שלושה אחים שגדלו עם אב אלכוהוליסט ואם חולת נפש, היו צריכים להתמודד גם עם עיריית ת"א, שרשמה עיקול על הדירה בשל חובות אביהם המנוח. השופטת קבעה: האב העביר את זכויותיו בדירה לילדים לפני 30 שנה, בהסכם גירושין. ההסכם גובר על זכויות העירייה כנושה.
בשנת 1986, חתמו הוריהם המנוחים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם, האב ויתר על חלקו בדירה המשותפת והעביר אותו לילדיו, כנגד ויתורה של האם, בין היתר, על נגרייה של האב, על הרכב משפחתי, וכן על כתובתה ועל חובות אחרים.
לייעוץ בהליכי הוצאה לפועל:
עורך דין הוצאה לפועל
ההסכם קבע שהרישום על שם הילדים ייעשה לאחר מות אמם, על מנת להבטיח את מגוריה בדירה לכל ימי חייה.
השנים חלפו, האם והילדים מעולם לא רשמו הערת אזהרה לטובתם על הדירה. האב נפטר ב-2012, ובשנה שעברה גם האם הלכה לעולמה. בגין חובות ארנונה ומים של האב המנוח בסכומים עצומים, פתחה עיריית תל אביב תיק הוצל"פ נגדו בשנת 2003, כולל עיקולים והערת אזהרה על הדירה – שהייתה עדיין רשומה על שמו, כאמור.
בטרם נפטרה, הגישה האם בקשה לביטול הערת האזהרה של העירייה ולהעברת הזכויות בדירה לילדים בהתאם להסכם הגירושין. יו"ר ההוצל"פ החליט שהעניין יתברר בבימ"ש מוסמך.
לאחר מכן, הגישו שלושת ילדיה – כיום אנשים בוגרים – בקשה בבית משפט השלום בתל-אביב, בה ביקשו מבית המשפט להצהיר שכל ההערות והעיקולים שהוטלו על הדירה בטלים.
השאלה המרכזית הייתה מה גובר על מה: העיקול שנרשם או הסכם הגירושין שקבע העברת זכויות, שלא נרשמה. במילים אחרות: האם הילדים גוברים על "הנושה".
המבקשים הציגו טענות רבות. הטענה העיקרית הייתה שתום לבם "זועק לשמיים". העובדה שהם לא רשמו הערת אזהרה או לא הספיקו להעביר את זכויותיהם בדירה על שמם – עיכוב שנבע מהיותם קטינים וילדים לאם חולת נפש – לא גורעת מכך שהאב העביר להם את חלקו הרבה לפני שהעירייה תבעה את החובות.
גם העירייה העלתה טענות רבות. היא טענה שאישור ההסכם אינו מהווה העברת זכויות, ושהילדים לא עשו דבר במשך 25 שנה. כמו כן, נטען כי בתחרות שבין מקבל מתנה לנושה – הנושה גובר.
בעיות קיומיות יומיומיות
השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל דחתה את טענות העירייה וקבעה שכלל לא מדובר במתנה, אלא בהסכם, שבו הוסדרו בין היתר, הזכויות בדירה.
"מרגע שהבעל חתם על ההסכם שאושר ע"י ביהמ"ש לא היו לו זכויות בדירה ואלה הועברו למבקשים, הגם שהעברת הזכויות בפועל על שמם תיעשה לאחר מות המנוחה, מה שנועד להבטיח את מגוריה בדירה לכל חייה.", הסבירה השופטת.
"המנוחה נפטרה רק בחודש נובמבר 2015 ואני מקבלת את טענתם, שבשל מצבה הנפשי, אמם המנוחה לא פעלה לרישום כל הערת אזהרה לטובתם", קבעה השופטת.
בשולי הדברים, השופטת ציינה כי אפילו אם הייתה זו מתנה, התוצאה לא הייתה משתנה, וזכות הילדים עדיפה על זכות הנושה, שכן אביהם המנוח פעל "בתום לב מוחלט", וכך גם הם.
השופטת השתכנעה שהילדים לא ניסו להונות אף אחד כשלא רשמו הערת אזהרה על חלקו של המנוח בדירה, בהיותם קטינים שגדלו בבית קשה והתמודדו עם בעיות קיומיות יומיומיות.
לפיכך, השופטת קבעה כי העיקול יוסר לאלתר, כדי לאפשר למבקשים לרשום את זכויותיהם בדירה. העירייה חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
* עורך דין רונן שחר ממשרד שחר-רוזנשטיין עוסק בדיני הוצאה לפועל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין