ביטוח לאומי סירב להכיר ב"תאונת עבודה" של עובדת פס ייצור במפעל לבורקס שלקתה במחלה בכפות ידיה לאחר שנים של עבודה עם חומרים קרים. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעתה ודחה את עמדת המוסד.
חמישה ימים בשבוע, עשר שעות ביום, עם הפסקות של חמש דקות כל שעתיים וחצי והפסקת צהריים של חצי שעה – כך עבדה התובעת במפעל, במשך עשרים שנה, עד שנת 2013. תפקידה היה לגלגל בצק שיוצא מן המקרר בטמפרטורה של אפס מעלות, ולאט לאט מגיע לטמפרטורת החדר, שאף הוא לא היה חם במיוחד – בין 12 ל-19 מעלות.
יום-יום שעה-שעה היא הייתה ממלאת את הבצק במלית, כאשר כ-70% מהמליות איתן עבדה עומדות על אפס מעלות.
בשנת 2013 היא התפטרה בגין נסיבות בריאותיות, באישור רופאה תעסוקתית, לפיו היא סובלת מתסמונת רינו – תגובה מוגזמת של כלי הדם לטמפרטורה קרה או סטרס נפשי.
כשנה לאחר מכן היא הגישה תביעה בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב לאחר שהמוסד לביטוח לאומי סירב – בקרירות לא פחותה מזו של החומרים שעמה עבדה – להכיר בה כנפגעת עבודה.
פסק דינה של השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ עסק רובו ככולו בחוות דעת מומחה רפואי מטעם ביה"ד, ובתשובותיו לשאלות הצדדים.
בעיקרו של דבר, המומחה היה בדעה שמחלתה של התובעת נבעה – או לפחות הושפעה משמעותית – מתנאי עבודתה, שכללו חשיפה חוזרת לתנאי קור.
התובעת ביקשה לאמץ את קביעת המומחה ולקבל את התביעה.
מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען כי המומחה אמנם קבע שקיים קשר סיבתי, אך לא הסביר את מנגנון הפגיעה ולא ניתן להבין מחוות דעתו האם מדובר במיקרוטראומה – תורה שהוכרה על ידי הפסיקה כמזכה בתאונת עבודה בגין נזק מצטבר – או בתהליך תחלואתי מתמשך.
עוד נטען בין היתר כי המומחה השתמש במילה "עלול" ו"ייתכן" – ניסוחים שאינם מהווים הוכחה מספקת לקשר סיבתי.
רצף של אירועים זעירים
השופטת גילצר-כץ התבססה על קביעתו החד-משמעית של המומחה שלפיה קיים קשר סיבתי בין התפרצות תופעת רינו אצל התובעת לבין עבודתה בקור.
בנוגע למנגנון המיקרוטראומה, השופטת הבהירה כי המומחה חזר והסביר מספר פעמים כי תופעת רינו מתגבשת והופכת לתסמונת קבועה כשחולה "נחשף לתנאי קור מתמשכים" וב"חשיפה חוזרת לקור", וקבע מפורשות כי אלמלא אותה "חשיפה חוזרת" של התובעת לתנאי הקור, הרי שהיא לא הייתה מפתחת את המחלה.
"אינני מקבלת, אם כן, את טענת הנתבע כי לא ברור מחוות הדעת האם מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה או בתהליך תחלואתי מתמשך. הסבריו של המומחה ברורים ונהירים", קבעה השופטת.
באופן כללי, השופטת הזכירה את אחת ההגדרות שסיפק בג"ץ לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה: "רצף של אירועים זעירים ומבודדים בזמן, אשר כל אחד מהם הוא תאונה זעירה".
לגופו של עניין, השופטת המשיכה והסבירה שכל חשיפה של התובעת לקור מהווה "אירוע זעיר ומבודד", אולם הצטברותם של אותם אירועים זעירים חזרו על עצמה שוב ושוב, מדי יום ביומו למשך שעות ארוכות, גרמו לכך שהתובעת לקתה בתופעת רינו, כפי שקבע המומחה הרפואי.
לפיכך השופטת קיבלה את התביעה. מאחר שהתובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, השופטת לא פסקה הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד איתן ליברמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד רועי הררי
עו"ד יהושוע בלנגה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין