מאת: עו"ד פנחס רוזנצוויג
לפסק הדין בעניין אומסיקי נ' בנק מזרחי טפחות
בעקבות הימלטות הלווים מהארץ, חויבה ערבה לשלם את חוב המשכנתא שלהם לבנק המזרחי טפחות. הערבה, שטענה כי כלל לא ידעה על החוב וכי הבנק, שהתעכב משך שנים עם הליכי המימוש, מכר את הדירה בסכום זעום, הגישה ערעור על ההחלטה. מה נקבע במחוזי?
בשנת 2000 נטלו זוג עולים מחבר העמים הלוואת משכנתא מבנק המזרחי טפחות בסך 371 אלף שקל לצורך רכישת דירה. הלווים החתימו מכרה שלהם כערבה להלוואה.
בשנת 2002 חדלו הלווים לפרוע את תשלומי ההלוואה, עזבו את הארץ ולא שבו אליה מאז. אולם, רק בשנת 2009 מכר הבנק את הדירה, שבינתיים עמדה ריקה ומוזנחת. הדירה נמכרה במחיר זעום של 153 אלף שקל בלבד.
הערבה, שכלל לא ידעה על החוב של הלווים כלפי הבנק, הופתעה כשהוגשה נגדה תביעה להחזר החוב שנותר לאחר מכר הדירה, אותו העמיד הבנק על 300 אלף שקל.
הבנק טען כי שלח לערבה הודעות עדכון לגבי החוב, אך מסתבר שהן לא הגיעו אליה מסיבות טכניות. בית משפט השלום קבע כי האחריות לכך שההודעות לא הגיעו לערבה, מוטלת על הבנק ולכן פטר אותה מתשלום ריבית הפיגורים, אולם היא עדיין חויבה לשלם את יתרת החוב.
שבע השנים הרעות?
בעקבות זאת ערערה הערבה לבית המשפט המחוזי בחיפה. לדבריה, משעה שהלווים הפסיקו לשלם ועד שהבנק מכר את הדירה חלפו כ-7 שנים. בתקופה זו, תפח חובה מבלי שידעה כלל על קיומו.
לטענתה, כאשר הבנק נזכר לממש את הנכס, הוא כבר היה מוזנח ביותר. לדבריה, שווי הדירה בשנים שחלפו היה גבוה בהרבה מהסכום שבו נמכרה בפועל. כך למשל, היא הציגה חוות דעת שמאית משנת 2004 שתמחרה את הדירה ב- 340 אלף שקל. עוד ציינה, כי כשנה לאחר שהדירה נמכרה על ידי הבנק, היא נמכרה שוב בשוק הפרטי בסכום של 270 אלף שקל, ובשנת 2012 היא נמכרה פעם נוספת, ב- 513 אלף שקל.
לטענת המערערת, רשלנות הבנק והפרת חובות האמון ותום הלב בולטים עוד יותר על רקע הפער שבין שווי הדירה ויתרת ההלוואה. הזמן הרב שלקח לבנק לממש את הדירה, הוסיפה, הוא עילה לביטול חובה.
אין הסבר מניח את הדעת
שלושת חברי ההרכב, השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר וישראלה קראי גירון, קבעו כי הבנק לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב המתמשך במכירת הדירה, בעיקר לאור העובדה שהלווים עזבו את הארץ. לקביעתם, חוות הדעת השמאיות שניתנו מספר שנים לפני שהדירה נמכרה במצב רעוע, מעידות על כך, ששווי הדירה מיום היווצרות החוב ועד למכירתה פחת בכמחצית.
לאור זאת, נקבע כי היה על בימ"ש השלום לבדוק מהו הנזק שנגרם למערערת בשל ירידת ערך הדירה. משום כך נקבע, כי הדיון יחזור לשלום, שיבחן האם התמשכות הליכי המימוש, מבלי שהמערערת הייתה מודעת לעצם קיומו של החוב, הסבו לה נזק במידה המצדיקה את הפחתת חובה. מכיוון שכך, לא נקבעו הוצאות.
מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בתובענות כנגד ערבים מתחיל במועד שבו ניתנה הודעה בדבר מיצוי ההליכים כנגד הלווה (כלומר, במועד בו כבר ברור שלא ניתן לגבות מהלווה את החוב). עם זאת, בכדי לאזן את הקושי עבור הערבים, שעלולים להיות חשופים לתביעה מעבר לשבע השנים המקובלות להתיישנות, נדרש מהמלווה לפעול ביעילות ובמהירות למימוש המשכנתא.
ככל שהבנק התרשל והתעכב בנקיטת הצעדים כנגד הערב, זכאי הערב לעתור להפחתת ריבית החובה שנצברה וכן לדרוש שיפוי על הנזקים שנגרמו עקב השיהוי.
כדאי גם לשים לב לחידוש שבקביעה, כי הבנק מחויב לאתר את הערב באופן אקטיבי טרם נקיטת הליכים נגדו, ולא להסתפק בהודעות שאינן נמסרות או חוזרות אליו.
ב"כ המערערת: רוי בר קהן
ב"כ המשיבה: עו"ד תמר ברלינר
* הכותב הוא עורך דין העוסק בדיני חוזים
לפסק הדין בעניין אומסיקי נ' בנק מזרחי טפחות
למדור: בנקאות והוצל"פ
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.