דור-אלון הקימה ב-1993 את תחנת הדלק "דוכיפת" באזור התעשייה בראשון לציון. בהסכם השכירות התחייבה חברת הדלק שלא להקים תחנות נוספות בקרבת מקום אלא שכ-13 שנים לאחר מכן, צצה לפתע תחנה נוספת במתחם האסור.
שתי חברות – בעלות קרקע באזור התעשייה בראשון לציון – השכירו אותה ב-1993 לחברת הדלק שהקימה עליה תחנת דלק בשם "דוכיפת".
דור-אלון, שפחדה כי בעלות הקרקע ישכירו חלקות סמוכות למתחרות, הציעה להכניס להסכם השכירות גם סעיף הגבלת תחרות. כך הוסכם כי בעלות הקרקע לא ישכירו קרקעות בתחום שנקבע כ"אזור אסור" לחברות דלק מתחרות, ואילו דור-אלון לא תקים שם תחנות דלק נוספות כדי שלא להפחית את המכירות של "דוכיפת" – שדמי השכירות שלה תלויים בהכנסות.
לסיוע בניסוח חוזה
עורך דין חוזים
עם זאת, נקבע גם חריג להגבלה, ולפיו דור-אלון תוכל להקים תחנות בצירי תנועה עיקריים שאין מהם גישה לתחנה, בהם רחוב משה דיין ונתיבי איילון. כלומר, במיקומים שלא יעיבו על רווחי של "דוכיפת".
כשש שנים לאחר חתימת ההסכם, ביקשה דור-אלון לפתוח תחנת דלק בשדרות לישנסקי, שבמתחם האסור, תמורת פיצוי, אך לבסוף העניין נשכח.
אלא שב-2006 נפתחה שם תחנת "אביב" וארבע שנים לאחר מכן גם תחנת "הכדור", באותו רחוב ממש.
בעלות הקרקע מיהרו והגישו נגד חברת הדלק תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הן טענו כי ההסכם הופר ונגרם להן נזק שעולה על שלושה מיליון שקל. בין היתר הן הראו כי מאז פתיחת התחנות ירדו המכירות ב"דוכיפת".
דור-אלון טענה כי שדרות לישנסקי הפכו לציר עורקי ראשי ולכן הוא נכלל בחריג להגבלת התחרות. אלא שבעלות הקרקע לא הסכימו עמה וטענו כי המקום לא נחשב לאוטוסטרדה.
דור-אלון התעקשה שלא הפרה את ההגבלה והחריג מתיר לה להקים תחנת דלק על ציר תנועה מהיר, כשדרות לישנסקי, שגם לא מתאפשרת ממנו גישה לדוכיפת.
היגיון עסקי
כדי להכריע בתביעה, אם כן, נדרש סגן הנשיאה השופט ישעיהו שנלר לקבוע מהו טיבן של שדרות לישנסקי. לאחר שהאזין לעדויות מומחים ונציגים של שתי החברות הוא קבע כי הציר אינו עורק ראשי ולכן הקמת התחנות נגדה את ההסכם.
השופט הסכים עם פרשנות התובעות וקבע כי שדרות לישנסקי אינן אוטוסטרדה אלא רחוב ראשי שמשמש מעבר לרחובות הסמוכים, שבהם אסור לדור-אלון להקים תחנת דלק.
השופט הסביר שהדבר גם עולה מההיגיון העסקי שעמד מאחורי ההסכם, שמטרתו הייתה שלא לפגוע ברווחי התחנה המשותפת. העובדה שב-99' דור-אלון הציע לתובעות פיצוי על הקמת התחנה, מעידה על מודעות לבעייתיות שבמיקום.
השופט גם ציין כי הוא די בטוח שאם התובעות היו משכירות את השטחים המדוברים לתחנות דלק מתחרות, דור-אלון לא הייתה עוברת על זה בשתיקה.
בכל מקרה, מרגע שמיקום התחנות אינו על ציר עורקי, פסק השופט, דור-אלון לא נכנסת לחריג לתנאי הגבלת התחרות ולמעשה היא הפרה אותו ואין זה משנה אם הייתה תחרות בין התחנות או לא.
משכך, נפסק כי דור-אלון הפרה את החוזה עם בעלות הקרקע. היא חויבה בינתיים בשכר טרחת עו"ד של 80 אלף שקל ובהמשך ייקבע כמה תצטרך לשלם לבעלות הקרקע על הפרת ההסכם.
- ב"כ התובעות: עו"ד עמוס גורן, עו"ד איתי רוזנברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ליאור גוטוירט, עו"ד בן קאירי
* עו"ד ניב כהן עוסק בדיני חוזים ובמשפט אזרחי-מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין