היקף משרתה של העובדת צומצם במהלך הריונה והיא תבעה פיצוי על הפגיעה בשכרה. המעסיק טען כי צמצום המשרה נעשה ללא קשר להיריון. בית הדין לעבודה פסק לעובדת פיצוי על הירידה בשכרה אך דחה את דרישתה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
באוקטובר 2013 החלה התובעת לעבוד במרפאה פרטית בערד כסייעת לרופא שיניים. בתחילה קיבלה התובעת 27 שקל לשעה ולאחר מכן החלה לשמש גם כמזכירה ושכרה עלה ל-35 שקל לשעה. לטענת התובעת היא יידעה את מעסיקה באפריל 2014 כי היא בהריון ובמאי אשתו של מנהל המרפאה החליפה אותה בעבודת המזכירות והחלה להתנכל לה.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין דיני עבודה
לטענתה, החל מיוני 2014 ועד שילדה היקף משרתה הצטמצם משמעותית כך שבמקום כ-126 שעות בחודש הועסקה כ-40 שעות בממוצע ופחות. הפחתת המשרה במהלך ההיריון מנוגדת לחוק – טענה התובעת, והוסיפה כי הנתבעת התעלמה ממכתבים שבהם ביקשה להחזיר את היקף השעות והשכר שהופחת.
בתביעתה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דרשה התובעת החזרי שכר. עוד ביקשה פיצוי בסך 70,583 שקל בגין הפליה בהריון בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 27,500 שקל.
הנתבעת טענה כי אין קשר בין ההיריון לבין צמצום המשרה שכן התובעת הועסקה כעובדת שעתית בהתאם לצרכי המרפאה. בין החודשים מרץ-מאי 2014, הועסקה התובעת באופן זמני כמזכירה, אך משנמצאה מזכירה למרפאה חזרה לשמש כסייעת בלבד.
יתר על כן, התובעת לא יידעה את מנהליה על הריונה, אלא בדרך אגב וללא שהגישה אישור רפואי. לטענת הנתבעת היא "הפכה את חייהם לגיהינום" ובעלה אף איים על המנהל – אירוע שבגינו הוגשה תלונה במשטרה. בנוסף היא הטרידה את מנהלי הנתבעת בשליחת מכתבי התראה בהם טענה לעיסוק ברפואת שיניים ללא רישיון – טענה הגובלת בלשון הרע. התובעת גם פצחה במעין "שביתה איטלקית" כשהיא נוכחת אך משחקת בנייד שלה ומתקשרת עם הצוות באמצעות מסרונים בלבד.
איסור מוחלט
השופט יוחנן כהן קבע כי על פי חומר הראיות היקף עבודתה של התובעת הלך ופחת במהלך הריונה, וכתוצאה מכך פחתה הכנסתה, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים. השופט הדגיש כי קיים איסור מוחלט על פגיעה בהיקף משרת עובדת בהריון ללא היתר הממונה על עבודת נשים, ואין רלוונטיות לשאלה אם הפגיעה קשורה להריון או לא.
בהתייחס לטענת הנתבעת כי התובעת הועסקה "בהתאם לצורך" נקבע כי טענה זו לא הוכחה - שכן לא נחתם בין הצדדים הסכם עבודה.
השופט המשיך כי אין משמעות לטענות הנתבעת לפיהן התובעת לא יידעה אותה על ההיריון שכן אין ספק שהנתבעת ידעה על ההיריון מהמכתבים ששלחה לה התובעת ולכן היה עליה להימנע מהפגיעה במשרה.
לפיכך פסק השופט לטובת התובעת פיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת לולא הפגיעה בסך 14,070 שקל בתוספת השלמות הפרשה לפנסיה על סך 1,046 שקל והשלמת דמי הבראה בסך 567 שקל. לתובעת נפסק גם פיצוי על עגמת נפש בסך 10,000 שקל.
עם זאת, דחה השופט את הדרישה לפיצוי על רקע הפרת חוק שוויון הזדמנויות כיוון שלא הוכח שהפגיעה בהיקף המשרה היתה בגלל ההיריון. התובעת לא סתרה את טענות הנתבעת כי תפקידה כמזכירה היה זמני עד לכניסת אשת המנהל לתפקיד, כתב השופט.
בסך הכל נפסקו לטובת התובעת 25,683 שקל בתוספת הוצאות של 3,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורנה שמריהו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שמשון דוידי
* עורך דין גדי פקדו עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין