מבוא
1. בתקופה הרלוונטית לתובענה פעלו התובעות כבעלות זכויות במקרקעין, עליהם הפעילה הנתבעת תחנת תדלוק, לפי הסכם שכירות משנת 93'. לפי טענת התובעות, הפרה הנתבעת מספר הפרות יסודיות את הוראות הסכם זה והתחייבויות נוספות שלקחה על עצמה - ובכך גרמה לתובעות נזק שנאמד, בכתב התביעה המתוקן בשנית, בסך של למעלה מ-3,000,000 ₪.
2. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, עניינה של החלטה זו בפרשנות סעיף 13.3 להסכם אשר קובע כדלקמן:
"הבעלים מצהירים ומתחייבים שלא יעסקו במישרין ו/או בעקיפין בכל עסק של מכירה, שיווק ו/או הפצה של מוצרי דלק ושמנים שאינם של דור, ובכלל זה לא יקימו ולא יהיו מעורבים בהקמת תחנת תדלוק שאינה של דור בתחום שטח המוגדר להלן; דור מצדה מצהירה ומתחייבת שלא להקים ו/או להפעיל תחנת תדלוק ציבורית שלה, והכל בשטח שגבולותיו הם כדלקמן: מצפון - גבול השיפוט הנוכחי של עיריית ראשון לציון; ממערב - ציר נתיבי אילון דרום (לא כולל נתיבי אילון עצמם); מדרום - ציר משה דיין (לא כולל הציר עצמו); ממזרח - הכביש הנמצא בצד המערבי של פרויקט וילז' והתוחם ממזרח את אזור התעשייה החדש של ראשון לציון. במידה ובתוך גבולות השטח הנ"ל יעבור/יעברו ציר/צירים עורקיים שמהם אין גישה ישירה לתחנה, לא תחול המגבלה הנ"ל על אותם צירים" [ההדגשות שלי, כאן ובהמשך]
3. בתמצית, לטענת התובעות הקמתן של שתי תחנות תדלוק אחרות על ידי הנתבעת בשטח המתוחם, הייתה הפרה של הוראות איסור התחרות הקבועות בסעיף זה. מנגד, לטענת הנתבעת, הוקמו אותן תחנות תדלוק בתת-האזור הקבוע בסיפא אותו סעיף, ועל כן אין בכך כדי להוות הפרה של ההסכם.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
4.ביום 24.6.93 חתמו התובעת 1, נאות אמיר חברה לבנין בע"מ (להלן: חברת נאות אמיר), וחברת יואב רובינשטיין נכסים בע"מ (להלן: חברת רובינשטיין) - כבעלות מקרקעין ברחוב נפתלי פלטין 3 (פינת רחוב אליעזר מזל) באזור התעשייה בראשון לציון - הסכם עם הנתבעת, דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן גם: דור, וכן בדברי העדים - דור אנרגיה או דור אלון), לפיו שכרה הנתבעת מגרש שבבעלותן על מנת להקים ולהפעיל עליו תחנת תדלוק (להלן: ההסכם) - תחנה שקיבלה את השם "תחנת דוכיפת" (היא ה"תחנה" מושא ההסכם וסעיף 13.3 לו). גובה דמי שכירות המגרש נקבע בהתאם להכנסות מכירות תחנת התדלוק, ומכאן חשיבות הוראות איסור התחרות שבסעיף 13.3 להסכם (להלן: הסעיף).
5.במהלך השנים העלו הצדדים על הכתב הסכמות נוספות ביניהם בקשר עם הפעלת "תחנת דוכיפת". ביום 22.5.95 חתמו הצדדים על "תוספת" ("תוספת ראשונה") להסכם ביניהם, ומספר שנים אחר כך ב-21.3.02 נוסחה "תוספת שניה" להסכם - שעל אף שלא נחתמה על ידי התובעות (אלא על ידי הנתבעת בלבד), מוסכם כי חייבה את שני הצדדים (להלן: התוספת השניה).
6.בשנת 99' התקיימו בין הצדדים מגעים שונים בקשר לכוונת הנתבעת לפתוח תחנת תדלוק בשדרות יוסף לישנסקי - סמוך ל"תחנת דוכיפת", באזור המוגדר בסעיף 13.3 להסכם - מגעים אשר לא הבשילו לידי הסכם, כאשר אין חולק כי נושא אי התחרות ואזכור הסעיף עלו בין הצדדים, כבר באותה עת.
7.מספר שנים לאחר מכן פתחה הנתבעת שתי תחנות תדלוק בשדרות לישנסקי: בחודש ספטמבר 2006 (או בסמוך לכך) את התחנה המכונה על ידי הצדדים "התחנה הנוספת" - שקיבלה את השם "תחנת אביב" - הנמצאת בשדרות לישנסקי פינת רחוב דוד סחרוב, במקום בו פעלה קודם לכן "נעלי אליס" [עמ' 84 - 85 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. "תחנת אביב" נמצאת בצד צפון-מערב של הצומת, כשהכניסה והיציאה מרחוב סחרוב בסמוך לצומת - באופן שאין "גישה ישירה" לתחנה זו מציר לישנסקי עצמו [מוצג נ/1, עמ' 37 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וההסדר הדיוני בין הצדדים שאושר בהחלטה מיום 20.9.12 (להלן: ההסדר הדיוני)]; ובחודש יוני 2010 (או בסמוך לכך) את התחנה המכונה על ידי הצדדים "התחנה החדשה" - שקיבלה את השם "תחנת הכדור" - הנמצאת אף היא בשדרות לישנסקי פינת רחוב סחרוב (בצד צפון-מזרח של הצומת, כשהכניסה והיציאה משדרות לישנסקי עצמן, באופן המקיים "גישה ישירה") [מוצג נ/1, וההסדר הדיוני].
8.תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי - כרחוב "מקומי", "מאסף" או "עורקי" - בשנת 93', מועד חתימת ההסכם בין הצדדים; בשנת 99', עת התקיימו בין הצדדים מגעים בקשר לכוונה לפתוח תחנת תדלוק בשדרות לישנסקי; ובשנת 2006 ולאחר מכן, עת פתחה הנתבעת תחנות תדלוק במיקום זה - שנוי במחלוקת בין הצדדים.
9.להשלמת התמונה יצוין, כי בין לבין - בשנת 97' - קיבלה התובעת 2, נכסי חבר בע"מ, את זכויותיה והתחייבויותיה לפי ההסכם של חברת רובינשטיין, לאחר שיואב רובינשטיין עצמו החל להתגורר בחו"ל - כבר בשנת 95' [כפי שהעיד בעמ' 16 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, שהתקיימה ביום 27.2.14. וראו גם בעדות יהודה כתב, עמ' 77 לפרוטוקול אותה ישיבה].
עוד יצוין, כי במהלך שנת 2013 - לאחר הגשת התביעה (וטרם תיקון כתב התביעה בשנית) - מכרו התובעות את זכויותיהן במקרקעין לצד שלישי, ואף מסרו את החזקה במקרקעין ביום 31.12.13. בהתאם להסכם המכר בין התובעות לצד השלישי, ביקשו התובעות - בכתב התביעה המתוקן בשנית - סעדים עד למועד מסירת החזקה במקרקעין, בלבד.
10.בהתאם להסדר הדיוני, הצדדים הגיעו למספר הסכמות, ובכללן כי - אין "גישה ישירה" משדרות לישנסקי לתחנת דוכיפת; אין גישה ישירה מתחנת דוכיפת ל"תחנת אביב" ול-"תחנת הכדור" כך גם לא מהן לתחנת דוכיפת; אין גישה ישירה משדרות לישנסקי ל"תחנת אביב". מנגד, יש "גישה ישירה" משדרות לישנסקי ל"תחנת הכדור".
הצדדים אף טרחו לציין כי המונח "גישה ישירה" כמשמעותה בסעיף, וכי אין בהסכמות אלה לגרוע מטענה זו או אחרת העומדת למי מהצדדים.
11.לטענת התובעות, בהוראות סעיף 13.3 להסכם ביקשו הצדדים להבחין בין אזור איסור תחרות לבין תת-אזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדדים, המאופיין כ"אוטוסטרדה". במסגרת זאת נדרש כי תחנת התדלוק תמוקם ב"ציר עורקי" עתידי בלבד - ולא בציר קיים נכון למועד חתימת ההסכם, שיהפוך ל"ציר עורקי" מאוחר לאותו מועד.
לטענת התובעות, פרשנות זו נלמדת הן מנסיבות ניסוח סעיף 13.3 להסכם בשנת 93' והן מהמגעים שניהלו ביניהם הצדדים בשנת 99'. באשר לתפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי, הרי שהוא מעיד על כך ששדרות לישנסקי אינן מתאפיינות כ"אוטוסטרדה" - כאמור לעיל.
12.לטענת הנתבעת, יש לפרש את סעיף 13.3 להסכם לפי לשונו - בה נקבעו שני תנאים בלבד: כי תחנת התדלוק תמוקם ב"ציר עורקי", שמשמעותו ציר בעל נפח תנועה גדול; וכי לא תהיה "גישה ישירה" בין אותו ציר לתחנה מושא ההסכם - "תחנת דוכיפת" - כמוסכם בהסדר הדיוני בין הצדדים.
לטענת הנתבעת, אין לקבל את גרסת התובעות במחלוקות העובדתיות - ומכל מקום לא ניתן ללמוד מגירסה זו את פרשנות התובעות להוראות ההסכם. לטענת הנתבעת, תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי הוא כ"ציר עורקי" - כקבוע בלשון הסעיף - וכשהיא מפנה להתנהלות התובעות עובר להקמת "תחנת אביב" כחיזוק לפרשנותה.
השאלות הנצרכות להכרעה
13.כמפורט לעיל, הסעיף קובע שטח מוגדר בו חלה הגבלה הדדית על הצדדים. מחד גיסא, התובעות אינן רשאיות להשתמש במקרקעין של מי מהן לשם התקשרות להקמת תחנת תדלוק עם חברה אחרת - ומאידך גיסא, הנתבעת אינה רשאית להקים תחנת תדלוק נוספת בשטח המתוחם. כמובן שבשטח המתוחם מצויה התחנה נשוא ההסכם. יצוין כי מגבולות התיחום במערב ובדרום, הוחרגו נתיבי איילון ושדרות משה דיין.
דהיינו, הכלל הוא כי בשטח המתוחם לא תפתח תחנת תדלוק נוספת של הנתבעת ומנגד לא תוקם במקרקעי התובעות תחנת תדלוק של חברה אחרת. עם זאת, מצאו לנכון הצדדים לסייג את המגבלה המוחלטת, אשר אינה מותנת במאומה, וקבעו חריג אשר הוא יסוד המחלוקת שבין הצדדים במסגרת החלטה זאת.
על פניו קובע החריג שני תנאים מצטברים להחרגתו מהכלל של ציר תנועה שבתוך השטח המתוחם. ראשית כי מדובר יהיה ב"ציר עורקי", ושנית כי מאותו "ציר עורקי" לא תהא "גישה ישירה" לתחנה, קרי ל"תחנת דוכיפת".
14.שאלת החריג התעוררה, כאמור, משאין חולק כי הנתבעת הקימה שתי תחנות תדלוק בשדרות לישנסקי, ציר אשר אין חולק כי מצוי הוא בתוך השטח המתוחם. לכאורה, כל עוד ולא מתקיימים תנאי החריג, לא ניתן היה להקים במקרקעין של התובעות, ככל שהיו כאלו בשדרות לישנסקי, תחנת תדלוק של חברה אחרת - וכך גם לא רשאית הייתה הנתבעת להקים תחנת תדלוק שלה בציר זה.
הנה כי כן, על פני הדברים יש לבחון האם אותו ציר, אשר לית מאן דפליג כי במועד חתימת ההסכם בשנת 93' לא נחשב כ"ציר עורקי", הפך להיות ברוב השנים לציר עורקי, וכך גם אם קיימת "גישה ישירה" מציר זה לתחנה.
כאמור, בהתייחס לשאלה האחרונה, במסגרת ההסדר הדיוני נקבע שאכן אין מהציר האמור "גישה ישירה" לתחנת דוכיפת. עם זאת, יכול ויהיה מקום להידרש לשאלה הכללית של "גישה ישירה". מכאן שנותר לבחון, ספציפית, את השאלה בדבר מהותו של ציר לישנסקי.
15.בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעות מובהרת גישתן של התובעות, אודות השאלה האמורה. לשיטתן, הגיונו של החריג מקום ובו תחנות התדלוק שתוקמנה לא תהוונה תחרות לתחנה. הגיון זה יכול לבוא לידי ביטוי, כך לגישת התובעות, רק אם מדובר בכביש ראשי ברמת אוטוסטרדה - אשר המייחד ציר שכזה כי לא ניתן יהיה לרדת מציר שכזה לשטחים גובלים, ולכן על תחנת התדלוק להיות ממוקמת על הציר עצמו ולא בסמוך לו. יתר על כן, הציר אמור לשמש כציר תנועה לתחבורה אשר אינה יכולה לרדת ממנו לדרכים משניות כדי לתדלק ו"כך שממילא תחנת הדלק שתיפתח "עליו" לא תתחרה בתחנת דוכיפת" [עדות יואב רובינשטיין - עמ' 37 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
יתר על כן, התובעות שמו את הדגש על לשון עתיד, דהיינו כי לא מדובר בציר קיים שהפך לציר עורקי אלא ציר חדש שייסלל, ובהביאן לדוגמא ציר תנועה אשר אף הוא יכול לשמש ומשמש אף בפועל למעבר תנועה מראשון לציון לחולון הוא ציר שייקה דן ואברהם בר - אשר נסלל לאחר כריתת ההסכם.
בנסיבות דנן, כך התובעות, מעת שבגין הוראות של רשויות התכנון, תחנת אביב ממוקמת על רחוב סחרוב, דהיינו שבכל מקרה נאלץ החפץ לתדלק לסטות ו"ולרדת" מהציר על מנת להגיע לתחנת התדלוק, הרי לא ניתן לראות בכך תחום נפרד מבחינת התחרות, ואף שאין גישה ישירה, כאמור, מהציר לתחנה זו.
16.גישת הנתבעת מתמקדת יותר בהיבטים התכנוניים - מקצועיים, ובאופן שאין להידרש לכל אותם תנאים שבגישת התובעות, אלא בפשט הדברים ולאור אותו שינוי דרסטי (נטען) שבין מצב הציר שבמחלוקת בעת כריתת ההסכם לבין מצבו בעת הקמת התחנות האחרות. לשיטת הנתבעת, הכוונה ב"ציר עורקי" לציר בעל נפח תנועה גדול - להבדיל מציר מקומי, כמו במיקום של תחנת דוכיפת.
משכך, לדעת הנתבעת, יש לבחון את הדברים בהיבט של הגידול הרב בנפח התנועה, בייעוד של הציר בהעברת תנועה מראשון לציון לחולון, וכך גם ברצון וכוונת הרשויות השונות לראות בציר לישנסקי כציר מוביל מעיר לעיר, ולא כציר "מאסף" המיועד למעבר התנועה לאזורים הסמוכים לציר.
תימוכין לראיה זאת מבקשת הנתבעת למצוא בהיבטים התכנוניים של הציר, כגון מגבלות שהוחלו בו ואשר מתאימות אכן ל"ציר עורקי". על כן, נאלצה הנתבעת - לשיטתה - למקם את "תחנת אביב" וכך גם את דרכי הגישה אליה.
17.עם זאת, הצדדים שניהם מסכימים כי בעת שהצדדים הוסיפו את החריג לסעיף, לא נדרשו להיבטים חוקיים - תנועתיים בהגדרות השונות.
מכל מקום, דומה כי יהיה עלינו להידרש בסופו של יום לפרשנות התכליתית על מנת לבחון מה אכן היה אומד דעתם של הצדדים, ובהתאם - האם אנו נמצאים בד' אמותיו של החריג, אם לאו.
