מחוזי חיפה: חיוב אשה בפצוי בעלה בגין התרשלותה כלפיו בהיותה סרבנית גט

השופטת שושנה שטמר - אב"ד

1.         ערעור על פסק דין מיום 5/10/09, שניתן  בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ס' הנשיא, השופטת רחל ברגמן) בתמ"ש 8312/07.

מבוקש בערעור לבטל את פסק הדין, אשר דחה את תביעתו של המערער כאן (להלן - " המערער" או " הבעל") לחייב את המשיבה (להלן - "המשיבה" או "האשה") לשלם לו  300,000 ש"ח בגין סירובה לקבל ממנו גט חרף פסיקות בתי הדין הרבניים - האזורי ובית הדין הרבני הגדול - המחייבות אותה להתגרש. עוד ביקש המערער לחייב את המשיבה בסך 5,000 ש"ח בגין כל חודש נוסף ממועד פסק הדין, אם תעמוד האשה בסירובה.   

רקע עובדתי והליכים בתביעת הגירושין של המערער בבתי הדין הרבניים

2.         המערער והמשיבה הם בני זוג יהודים, הנשואים זה לזו מאז 1960. מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, שכיום הם בגירים. אחד הבנים נכה.

מזה כ-30 שנים, משנת 1981, חיים בני הזוג בנפרד. המערער קשר קשר זוגי עם אשה אחרת  בשנת 1982, לאחר פרידתו מהמשיבה. עם בת זוג זו, עמה הוא מקיים מאז קשר של ידועים בציבור, הוליד בן, שהיום הוא כבן 21 שנים.

שלושת ילדי המערער והמשיבה נשארו בחזקת המשיבה עד לבגרותם, וככל הנראה היא ממשיכה לתמוך ולטפל בבן הנכה.

3.         בני הזוג מתדיינים מזה כ-30 שנים בערכאות השונות; בבתי המשפט האזרחיים, בבית הדין האזורי בחיפה  ובבית הדין הרבני הגדול. כעולה מטענותיה של המשיבה בערעור כאן, היא סבורה שהמערער גרם לה עוול קשה הן בנטישתו את המשפחה על שלושת הילדים, מבלי  שיתמוך בהם, כשהוא עושה הכל על מנת להתחמק מחובותיו כלפיהם, לרבות תשלום מזונות, והן באופן חלוקת הרכוש, בהשתלטותו על הרכוש המשותף ובהעלמת חלק ממנו. עוד טענה המערערת, שכתוצאה מהתנהלותו של הבעל לאורך השנים, היא נפגעה בנפשה, איננה יכולה להתפרנס, והתוצאה היא חוסר איזון צודק במצבה הכלכלי לעומת מצבו של הבעל, אשר הקים לו משפחה והוא חי בה ברווחה.

            בתביעה, נשוא הערעור, כאשר המערער הוא שתבע פיצויים בגין סירובה לקבל ממנו גט, העלתה האשה שתי טענות ממוניות, שעמדו גם בדיונים לפני בתי הדין הרבניים כשדנו בבקשות של הבעל לגירושין: הראשונה - החוב של המערער למשיבה, שנובע, ככל הנראה, כולו או חלקו, ממזונות שלא שולמו, והמגיע לכ- 2,000,000 ש"ח. השניה - דרישה שהמשיבה עמדה עליה לאורך השנים והיא, שיש להבטיח את מצבה הכלכלי גם לאחר הגט. לשם כך תבעה האשה, שאם הבעל ימות לפניה, ישולם לה גם  אחרי מותו חלקה בפנסיה שלו.

עם מותו של הבעל, אם ימות לפניה ולפני אלמנתו בעת מותו, תעבור הפנסיה שלו לידי אלמנתו, האשה לה יינשא עם גירושיו, ושכיום היא הידועה בציבור שלו. בנסיבות כאלה, המשיבה לא תיהיה זכאית להמשיך ולקבל חלק מהפנסיה. המשיבה ביקשה, בין היתר, כי גם בת זוגו הנוכחית תתחייב, שעם מותו של המערער, היא תמשיך לקבל ממנה את האחוז בפנסיה המגיע לה כל עוד הוא חי. טענות אלו עמדו לפני בתי הדין שדנו בתביעות הגירושין של הבעל, ובחלק מפסיקותיהם קבעו כי על הבעל להמציא בטוחות לכך שהכנסות האשה מהפנסיה יובטחו גם לאחר מות הבעל, כגון על ידי התחייבות של הידועה בציבור שלו או על ידי יצירת קרן, ממנה תשולם לה הפנסיה.  

            המשיבה טענה, כי היא איננה סרבנית גט, שכן כל עוד לא הוצגו הבטוחות והובטחו זכויותיה הכלכליות, אין הצדקה לחייבה לקבל גט ובוודאי שאין לפסוק פיצויי נזיקין לבעל על התנהלותו הבלתי ראויה, לעמדתה.

4.         בית הדין הרבני הגדול ניסה להביא את הצדדים להיפרד בגט ובד בבד לשמור על זכויותיה של האשה על ידי התנאת תנאים שיבטיחו את קבלת הפנסיה גם לאחר מותו של הבעל. ביום 25/3/03, קבע בית הדין הרבני הגדול, כי האשה "חייבת לקבל גט מבעלה" אולם בית המשפט נתן לצדדים "זמן עד לאחר הפסח להגיע להסדר ביניהם בנושא המזונות והפנסיה ברוח ההצעות שהוזכרו בנמוקי פסה"ד. בין מועד זה לבין פסק הדין מיום 22/3/07, נעשו נסיונות חוזרים, ואוסיף אף מאומצים, על ידי בית הדין הרבני הגדול לשפר את מצבה של המשיבה מבחינה כלכלית, שלא צלחו. נסיונות אלו, הסתיימו עם מתן פסק הדין מיום 22/3/07, אשר  לא מן המותר לצטטו כאן, שכן עולה ממנו בבירור כי בית הדין ראה את המשיבה כמי שסירבה לקבל את הגט בתנאים שבאו להבטיחה, ושם קץ מבחינתו, להתדיינויות החוזרות בעניין הגט, שבהן נעשה ניסיון להתנות את הגט בתנאים לטובת האשה.

"בתאריך כ"ח בטבת תשס"ז ניתן על ידינו פסק דין להסדר גירושי הצדדים, בהתאם למתווה שקבענו.

נקבע מועד לסידור גט, והמשיבה סרבה לקבל את הגט בתנאים הנ"ל.

בהתאם לאותו פס"ד (סעיף ו') הרי אי הסכמת המשיבה לקבל גט לפי התנאים הללו, תאפשר למערער להשליש גט ושחרור מכל חיובי אישות וממון.

היות והמערער כבר השליש גט בעבר, אנו פוסקים בזה, כי המערער פטור מכל חיוביו כלפי המשיבה, כולל חיובי אישות וכולל חיובי ממון.

פס"ד זה יכנס לתוקפו בא' אייר תשט"ז (19/4/07) אא"כ יוצג בפנינו אישור על סידור הגט".

פסק דינו של בית משפט קמא

5.         השופטת קמא דחתה את תביעתו של הבעל לקבל פיצויים בגין סירובה של המשיבה להתגרש. באשר לטענת הבעל, שהמשיבה ביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - " פקודת הנזיקין"), אימצה השופטת קמא את עמדתם של השופט מנחם הכהן בתמ"ש 19270/03 כ.ש נ'  כ.פ (פורסם במאגרים המשפטיים - להלן " מאגרים") ואת דעתה של השופטת ט' סיוון בתמ"ש 24782/98 נ.ש נ' נ.י (פורסם במאגרים) (להלן- " תמ"ש 24782/98") לפיה סרבנות גט עלולה להיות פגיעה בזכויות חוקתיות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ברם, כך נקבע בפסק הדין, טרם הגיעה העת להכיר בעוולה חוקתית כזו ביחסים בין שני פרטים.