השופטת קיבלה את גרסת העובדת שלפיה ברגע שהודיעה על ההריון הוחלט לצמצמם את שעות עבודתה, וקבעה כי דינה של העובדת כמו של עובדת שפוטרה במהלך הריונה.
סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ, קיבל את תביעתה של עובדת ניקיון בחברת "אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה", אשר התפטרה כשהיתה בהריון, לנוכח הרעת תנאים בעבודה.
השופטת הורתה לחברה לשלם לתובעת כ-71,000 שקל. מרבית הפיצוי – כ-39,000 שקל – נפסק עבור שכר עבודה שהתובעת היתה זכאית לקבל, זאת מאחר שנפסק כי התובעת "התפטרה בדין מפוטר", כלומר רואים בה כמי שפוטרה בזמן הריון.
התובעת הועסקה על ידי החברה במשך 9 חודשים לאורך שנת 2016, והוצבה במרכז רפואי בהרצליה. בדצמבר 2016 היא הודיעה למנהל שלה שהיא בהריון (בחודש רביעי). בתגובה לכך, לדבריה, הוא אמר שמשמרתה תקוצץ ל-4 שעות ביום. היא לטענתה סירבה, ושלחה מכתב מעו"ד שלפיו קיצוץ משמרתה מהווה הרעת תנאים.
התובעת המשיכה וסיפרה שעקב שינוי זה היא התפטרה. בנסיבות אלה היא טענה כי יש לראות בהתפטרותה כפיטורים. עוד היא טענה כי לפי חוק עבודת נשים, היא זכאית לשכר עבודה עד הלידה בשיעור של 150%, וכן לחודשיים לאחר תום חופשת הלידה.
בנוסף לכך היא תבעה, בין השאר, זכויות אחרות שלטענתה לא קיבלה או שקיבלה חלקית, ובהן דמי הבראה והפרשות פנסיוניות.
החברה טענה מנגד כי התובעת פשוט זנחה את העבודה באמצע משמרת, וכי בפועל עבדה רק 2-3 שעות ביום, ונהגה להחסיר שעות רבות. לגרסתה, התובעת הפסיקה להגיע מבלי שהודיעה לאיש.
עוד נטען מטעם החברה כי אף על פי שהתובעת לא תפקדה כראוי, החברה הסכימה לאפשר לה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה.
תלושי שכר מכריעים
אלא שיחד עם זאת החברה הציגה גרסה אחרת, שלפיה לתובעת הוצעה עבודה חלופית. השופטת גילצר-כץ תהתה והצביעה על הסתירה שבטענות – מחד התובעת כביכול נעלמה ומקביל נטען כי החברה הציעה לה עבודה אחרת.
לאחר פירוט הראיות וההתכתבויות בין הצדדים, השופטת הבהירה כי לא הוצגו ראיות משכנעות לכך שהתובעת קיבלה הצעת לעבודה במקום חלופי.
בהמשך הוסיפה השופטת כי לפי דוחות נוכחות שצירפה התובעת – ואשר לא נסתרו על ידי החברה – נראה שהתובעת עבדה 7 שעות יומיות, בדרך כלל.
"אף עיון בתלושי השכר מעלה כי התובעת עבדה מידי יום בממוצע בין 5.8 שעות ל- 6.2 שעות. אם כן, דוחות הנוכחות ותלושי השכר הם המכריעים", הוסיפה.
גם באשר לטענה כי התובעת נהגה להחסיר שעות באמצע היום, השופטת הבהירה כי הדבר לא הוכח בשום צורה, וציינה כי "לא הובאה ראיה כי עבודת התובעת לא הייתה לשביעות רצונו של המרכז הרפואי בו עבדה".
"אי לכך, התובעת למעשה התפטרה בדין מפוטר", קבעה השופטת, והסבירה כי במצב זה תקופת ההעסקה כוללת גם את ההריון ואת התקופה המוגנת (כחודשיים לאחר הלידה).
בהמשך פסק הדין ניתחה השופטת את רכיבי התביעה הנוספים, וציינה בין היתר כי החברה לא הציגה קרן פנסיה שאליה הופרשו כספים שנוכו ממשכרותה של התובעת.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את החברה לשלם לתובעת כ-63,000 שקל עבור זכויות שונות ובהן שכר עבודה לפי חוק עבודת נשים, פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, פיצויי פיטורים, אי הפרשה לקרן פנסיה, ועוד.
בנוסף לכך, החברה תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 8,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ליאב עמר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גילה אסייג
עו"ד יעקב לנגה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין