אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ה"פ 27285-10-11 ש' ואח' נ' ש' (המנוח) ואח'

ה"פ 27285-10-11 ש' ואח' נ' ש' (המנוח) ואח'

תאריך פרסום : 16/06/2016 | גרסת הדפסה

ה"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
27285-10-11
08/06/2016
בפני השופטת:
אושרי פרוסט-פרנקל

- נגד -
מבקשים:
1. ג' ש'
2. ע' ש'
3. ר' ש'

משיבים:
1. א' ש' (המנוח)
2. עירית תל-אביב-יפו

פסק דין
 

 

רקע

1.המבקשים עותרים להצהיר שכל העיקולים וההערות שהוטלו ע"י המשיבה (עיריית ת"א) על הדירה הידועה כגוש 6043 החלקה 1972 תת חלקה 19, (להלן: "הדירה") בגין חובות המנוח א' ש' ז"ל שנפטר ביום 14.4.12, (להלן: "המנוח")בטלים.

המבקשים הינם ילדי המנוח וגרושתו ש. ר. ז"ל שנפטרה ביום 18.11.15 (להלן: "המנוחה"). הוריהם נישאו בשנת 1969 והתגרשו בשנת 1986. ביום 8.6.86 אישר ביהמ"ש המחוזי בת"א את הסכם הגירושין ביניהם, שנתן תוקף להסכם הממון בין בני הזוג, (להלן: "פס"ד").

תמצית טענות המבקשים

2. המבקשים גדלו במשפחה קשת יום ובאווירה בלתי הולמת לגידול ילדים, הוריהם כשלו במשימת גידולם ולמרות זאת, הם הצליחו לנהל את חייבם כאזרחים נורמטיביים. כקטינים שעברו ילדות קשה, הם היו עדים לאירועים טראומתיים בין הוריהם, כולל התעללות קשה של המנוח במנוחה, שהייתה חולה במחלת נפש קשה ומוכרת ע"י המל"ל, מטופלת במרפאה לבריאות הנפש ועברה מס' אשפוזים פסיכיאטריים, כולל במחלקה סגורה, והמנוח היה אלכוהוליסט כבד.

פסה"ד דווח לעירית חולון והמבקשים צורפו כמחזיקים בדירה משנת 1991, העסקה דווחה למס שבח וניתנו אישורי מס להעברת הזכויות בדירה. לטענת המבקשים, המשיבה ובא כוחה היו מודעים לפסה"ד אך בחרו להתעלם ממנו כאשר פתחו תיק מימוש המשכון ובשנת 1986 פתחה המנוחה בקשה לצו מניעה כנגד המנוח. לטענתם, במסגרת ה.פ. 176248/02 המשיבה הסכימה לאכיפת פסה"ד נגדה, היא הודתה בתוקפו המחייב של פסה"ד, והוא מהווה השתק מוחלט לגביה, מה שמונע ממנה לבעלות טענה נגד פסה"ד. בעת שהמבקשים ניסו לברר את פרטי חובו של המנוח הובהר להם שמדובר בחוב משנת 1989 ואילך בגין נגרייה של המנוח.

3. טוענים המבקשים שהעיכוב בהעברת הזכויות בדירה על שמם נבע מהיותם קטינים, ואמם המנוחה, אשר טיפלה בנושא הייתה חולנית (נפשית) וכיום לא ניתן להשלים את הרישום בשל עיקול שהוטל ע"י המשיבה.

מאז שנת 1988, דהיינו לאחר גירושי בני הזוג ופסה"ד, מנהלת המשיבה נגד המנוח תיקים רבים כאשר היא ידעה שהוא אינו מתגורר בדירה. המשיבה פתחה נגד המנוח 7 תיקי הוצל"פ בעקבות תיקים שבהם ניתן פס"ד נגד המנוח ובגינם נרשמו לטובתה הערות אזהרה. לטענת המבקשים, הערות האזהרה נרשמו עפ"י ס' 11א(1)(2) לפק' המיסים (גבייה) לפיו השעבוד מס ממכירת המקרקעין ולא שעבוד הזכויות של המנוח. צווים אלה הוצאו, לטענתם, בחוסר תום לב.

4. טוענים המבקשים, שביום 28.6.11 המשיבה הגישה בקשה למינוי כונס נכסים על הדירה למימוש זכויות המנוח, כאשר במועד זה לא היה למנוח כל זכויות בנכס, כיוון שאלה הועברו למבקשים בהסכם הגירושין. המנוחה הגישה בקשה לביטול הליכי הכינוס על הדירה, לביטול הערת האזהרה והעברת הזכויות בדירה למבקשים בהתאם להסכם הגירושין. וביום 4.9.11 החליטה יו"ר ההוצל"פ שהליכי ההוצל"פ יושהו עד 24.10.11 וטענות המבקשים והמנוחה יתבררו בבימ"ש מוסמך.

5. טוענים המבקשים, שתום ליבם זועק לשמים, ואין מדובר בהברחת נכסים, כיוון שמדובר בהוריהם, בני זוג שיחסיהם מעולם לא היו תקינים והסכם הגירושין נערך בתום לב, כדי להסדיר ביניהם את חלוקת הרכוש כרקע לפרידתם. במסגרת ההסכם המנוחה ויתרה על כתובתה, קיבלה לחזקתה את הילדים והתחייבה לדאוג לרווחתם ופרנסתם, המנוח קיבל את הנגרייה ומכונית המשפחה ונקבע שזכויות המנוח בדירה יועברו לילדים. לטענתם, עפ"י הפסיקה, כאשר הסכם גירושין שנחתם ואושר וכולל חיובים רכושיים וניתנה תמורה בעד דירת המגורים, זכויות המעקל נסוגות בפני קונה שלא רשם את זכויותיו (ע"א 468/03 קיין נ' קושניר). לטענת המבקשים, באי רישום זכויותיהם אין כדי לפגוע בזכויותיהם הקנייניות. עוד לטענתם, הסכם הגירושין אינו חוזה מתנה ואין לראות בו התחייבות חסרת תמורה (ה"פ 55787-10-10 דיין הילה נ' בל"ל).

6. טוענים המבקשים שלאור הלכת אהרונוב, זכויותיהם בדירה גוברות בתחרות בין קונה- מוכר- נושה ואין הבדל לעניין העיקול, כיוון שהמנוח העביר את זכויותיו בדירה למבקשים למעלה מ- 17 שנה טרם פתיחת תיק ההוצל"פ ולא נותרו לו זכויות בדירה. לכן לטענתם, אין בעיקולים שנוצרו לאחר הסכם הגירושין כדי לשנות לעניין זכויותיהם בנכס, כיוון שזכויותיהם גוברות על העיקול.

המבקשים טוענים שאין לקבל את טענת המשיבה שהזכויות בדירה שייכים למנוח כל עוד המנוחה הייתה בחיים, כיוון שטענה זו עומדת בסתירה להסכם הגירושין שנתן תוקף לפירוק חיי הנישואין והסדרת המעמד הרכושי. בנוסף לטענתם, הם והמנוחה היו המחזיקים הבלעדיים בדירה לאחר גירושי הוריהם, ולכן נקבע בהסכם הגירושין שכל הוצאות אחזקת הדירה חלות על המנוחה.

 

תמצית טענות המשיבה

7. המשיבה הינה נושה של החייב/המנוח, בגין חובות ארנונה ומים בסך כולל של 1,276,743 ₪ (נכון ליום 27.6.13) שצבר המנוח כלפיה בנכס שהחזיק בתחום שיפוטה. ביום 31.7.97 נרשם שעבוד לטובת המשיבה מכוח פקודת המיסים גבייה, על זכויות המנוח בדירה וביום 5.8.03 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ למימוש השעבוד לפירעון חובותיו. ביום 20.7.11 הגישו המנוח והמנוחה בקשות לביטול השעבוד ולעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ וביום 4.9.11 נקבע ע"י ר' ההוצל"פ שהמנוחה רשאית להעלות את טענותיה שאינן בסמכות ר' ההוצל"פ בפני בימ"ש מוסמך ולשם כך הושהו הלכי הוצל"פ עד 24.10.11, וככל שלא תינתן ע"י ביהמ"ש החלטה המורה על עיכוב ההליכים, יימשכו ההליכים בתיק ההוצל"פ. החלטה זו הינה הרקע להמרצת פתיחה זו. מוסיפה המשיבה שעיקולים שכן הוטלו אינם בהקשר לתיק הוצל"פ זה ואינם נשוא תיק השעבוד.

8. טוענת המשיבה שהמבקשים לא הוכיחו שהינם רשאים להירשם כבעלי מחצית מהזכויות בדירה, טענתם הינה לבעלות במקרקעין ומקומה בביהמ"ש המחוזי. לטענתה, כל עוד אין פס"ד הקובע את בעלותם בדירה לא ניתן לקבוע שלמנוח אין זכויות במקרקעין ושיש לבטל את העיקולים. המשיבה מפנה לס 7 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969, לפיו עסקה במקרקעין טעונה רישום, העסקה נגמרת ברישום ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום. עוד נקבע בחוק המקרקעין, שעסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. מכיוון שהעסקה לה טוענים המבקשים לא הסתיימה ברישום, מחצית מהזכויות בדירה רשומות עדיין על שם המנוח.

9. לטענתה, גם העובדה שבמשך 25 שנים לא רשמו המבקשים את זכויותיהם, מוכיחה שהעסקה טרם הושלמה ואישור הסכם הגירושין, אינו מהווה העברת זכויות המנוח למבקשים, מה עוד שעפ"י ס' 16 להסכם, זכויות המנוח בדירה לא יועברו למבקשים בחיי המנוחה. לטענתה, בהסכם תנאי מתלה, שרק בהתקיימו יועברו זכויות המנוח בדירה למבקשים ולא תהיה להם זכות לקבל את חלקו של המנוח בדירה כל עוד המנוחה בחיים ועד למועד פטירתה, המנוח היה בעל זכויות במקרקעין. מוסיפה המשיבה, שהמנוח אפילו לא חתם על מסמכים הנדרשים להעברת הזכויות כמצוין בהסכם הגירושין בכתב יד. לטענתה, העובדה שהמבקשים צורפו כמחזיקים בדירה בשנת 1991, אינה מצביעה על בעלות בדירה אלא על חזקה בלבד, כמפורט בהסכם הגירושין.

מוסיפה המשיבה, כי הסכמתה לא לבצע עיקול מיטלטלין לאור טענתה המנוחה, אין בה ולא כלום לעניין הבעלות בדירה.

10. לטענת המבקשים שזכויותיהם בדירה גוברות על זכויותיה כנושה, טוענת המשיבה, שעמדו לרשות המבקשים 25 שנים לרישום זכויותיהם והם לא עשו כן. הלכת אהרונוב אינה חלה על התחייבות לתת מתנה ובתחרות שבין מקבל מתנה לנושה, יש להעדיף את הנושה, (ע"א 11502/05 לאניאדו נ' הולנד ישראל). לטענת המשיבה, המבקשים אף לא רשמו הערת אזהרה לטובתם ועסקת המתנה הינה פיקטיבית, לא הסתיימה ברישום ויש לבטלה.

 

דיון

11. בהסכם הגירושין (ס' 16) נקבע: "דירת המגורים בין בני הזוג ברח' *** לא תמכר כל עוד אחרון הילדים לא התחתן. לילדים לא תהיה הזכות לקבל חלק בדירה כל עוד האם בחיים. הבעל מוותר על חלקו בדירה לטובת הילדים. במידה והאם תרצה למכור את הדירה אחרי שאחרון הילדים יתחתן, מצד האב לא תהיה שום התנגדות. האישה תאפשר לילדים לגור עימה בדירה עד נשואי הילד האחרון ולא תמסור את הדירה עד תום תקופה זו אלא אם כן תמצא דירה חלופית."

בכתב יד שלצידו קיימות 2 חתימות בראשי תיבות, שנחזות להיות של בני הזוג, הוסף: "זכות המגורים בדירה היא לאישה ולילדים בלבד. הבעל מתחייב לחתום על כל המסמכים הדרושים כדי לרשום את כל זכויותיו בדירה על שם הילדים בלשכת רישום המקרקעין".

במבוא להסכם הגירושין נכתב שבני הזוג מעוניינים להסדיר בו, בין היתר, את ענייני מזונות הילדים וחלוקת הרכוש בין בני הזוג.

12. השאלה הצריכה הכרעה הינה האם העיקול שנרשם לאחר שנחתם ואושר הסכם הגירושין בפסה"ד, גובר על ההסכם שבזכויות עפ"יו לא נרשמו.

בע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב נקבע, שכאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר, זכות זו, בטרם נרשמה, היא זכות "מעין-קניינית" ופועלת כלפי צדדים שלישיים. לכן, נשלל מנושה, בין נושה מכוח עסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס, הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר והקונה מתגבר על נושה של המוכר, המטיל עיקול על הנכס. לעניין זה אין כל נפקות לרישום העיקול על-ידי הנושה במרשם המקרקעין, שכן רישום העיקול אינו מעניק קניין למי שבלעדיו אין לו קניין. פרופוזיציה זו אינה מוגבלת אך להקנייתה של זכות הבעלות והיא חלה על הקנייה של כל זכות אחרת במקרקעין או במיטלטלין. קונה של נכס שבידו התחייבות בלתי רשומה גובר על נושה של המוכר המבקש לעקל את הנכס וכוחו של קניין שביושר גדול מכוחה של זכות אובליגטורית, שכן הוא פועל גם כלפי מי שקנה הנכס בעסקה נוגדת.

13. עוד נקבע בפס"ד אהרונוב, שאין לקבל את הטענה כי יש להעדיף מעקל על הזוכה הראשון בנכס בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 9 סיפא לחוק המקרקעין, אך במקרים יוצאי-דופן יזכה בעל עיקול מאוחר בעדיפות מכוח עקרונות יסוד במשפט, כעקרון תום-הלב או דוקטרינת המניעות. כך למשל יהיה צורך לתת את הדעת על התרשלותו של זוכה ראשון אשר במשך שנים לא רשם הערת אזהרה לזכותו, ואף שיכול וזכאי היה, לא סיים את הליכי רישום המקרקעין על שמו. קבוצה 9בפס"ד אהרונוב נקבע, שגם אם בעצם ההימנעות מרישום של העסקה או של הערת אזהרה אין כדי לשלול את עדיפותו של הרוכש הראשון על פני רוכשים או מעקלים מאוחרים, הרי שבנסיבות שבהן אי-הרישום נבע מרשלנות של ממש, ולא כל שכן מכוונה להטעות, עשויה העמידה של הרוכש על בכורתו להיחשב שימוש בזכות שלא בתום-לב. והוא הדין במצב שבו רוכש של מיטלטלין או של זכות בהם נמנע ללא הצדקה מלקבלם. זאת במיוחד מקום שבו בעלי האינטרסים המתחרים הסתמכו על המצג שיצר הרוכש ברשלנותו, ושינו מצבם לרעה על סמך הנחתם כי הנכס מצוי בבעלות המוכר.

14. המשיבה טוענת שאין להחיל על מקרה זה את הלכת אהרונוב, שכן אינה חלה על התחייבות

לתת מתנה. אלא שבמקרה דנן, אין מדובר במתנה. מדובר בהסכם גירושין, שהוסדרו בו בין היתר,

זכויות הצדדים בדירה ובמסגרתו, המנוח העביר את זכויותיו בדירה למבקשים, כנגד ויתור

המנוחה, בין היתר, על הנגרייה ותכולתה, על הרכב משפחתי, על תשלום מיסים בגין הדירה,

כתובתה וחובות אחרים. מרגע שהבעל חתם על ההסכם שאושר ע"י ביהמ"ש לא היו לו זכויות

בדירה ואלה הועברו למבקשים, הגם שה עברת הזכויות בפועל על שמם תיעשה לאחר מות המנוחה,

מה שנועד להבטיח את מגוריה בדירה לכל חייה. הסכם הגירושין קובע מפורשות (ס' 16 א') שהבעל

מוותר על חלקו בדירה לטובת המבקשים.

 

15. במקרה דנן, אין מדובר בתנאי מתלה לעצם זכותם הקניינית של המבקשים, אלא שהאב ויתר

על חלקו בדירה לטובת המבקשים במועד חתימת ההסכם, אך הרישום על שמם ייעשה לאחר מות

אמם המנוחה, מה שהבטיח את מגוריה בדירה לכל ימי חייה. המבקשים עמדו בנטל הכבד, כפי

שנקבע בע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים. המבקשים הוכיחו את סתירת הרישום

באמצעות הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פס"ד. המנוחה נפטרה רק בחודש נובמבר 2015 ואני

מקבלת את טענתם, שבשל מצבה הנפשי, אמם המנוחה לא פעלה לרישום כל הערת אזהרה לטובתם.

 

16. המשיבה טוענת מחד גיסא, שקיים ספק לגבי הכיתוב בכתב יד בהסכם הגירושין (ס' 10

לסיכומים) ומאידך נסמכת על כיתוב זה בטענה שהמנוח לא חתם על מסמכים להעברת זכויותיו

במקרקעין. מכתבי הטענות עולה שהמנוחים היו אנשים קשי יום שלא הבינו את דחיפות ומשמעות

חתימת המסמכים ולכן גם לא עסקו בפרטים שלא היו חשובים להם באותה עת. אין בכל אלה כדי

לגרוע מהעובדה, שעליה אין כל מחלוקת, שבמסגרת הסכם הגירושין ואיזון הרכוש בין בני הזוג,

המנוח ויתר על חלקו בדירה לטובת המבקשים, אך דאג למקום מגורים קבוע למנוחה לכל ימי חייה.

גם העובדה שהעסקה דווחה למס שבח וניתן אישור מס שבח בשנת 1991, מהווה ראיה להעברת

זכויות המנוח.

גם אם הייתי קובעת שמדובר במתנה, מה שלא כך, הרי שהמקרה דנן, הינו מקרה חריג בו יש

להעדיף את זכותם של המבקשים על זכות הנושה, (ע"א 11502/05 לאניאדו נ' הולנד ישראל), שכן

המנוח פעל בתום לב מוחלט, כאשר במסגרת הסכם הגירושין, בו חולק רכוש בני הזוג ונעשה איזון

הרכוש ביניהם, וויתר על זכויותיו בדירה לטובת המבקשים.

 

17. בע"א 1629/11 יצחקי ואח' נ' וכטר ניתח ביהמ"ש העליון את הלכת אהרונוב: "שם התחייב

הבעל בהסכם להעביר נכס מקרקעין הרשום על-שמו לבעלותה של בת זוגו. לאחר שאושר הסכם

הממון, ולאחר שבני הזוג התגרשו, הוטל עיקול זמני על הנכס על-ידי נושה של הבעל. בית המשפט

פסק כי בתחרות בין בת הזוג שרכשה את הנכס מכח הסכם, לבין הנושה שהטיל עיקול מאוחר,

זכותה של בת הזוג עדיפה. ..... זכותו של הקונה שרכש נכס היא זכות מעין קניינית (שכונתה גם

"זכות שביושר נוסח ישראל") הפועלת גם כלפי צדדים שלישיים, וגם כאשר הזכות טרם נרשמה

במרשם המקרקעין. מכאן קצרה הדרך להכרעה לטובת הרוכש בתחרות בין זכות מעין קניינית ש

ל הרוכש לבין זכויותיו של המעקל מכח זכות אובליגטורית, זכות שהיא במדרג נורמטיבי נמוך

יותר. כך נפסק, ללא קשר לשאלה האם מדובר בצד ג' שרכש את הנכס, או בבת זוג. גם לבת זוג

שרכשה נכס יש עדיפות על פני מעקל בעל זכות אובליגטורית בלבד....לא רק מכח הסכם הממון

יש לבת הזוג עדיפות על פני זכותו של המעקל, כדברי  השופטת ט' שטרסברג-כהן (באהרונוב):

....גם אם נסבור, כי מתן תוקף של פסק-דין להתחייבות חוזית נותן לה עדיפות (ואני

משאירה זאת בצריך עיון), הרי שכאן מדובר באישור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. אישור כזה איננו 'פסק-דין'. ..... כל שעושה בית המשפט

הוא מתן אישור להסכם, לאחר שנוכח שבני הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם

את משמעותו ואת תוצאותיו....לפיכך, אינני סבורה שרק מכוח אישור הסכם הממון

במקרה דנן, הופכת האישה שרכשה זכויות במקרקעין על פיו, לבעלת זכות עדיפה על

פני מי שישבידו התחייבות חוזית גרידא, לעניין התחרות בין הזכות הנרכשת באמצעות

ההסכם לבין עיקול מאוחר יותר"......במה שנוגע להכרעה בתחרות בין זכויות בת הזוג

(המשיבה) לבין זכותם של המעקלים (המערערים). מסקנה זו מתחייבת מיישום הלכת אהרונוב,

לגביה נכתב לאחרונה כי "הֲלָכָה זו הכתה שורשים וביססה את מעמדה הבלתי מעורער כהלכה

נוהגת.......לטענת המשיבה דנן ולפיה, כיוון שמדובר במתנה העיקול גובר, נקבע בפס"ד יצחקי נ'

וכטר:".... מתנה. שאלת סיווג ההסכם היא אכן בעלת חשיבות משפטית, לעיתים אף מכרעת.

משום שעל-פי מה שנקבע בעניין לאניאדו (ע"א 11502/05 לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ [פורסם

בנבו] (24.2.2008)) (להלן: עניין לאניאדו) משוואת הזכויות והאינטרסים שבין הנושה לבין מקבל

ההתחייבות למתנה שונה מהאיזון שבין הקונה לבין הנושה. זכותו של מקבל המתנה אינה במעמד

שווה לזכויות הרוכש. ככלל, כך נקבע, נקודת המוצא בתחרות שבין מקבל המתנה לבין הנושה

תהיה בהעדפת הנושה שהטיל עיקול על פני מקבל המתנה .... יחד עם זאת נפסק כי קיימים

חריגים שבהם תיטה הכף לטובת מקבל המתנה על פני הנושה, ובכלל זאת: "ראש וראשון לאלה

יהיה בהוכחת תום הלב של נותן המתנה ובנסיבות נתינתה ובהפרכת והסרת כל ספק סביר שמא

נועדה אותה המתנה להברחת הנכס מנושיו או למטרה בלתי ראוייה אחרת" (דברי השופט אֵלון

בעניין לאניאדו, פיסקה 8). השופט י' עמית התייחס לסוגיה זו בקובעו: "הלכת לאניאדו אינה

קובעת באופן גורף כי ידו של העיקול המאוחר תמיד על העליונה, ויש לקרוא הלכה זו בזהירות

באשר היא מושתתת בעיקרה על מבחן תום הלב של נותן המתנה והחשש כי ההתחייבות למתנה

מונעת מרצון להברחת רכוש מהנושים.... בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע שאין מדובר בעסקת

מתנה, אלא בהסכם גירושין שבמסגרתו הוסכם בין הצדדים כי מלוא הזכויות בבית יועברו לידי

המשיבה.....מדובר בהסכם מפורט אשר מסדיר  זכויות רבות ובכלל זאת משמורת הילדים אצל

האם, תשלום מזונות לבת הזוג ולילדים, תשלומים שונים, וכיוצא באלה. אין מדובר בהתחייבות

חד-צדדית שבה ניתנת מתנה, אלא בהסכם אשר מכיל מערכת מורכבת של זכויות וחובות, חלקן

ממוניות, חלקן אינן ממוניות, שכל צד נטל על עצמו. לא ניתן לומר בענייננו כי מעצם העובדה

