שקל.
עו"ד גד שמגר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין