בית הדין לעבודה קבע כי פיטורי העובד אחרי כשנתיים וחצי היו נגועים בחוסר תום לב ומנוגדים לחוק.
הרכב בית הדין בנצרת בראשות השופטת אורית יעקבס קיבל לפני מספר ימים את טענות התובע לפיהן פיטוריו באמצעות שיחת טלפון בוצעו בניגוד לחוק, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא תשלום תנאים סוציאליים. עוד נקבע כי המעסיק קיפח את זכויות העובד ולא עמד בתנאי העסקה הקבועים בחוק.
לאחר כשנתיים וחצי בהם הועסק התובע כאיש מכירות בחברה לייצור ושיווק תבלינים הוא פוטר לטענתו בשיחת טלפון ללא כל סיבה או הודעה מוקדמת. הוא הגיש תביעה כנגד החברה בגין פיטורים שלא כדין, אי עריכת שימוע טרם הפיטורים, אי תשלום דמי הבראה וימי חופשה, ואי מתן תלושי שכר והסכם עבודה כמתבקש בחוק.
מנגד טען המעסיק כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים כלל שכן הוא שיזם את סיום העסקתו. לטענתו הוא החליט על דעת עצמו להחזיר את רכב העבודה שקיבל, והודיע באופן פתאומי וחד צדדי על סיום עבודתו בחברה.
. לכך הוסיף כי בחודשים האחרונים ירדו עסקאות המכירה של התובע באופן קיצוני, ומבדיקה פנימית שערך באמצעות סוכן אחר שלו, התברר כי במהלך עבודתו בחברה הוא מכר גם משקאות אלכוהוליים באופן פרטי, ללא ידיעתו או אישורו. עוד טען המעסיק כי שילם לתובע את שכרו המלא, ובקשר לתלושים טען כי התובע ביקש לקבל את שכרו במזומן ללא תלוש עקב בעיות כלכליות בהן הוא נמצא.
הדברים ברורים
השופטת אורית יעקבס קבעה כי מכלול הראיות, ובתוכן קלטות טלפוניות שהגיש התובע בהן נשמע מעסיקו אומר מספר פעמים "אנחנו פיטרנו אותך, אנחנו פיטרנו אותך, זה נכון", לא משאירות צל של ספק לגבי פיטוריו.
גם את טענת המעסיק כי הדברים נאמרו "בגלל העצבים ואגו" דחתה השופטת באומרה "שאין מקום להעניק לדברים הברורים פרשנות שונה רק בשל הפרשנות הדחוקה שהנתבעת מבקש לתת להם".
בהסתמך על הראיות שהציג התובע השופטת קבעה כי המעסיק הפר הוראות חוק רבות, שכן אין ספק כי הפיטורים נעשו בשיחת טלפון ללא שימוע או מתן הודעה מוקדמת.
השופטת יעקבס הסבירה כי מטרת עריכת השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות המועלות נגדו, להביא הוכחות לגרסתו ולנסות ולשכנע את המעסיק שלא לנקוט נגדו סנקציה חמורה דוגמת פיטורים.
השופטת ציטטה הלכה משפטית ידועה הקובעת כי בעת פיטורי עובד חייב המעסיק לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ושזכות השימוע היא חלק מחובה זו, ולכן היה על המעסיק לשמוע את העובד לפני פיטוריו.
בהתאם לכך, השופטת ציינה כי לכל הפחות היה על המעסיק לפרט בפני התובע את הטעמים לפיטורו, על מנת שיוכל לקבל הזדמנות ראויה להתגונן מפני טענותיו, במיוחד לנוכח המעשים החמורים שייחס לעובד.
באשר לסוגיית תלושי השכר השופטת קיבלה את גרסת העובד וקבעה כי אכן לא ניתנו לעובד תלושי שכר כנדרש ולראייה תלושים אלו הודפסו ונמסרו לו במרוכז רק לאחר סיום העסקתו.
לסיכום השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 36,000 שקל בגין פיצויי פיטורים שלא כדין וללא שימוע. 4,159 שקל בשל אי תשלום דמי הבראה ופדיון ימי חופשה ו5,000 שקל נוספים בשל אי מסירת הודעה לעובד והסכם העסקה.
לכל הסכומים שפורטו הוסיפה לזכות העובד 8,000 שקל נוספים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד – סך כל סכום הפיצוי שנפסק לעובד הוא 53,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד לדיני עבודה איגור גלידר
- ב"כ הנתבע: עו"ד אורון מאירי
עו"ד אלכסנדר ספינרד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.