שהמשיב העביר את זכותו בנכס ללא תמורה ספציפית, יש מקום להסיק כי מדובר בעסקת

מתנה.....בעניין לאניאדו הודגש כי התחייבות ליתן מתנה איננה בגדר זכות שביושר כדוגמת

עסקת מכירה, שכן מדובר בזכות שברירית באופייה, לנוכח היכולת של נותן המתנה לחזור בו

ממתן המתנה. מסופקני האם בנסיבות העניין שלפנינו – לפי טיבו של ההסכם שנעשה בין בני

הזוג לעת פרידתם – נותן המתנה יכול לחזור בו מההסכם. מדובר בהסכם גירושין תקף. ...,

ולבסוף דוּוחה העברת הזכויות לרשויות המס. מתן זכות לבן הזוג לחזור בו מהתחייבות מסויימת

בהסכם הגירושין, כאילו הייתה בגדר מתנה, איננה רצויה גם לא מבחינת ההגנה של הדין על

הסכמי גירושין ועל תוקפם המחייב. בנסיבות שכאלו, האופן שבו העסקה דווחה לרשויות המס –

עסקת מתנה – אינו מטה את הכף לטובת המערערים.... לתוצאה דומה ניתן היה להגיע גם אם

היינו מסווגים את ההסכם כעסקת  מתנה. זאת לנוכח החריג שנקבע בהלכת לאניאדו ובהתחשב

בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי ביחס לתום הלב של המשיבה, והעדר כוונה

להבריח נכסים.

 

18. גם בעניינינו, הסכם הגירושין, קבע בין היתר, את חלוקת הרכוש בין בני הזוג, בתום לב, מתוך

כוונה להתגרש ולהותיר את חלקו של הבעל לילדיו. במסגרת ההסכם וויתרה האישה על זכויותיה,

כולל כתובתה, מכונית המשפחה והנגריה.

 

איני מקבלת את טענתה המשיבה, שאי רישום הערת האזהרה אינו מצביעה על חוסר תום לב.

בע"א 468/03 חב' יואב קליין בע"מ נ' עזבון המנוחה שולה קושניר נקבע:

מספר שנים לאחר שניתן פסק הדין בפרשת אהרונוב ניתן פסק דינו של בית משפט זה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (להלן: פרשת גנז). בפרשה זו עסק בית המשפט בהשלכות שיש לאי-רישום הערת אזהרה על ידי קונה ראשון של נכס על תחרות הזכויות המתעוררת, לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, בינו לבין הקונה השני. בפרשת גנז נקבע, כי על הקונה הראשון מוטלת חובת תום לב כלפי הקונה השני בבואו להפעיל את זכותו העדיפה מכוח סעיף 9 הנ"ל. כן נקבע, כי בנסיבות מסויימות תיסוג זכותו של הקונה הראשון מפני זכותו של קונה שני, אם יש בהתרשלותו של הראשון ברישום זכויותיו משום חוסר תום לב. לאחר שניתן פסק הדין בפרשת גנז בשלו התנאים לדיון בפרשה נוספת שבאה בפני בית המשפט העליון במסגרת ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גדי (טרם פורסם, פסק דין מיום 13.12.04, להלן: פרשת גדי). בפרשת גדי, שנסיבותיה דומות לענין שבפנינו, נטען, כי מכוח חובת תום הלב שנדונה בפרשת גנז, יש לסייג את זכותו של רוכש נכס שהתרשל ברישום הערת אזהרה גם מפניו של נושה של המוכר המטיל עיקול על הנכס, ולא רק מפניו של רוכש שני בזמן. בפרשת גדי נבחנה, אפוא, הלכת אהרונוב, בנסיבות בהן רוכש הנכס נמנע במשך שנים ארוכות מלרשום הערת אזהרה בגין זכותו בנכס. הסוגיה שנבחנה בפרשת גדי היתה, מהי השפעתו של עקרון תום הלב על הפעלת הזכות שביושר הנתונה לרוכש, בתחרות מול נושה של המוכר המטיל עיקול על הנכס. תשובתו של בית המשפט, מפי הנשיא ברק, לטענות שהועלו בפרשת גדי היתה כי הגיונה של הלכת גנזבדבר המשמעות שיש להעדר תום הלב מצד הקונה הראשון בהפעלת זכותו על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין בנסיבות של העדר רישום הערת אזהרה מצידואינו תקף בהכרח בנסיבותיה האמורות של פרשת גדי. וכך נאמר בפסק דין גדי:"התשובה...תיבחן על פי מהותו של היחס בין בעל העיסקה (הקונה) לבין המעקל. היקפה ותוכנה של חובת תום הלב ילמדו מאופיה של זכות הקניין ומאופי האינטרסים הנוגעים לסכסוך. אין די בעצם אי הרישום כדי לקבוע כי הופרה חובת תום הלב של בעל העסקה הראשונה. נדרשת בחינה של התכונות והמאפיינים של הזכות המופעלת ושל הזכות שבידי הצד האחר, כמו גם בדיקה פרטנית של הנסיבות הספציפיות. הראציונל האמור בפרשת גנז, שהביא לשלילת זכות האכיפה מקונה ראשון שלא רשם הערת אזהרה, אינו תקף בהכרח בתחרות בין קונה למעקל." (פיסקה 12 לפסק הדין).בית המשפט פנה, אפוא, לבחון את אופיין של הזכויות המתחרות ואת נסיבות המקרה הספציפי ולאחר עיון מדוקדק קבע כי:"הכלל הוא, איפוא, שאי רישום הערת אזהרה אינו מנוגד לעקרון תום הלב במצב הטיפוסי של תחרות בין קונה לבין מעקל. עצם ההתנגשות הכלכלית בין הקונה לבין הנושה הרגיל אינה מצדיקה, ככלל, שלילת העדיפות מכוח עקרון תום הלב. שאלה יפה היא האם לכלל זה עשויים להיות חריגים. השאלה אינה מתעוררת בנסיבות המקרה שלפנינו ואת הדיון בה ניתן להותיר לעת מצוא." (פיסקה 21 לפסק הדין).

בנסיבותיה של פרשת גדי נדחתה אם כן טענתו של הנושה המעקל, כי הימנעות מרישום הערת אזהרה על ידי הרוכש מצביעה בהכרח על חוסר תום לב מצידו, וגורמת לכך שזכותו נסוגה מפני זכותו של הנושה המעקל. לדעה דומה בספרות ראו: מ' דויטש "נטל הרישום של הערת  אזהרה במקרקעיןהלכת גנז והשלכותיה" הפרקליט מז (תשס"ד) 181, 205.

 

גם בעניינינו, הימנעות מרישום הערת אזהרה אינה מהווה חוסר תום לב. המבקשים היו קטינים, שגדלו בבית קשב ושבע תלאות שלא ידעו שעליהם לפעול. גם אמם, שהייתה חולה, לא ידעה את המוטל עליה.

 

סוף דבר

20. המבקשים הוכיחו שהעברת זכויות אביהם בדירה, אליהם, נעשתה בתום לב מוחלט, מתוך

איזון זכויות הוריהם ברכוש המשותף ומתן אפשרות למנוחה להתגורר בדירה כל ימי חייה.

שוכנעתי, שתום לב מוחלט, הם לא רשמו הערת אזהרה על חלקו של המנוח בדירה, בהיותם קטינים,

שהתמודדו עם בעיות קיומיות יומיומיות, לאם חולה במחלה נפשית ולאב אלכוהוליסט. אי רישום

הערת אזהרה לא היה במטרה להונות צדדים שלישיים, אלא מחוסר הבנת הצורך ברישום זה.

לאור מהמפורט באריכות בפסק דיני זה, זכויות המבקשים גוברים על העיקול נשוא תביעה זו

שיוסר לאלתר, כדי לאפשר למבקשים לרשום את זכויות המנוח בדירה על שמם.

המשיבה תשלם למבקשים, ביחד ולחוד, הוצאות שכ"ט בסך 25,000 ₪.

 

 

 

 

 

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ו, 08 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