לפסק הדין בעניין א' ש' נ' ד' ש'
בית המשפט המחוזי בחיפה חייב סרבנית גט לפצות את בעלה ב 120,830 ש"ח, בקובעו כי סירוב האישה להתגרש למרות שבית הדין הרבני הגדול חייבה לעשות כן, ועל אף שהצדדים פרודים מזה כ 30 שנים, הינו רשלני וסחטני.
בעל שחי מזה כ 30 שנים בנפרד מאשתו ומקיים קשר זוגי של ידועים בציבור עם אישה אחרת (עמה הוליד בן שכיום הינו כבן 21 שנים), הגיש תביעה לביה"מש לענייני משפחה לחיוב אשתו בפיצוי של 300,000 ש"ח בגין סירובה להתגרש חרף פסיקת ביה"ד הרבני המחייבת אותה בגט. משתביעתו נדחתה, בין היתר נוכח היותו גבר מסורב גט, הגיש הבעל ערעור לביהמ"ש המחוזי.
הבעל טען, כי שגה ביהמ"ש קמא בקובעו כי דין גבר מסורב גט שונה מדינה של אישה מסורבת, במיוחד כשמדובר באישה שסירבה להתגרש לאורך שנים כה רבות ומנעה ממנו להינשא לאישה האחרת עמה הקים בית, וזאת בניגוד לפסקי הדין הרבניים הרבים שחייבו אותה בקבלת הגט ולכל הפחות, מיום 25.3.03 בו חויבה להתגרש ע"י ביה"ד הרבני הגדול.
האישה טענה מנגד, כי לאורך כל השנים הסכימה להתגרש מהבעל בכפוף להסדרת זכויותיה הפנסיוניות, אולם משסירב להסדירן, הרי שהוא מעגן את עצמו. לטענתה, לא נגרם לבעל כל נזק, שכן הוא מנהל חיי זוגיות עם האישה האחרת, כאשר מנגד היא זו שנפגעה, בכך שבשל אי עמידתו בתשלומי המזונות ואי הבטחת זכויותיה בפנסיה שלו, הגיעה לשפל כלכלי ופיזי.
אב"ד, השופטת שושנה שטמר קבעה, כי המערערת הינה סרבנית גט החל מיום 22.3.07, הוא היום בו חייבה בית הדין הרבני הגדול להתגרש מהבעל ופטר אותו מכל חיוביו כלפיה, שכן עד ליום זה, רבץ המחדל לפתחם של שני הצדדים, באשר הבעל גם הוא תרם את חלקו, כשלא הבטיח את זכויותיה הרכושיות. החל ממועד החיוב, כך נקבע, המשיכה האישה במריה והתנגדה לגירושין ממניעי סחטנות בלבד.
עוד נקבע, כי אכן אין מקום לאבחן בין גבר מסורב גט לאישה מסורבת גט, אלא ככל הנוגע לגובה הנזק בלבד (שכן בד"כ גבר ייפגע פחות מאישה מסורבת שאינה יכולה להקים חיי משפחה כל עוד היא נשואה), וכי לאור קיומה של חובת זהירות בין בני זוג, המחוייבים לנהוג זה בזה בכבוד ובהגינות, נהיר כי השארת הבעל בעל כורחו במסגרת הנישואים הכובלת, היא רשלנית.
"מן הראוי הוא לדעתי, שבחברה, בה הגירושין הם תלויי רצון שני הצדדים, תחשב התנהלות שאינה תואמת את ערך החירות להפסיק נישואין כושלים, משום התנהגות שאיננה סבירה ולפיכך רשלנית. בן הזוג שהוא בבחינת סרב גט-גבר או אשה- מודע, או חיב להיות מודע לנזקים שנגרמים לבן הזוג המסורב", כתבה השופטת וקבעה, כי אין כל הצדקה לשימור הנישואין ממניעים כלכליים, שמקומם להתברר בתביעה לאיזון משאבים.
באשר לגובה הנזק נפסק, כי לבעל נגרם נזק נפשי, שכן על אף שהקים משפחה חדשה, מנעה ממנו האישה מלהינשא כדמו"י ופגעה בזכותו לכבוד ולאוטונומיית בחירה, מה גם שהוא עשוי לעמוד בפני חיובים כספיים כגון מזונות האישה וחלקה בירושה (בהיותה יורשת על פי דין), ולפיכך יש לחייב את האישה לפצות את הבעל ב 25,000 ש"ח לכל שנה שחלפה מיום חיובה בגט, ובסך הכל ב- 120,830 ש"ח.
לפסק הדין בעניין א' ש' נ' ד' ש'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.