סכסוך משפחתי הוביל לתביעות הדדיות בין אב לשבעה לבין בנו וכלתו. האב עתר לפינוי הזוג מבניין שבבעלותו והם תבעו להצהיר שהשטח שלהם. טענות האב התקבלו אך הוא יידרש לפצות אותם.
בית המשפט למשפחה בנצרת קיבל באחרונה עתירה של אב להורות על פינויים של בנו וכלתו מהקומה השנייה בבניין בבעלותו. בני הזוג טענו שהבניין שייך להם ולאב בחלקים שווים אך השופטת ג׳מילה ג׳בארין כליפה דחתה את גרסתם. עם זאת היא קבעה שהסתמכותם על הבטחות האב וכספים שהשקיעו בבנייה מצדיקים פיצוי.
בתביעה שהגיש האב נגד בני הזוג הוא סיפר שב-1990 רכש שטח והקים עליו בניין בן שלוש קומות. לאורך השנים גרו הוא ואשתו (שנפטרה ב-2013) בקומה הראשונה והוא מתגורר בה עד היום. לדבריו, ב-1997 הושלמה בניית הקומה השנייה והוא הרשה לבנו ולכלתו לגור בדירה בקומה זו מתוך רצון טוב לעזור.
לדבריו, לנוכח התנהגותם המחפירה והמבישה וחוסר הכבוד וההשפלות שהם נוקטים כלפיו הוא דורש שבני הזוג ובנותיהם יפנו את הדירה לאלתר.
בני הזוג טענו מנגד כי הם בעלים משותפים של הקרקע והבניין ומחציתו שייך להם. לדבריהם, אמנם הבניין רשום על שם האב אך בחברה הערבית הרישום אינו קובע אלא המציאות וחלוקת הזכויות בפועל בין בני המשפחה.
לטענתם, הקרקע אמנם נרכשה על ידי ההורים אך מכספי ״קופה משותפת״ של הבן הוריו. הם הוסיפו שגם הבניין נבנה מהקופה המשותפת למעט הקומה השנייה שנבנתה מכספי הבן בלבד.
לחילופין טענו השניים שהרשות שנתן להם האב לגור בקומה השנייה היא בלתי חוזרת ואינה ניתנת לביטול.
נטל כבד מאוד
אך השופטת ג׳מילה ג׳בארין כליפה העדיפה את גרסת האב וקבעה שלבני הזוג אין זכויות בעלות בבניין. היא הדגישה כי הנטל להוכיח בעלות בנכס בניגוד למרשם המקרקעין כבד מאוד ובני הזוג לא עמדו בו. מאידך לדבריה, האב מסר גרסה סבירה ועקבית לעניין נסיבות רכישת הקרקע ומקורות המימון.
במקביל קבעה השופטת שניכר שהבן נכנס למעגל העבודה כבר בגיל צעיר ושהמשפחה גרה יחדיו וניהלה קופה משותפת אליה העביר את משכורתו.
היא הוסיפה שממכלול הנסיבות עולה שהאב ואשתו בנו מכספם את קומת הקרקע אך הבן הוא זה שנשא בעיקר ההשקעה והבנייה של הקומה השנייה.
השופטת קבעה שהרשות שנתן האב לבנו לגור בקומה השנייה ניתנת לביטול, וציינה בהקשר זה כי ״רק במקרים נדירים הכירו בתי המשפט ברשות בלתי חוזרת כשהמגמה היא צמצום הכרה ברשות מסוג זה״. לדבריה, הבן לא הוכיח שהאב הבטיח לו רשות לגור בדירה לצמיתות.
היא הוסיפה שלנוכח מערכת היחסים המעורערת לא סביר לקבוע שבני הזוג יוסיפו ויתגוררו בקומה השנייה מעל הקומה בה גר האב בניגוד לרצונו.
השופטת ציינה שאינה מתעלמת מהתוצאה הקשה לבני הזוג ומשפחתם והפגיעה באינטרס ההסתמכות שלהם ולכן היא מוצאת לנכון לפסוק להם פיצוי כספי בגין ביטול הרשות. השופטת קבעה ששווי הפיצוי יהיה שווי ההוצאות והשקעות הבן בבניית הדירה בקומה השנייה ולצורך כך היא מינתה שמאי מטעם בית המשפט.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעים: עו״ד משפחה זכי כמאל
- ב״כ הנתבע: עו״ד דקואר באסם
עו"ד יעקב בלס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.