אישה הגישה תביעה לפירוק שיתוף בדירה בבימ"ש לענייני משפחה. הבעל הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, וטען כי לביהמ"ש אין סמכות. ביהמ"ש דחה את הטענות והביע עמדה נחרצת.
בעל ואישה, המתגוררים בנפרד מזה שנתיים וחצי, הגיעו למחלוקת: איזו ערכאה מוסמכת לדון בתביעה לפירוק השיתוף בדירתם. הבעל מתגורר בארץ, בעוד האישה וארבעת ילדיהם מתגוררים בארה"ב. האישה ניהלה נגד הבעל הליכים משפטיים בארה"ב, לרבות בנושא מזונות הילדים, אשר נפסקו על ידי בית המשפט בארה"ב.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
בסוף 2014 הגישה האישה בבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב תביעה לתשלום המזונות שנפסקו בארה"ב.
חודשיים לאחר מכן הגיש הבעל לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב תביעה "לשלום בית ולחילופין גירושין, וכל הכרוך בו משמורת ילדים/חטיפת ילדים, רכוש, ומזונות אישה". יום למחרת הגישה האישה תביעה – שוב לבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב – הפעם לפירוק השיתוף בדירה השייכת להם, ובאותו יום הגישה גם בקשה לקבוע כי הסמכות לדון בפירוק השיתוף נתונה לביהמ"ש.
הבעל טען כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה, מאחר שהסמכות מסורה לבית הדין הרבני מכח התביעה שהגיש לפני האישה.
אלא שהתביעה שהוגשה לבית הדין הרבני עסקה רובה ככולה בעתירתו לחייב את האישה לשוב עם ילדיהם ארצה ולחיות אתו.
גם בביהמ"ש הבעל הצהיר כי הוא לא מעוניין להתגרש בשום פנים ואופן, ויסכים לך בניגוד לרצונו רק בלית ברירה, כלומר אם האישה תתעקש להתגרש.
במקביל, הבעל פנה לבית דין דתי בארה"ב, ושלח אל האישה איומים, שאם לא תבטל את תביעותיה בבימ"ש לענייני משפחה, הדבר יגרור "כתב סירוב" והאישה תוקע מקהילתה.
נשמט הבסיס
השופט שמואל בר יוסף דחה את טענות הבעל וקבע כי יש לבימ"ש לענייני משפחה סמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף. השופט הסביר כי השאלה העיקרית היא האם תביעת הגירושין של הבעל בבית הדין הוגשה בכנות.
השופט הכריע כי הבעל לא הוכיח את כנות תביעתו הסימולטנית לגירושין ולשלום בית כאחד. להפך – הוא הודה יותר מפעם אחת, כי רצונו האמיתי אינו בגירושין אלא בשלום בית, והדבר נלמד מתביעתו, מהקשר הגשתה לאחר תביעת גירושין של המבקשת, ומהצהרותיו בביהמ"ש. ברגע שמדובר בתביעת לשלום בית, הסביר השופט, נשמט הבסיס לטענת חוסר הסמכות ודינה להידחות.
באופן כללי, השופט ציין כי הוא סבור ש"תביעת שלום בית לחילופין גירושין" כוללת סתירה פנימית ואינה יכולה להיחשב תביעת גירושין כנה. לעמדתו, במקרה הזה השאלה היא לא מה יקרה אם ייכשל שלום הבית, אלא מה רצונו הכן של בעל הדין במועד הרלוונטי, ובמידה שרצונו אינו להתגרש, הוא לא יכול לבקש סעדים סותרים בו זמנית.
השופט הוסיף כי היה מגיע לאותה מסקנה גם לנוכח הצעדים בהם נקט הבעל, שהם על גבול הפלילים. הבעל לא יכול לטעון כי הוא מנהל בתום לב הליך בבית הדין הרבני, כאשר בד בבד הוא פונה לטריבונלים חלופיים, קל וחומר כשהוא מנסה לשלול מהאישה את זכותה לפנות לערכאות, ועושה זאת בכפייה ובאיומים.
ברגע שהבעל בחר ללכת בדרך-לא-דרך ולאיים בנקיטת צעדים פליליים לכאורה, אבדה לו הזכות לבקש מבית המשפט למשוך את ידו מבירור הליך, קבע השופט.
בסיכומו של דבר, ביהמ"ש קבע כי יש לו סמכות לדון בתביעה לפרוק השיתוף.
בשל התנהלותו של הבעל, השופט חייב אותו בהוצאות בגין הליך זה בסך של 7,5000 שקל, ללא קשר לתוצאה הסופית.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אביטל רבינוביץ עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין