לפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמונית
האם בת שהעתיקה מסמכים ממחשבו של אביה המנוח פגעה בפרטיותה של בת זוגו ב-9 השנים האחרונות? פרשה זו עמדה להכרעה בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
המסמכים שנמצאים בכונן הקשיח של גבר, שחי עם בת זוגו במשך 9 שנים ועד למותו בשנת 2007, עמדו במרכז הסכסוך בין בת הזוג לבתו של האיש. מסמכים אלה, הועתקו לטענת האישה על ידי בתו, תוך פגיעה בפרטיותה.
בתביעה לפיצוי של 150 אלף שקל, שהגישה האישה בעילת פגיעה בפרטיות, היא טענה כי אמנם לא התגוררה יחד עם המנוח, אולם הם ניהלו חיי זוגיות ושיתוף. היה ברשותה מפתח לדירת המנוח והיא נהגה להשתמש במחשבו דרך קבע, לאחסן בו את מסמכיה וכן לגשת ממנו לתיבת הדוא"ל שלה.
לאחר מותו ובטרם נפתחה צוואתו, מסרה האישה לבתו של המנוח מפתח לדירה, בהתאם לבקשתה של האחרונה. אלא שלטענת האישה, הבת נכנסה לדירה בחוסר תום לב, חיטטה במחשב והעתיקה את תוכנו של הכונן הקשיח.
לטענת האישה, הבת אף חיטטה בתיבת הדוא"ל שלה ובמסמכים אחרים שנשמרו על המחשב, שהיה משותף לה ולמנוח. עוד טענה, כי הבת עשתה שימוש פסול במסמכים אותם השיגה בהליך משפטי אחר בין השתיים, שדן בצוואת המנוח.
על פי הצוואה, זכויות הבעלות בדירה יועברו לידי הבת, אלא אם כן תגור בה האישה בעת פטירתו. במקרה כזה, תוכל האישה להתגורר בדירה ככל שתחפוץ וזכויות הבעלות של הבת יתקיימו רק כשתעזוב האישה את הדירה. עניין מורכב זה הסתיים בשנת 2010, אז ניתן פסק דין סופי, ולפיו הבת היא היורשת החוקית של הדירה.
בדיון בעניין המחשב, הודתה הבת כי ביצעה העתקה של הכונן הקשיח, וכי דאגה לטשטש את עקבותיה לאחר מכן, אך הכחישה את הטענות האחרות. לדבריה, העתקת החומר נועדה לשם גיבוי ולמען תוכל לבחון את זכויותיה. לטענתה, השימוש שנעשה במסמכים בבית המשפט נעשה בהסכמת התובעת, שאף היא עשתה שימוש במסמכים אחרים מהמחשב, באופן שעשוי להתפרש כפגיעה בפרטיות.
המחשב הוא קניינו של המנוח
השופט דניאל טפרברג קבע, כי לא הוכח שהמחשב הוא רכוש התובעת או שהוא רכוש המשותף לה ולמנוח. ההיפך הוא הנכון: המחשב היה רכושו של המנוח בלבד. לכך מתווספת גם העובדה, שהמנוח הוריש לבתו את רכושו הפרטי, כך שבעת שהעתיקה חומרים מהכונן הקשיח, היה המחשב בבעלותה. מכיוון שכך, קבע השופט, אל לה לתובעת לצפות לפרטיות במחשב, שהוא קניין אישי של אדם אחר.
עוד הוסיף השופט, כי הנתבעת העתיקה את כל המסמכים בכונן הקשיח ולא רק את התיקייה השייכת לתובעת, ושהמסמכים האמורים פורסמו רק בבית המשפט, בדיון שנערך בדלתיים סגורות. "מן המפורסמות הוא", כתב השופט, "כי דברים הנאמרים בפני בית משפט אינם מהווים לשון הרע ואינם בני תביעה". לאור זאת נקבע, כי השימוש שעשתה הבת במסמכים לא חרג מתום-הלב.
השופט טפרברג דחה את התביעה ואף חייב את התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך 10,000 שקל.
מחוץ לכתלי בית המשפט
עו"ד נורית פיש, ב"כ הנתבעת, לא הופתעה מפסק הדין. לדבריה, אם היה ניתן פסק הדין שונה, היו עלולות להיות לכך תוצאות מרחיקות לכת.
"הניסיון לייחס למעשי הנתבעת בדירת אביה, אותה קיבלה בירושה, חדירה לפרטיות - היא ניסיון להרחיב את הזכות לפרטיות למימדים בלתי הגיוניים" אומרת עו"ד פיש ומוסיפה, ש"בית המשפט אף קבע, למעלה מהדרוש, כי גם אם היה במעשה פגיעה בפרטיות, זכאית היתה הנתבעת להגנה המוקנית לה על פי החוק, מכוח ההגנה על אינטרס חיוני".
לדעת עו"ד אלי פיטרו, ב"כ התובעת, תוצאת פסק הדין עושה עוול עם התובעת. לדבריו, על אף שבפסק הדין דובר בשני מסמכים, הרי שבכדי להגיע לאותם שני מסמכים היה על הנתבעת לחטט בכל התיקיות האישיות של התובעת, מה גם שהפגיעה בפרטיות אינה שאלה של כמות אלא בעיקר שאלה של מהות: "הנתבעת נטלה את המחשב "באישון לילה" ללא רשות, בהיחבא העתיקה את תוכנו והשיבה אותו למקומו בניסיון "לטשטש" את מעשיה הנלוזים", אומר עו"ד פיטרו.
לדברי עו"ד פיטרו, לנתבעת לא עומדת ההגנה של 'ענין אישי כשר', כיוון שפעלה בחוסר תום לב. מה גם, שהתיקיה האמורה סומנה כתיקייה של התובעת ועל כן היא חוסה תחת ההגדרה של 'רשות היחיד'", הוא מוסיף. "צר לנו מאד שבית המשפט לא מצא לנכון להגן על פרטיותה של התובעת ובעקיפין העניק הגנה דווקא לפורעי חוק" מסכם עו"ד פיטרו את מורת רוחו מפסק הדין.
לפסק הדין בעניין פלונית נ' אלמונית
למדור: משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.