במסגרת בחינה זאת, יהיה עלינו להכריע בשאלת "נטל ההוכחה", כך גם בשאלה אם יש להידרש לשאלת "התחרות" בפועל, והכל בהתחשב בכך שמדובר בחוזה ארוך-טווח בין הצדדים הכולל הוראות איסור אי-תחרות.
18.כמובן שהצדדים לא הסתפקו בלשון הכתוב, אלא בחרו להידרש גם לאשר ניתן להסיק, כל צד ושיטתו, מהתנהלות הצדדים במספר מועדים.
המועד הראשון מתייחס לנסיבות כריתת ההסכם, כאשר בהתייחס למועד זה הודגש על ידי התובעות כי כל דרישת אי-התחרות לא באה מצד התובעות, אלא דווקא מהנתבעת, אשר חששה כי רובינשטיין - אשר היו לו קרקעות נוספות בשטח המתוחם - יבחר להתקשר עם חברת תדלוק אחרת, על כל המשתמע מכך. על כן דרש רובינשטיין הדדיות, דהיינו כי כל מגבלה אשר תחול ביחס לתובעות או מי מהן, תחול גם ביחס לנתבעת.
יודגש, כי למעשה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בהתייחס לטיעון זה, ועל כן, לכאורה, יהיה עלינו לבחון את ההיבטים השונים גם באספקלריה, מה הייתה הפרשנות הראויה לו בחרו התובעות להתקשר עם חברת תדלוק אחרת בציר לישנסקי.
המועד השני הוא כשנה לאחר שהנתבעת התקשרה עם בעלי הזכויות במקרקעין עליהם הוקמה בסופו של יום "תחנת אביב" - בשנת 99', בה נשלחו מכתבים מטעם התובעות לנתבעת, וכך גם הועלו על הכתב פרטי פגישה משותפת בין הצדדים שעניינם כוונת הנתבעת לפתוח את "תחנת אביב", ובחינת חילופי המשא ומתן בין הצדדים, כולל הקשור לפרשנות הראויה נוכח התנהלות הצדדים.
המועד השלישי - מועד פתיחת "תחנת אביב" והקשור לנסיבות טרם הפתיחה ולאחריה, ככל שיש בהן להשפיע על הפרשנות השנויה במחלוקת.
נסיבות ניסוח סעיף 13.3 להסכם
19.במסגרת גדר המחלוקת בעניין פרשנות סעיף 13.3 להסכם, שנחתם כאמור לעיל בשנת 93', העידו בראש ובראשונה יואב רובינשטיין (מנהל חברת רובינשטיין, ומבעלי אותה חברה) ויהודה כתב (מנהל חברת נאות אמיר, ובעלים לשעבר של אותה חברה) בהתייחס למחלוקת העובדתית המרכזית הראשונה בין הצדדים, היא נסיבות ניסוח הסעיף. עדי התובעות ביקשו לבסס את עיקר גרסת התובעות - לפיה בהוראות הסעיף ביקשו הצדדים להבחין בין אזור איסור תחרות לבין תת-אזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדדים, המאופיין כ"אוטוסטרדה". ומכאן הטענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם משהקימה תחנות תדלוק אחרות באזור איסור התחרות בין הצדדים, מששדרות לישנסקי אינן בגדר "אוטוסטרדה" או בדומה לכך.
20.לפי האמור בתצהירי כתב ורובינשטיין - שהפנו גם לטיוטות ההסכם - וכפי שהעידו בבית המשפט, סעיף 13.3 להסכם היה תחילה דרישה של הנתבעת, שחששה כי רובינשטיין יאפשר פתיחת תחנות תדלוק מתחרות על אדמות נוספות שהיו ברשותו באזור התחנה נשוא ההסכם - ורק בהמשך נקבעה באותו סעיף הגבלה ביחס לנתבעת עצמה.
21.וכך העיד בסוגיה זו רובינשטיין:
"[רובינשטיין]: הסעיף הזה בכלל בא כדרישה של דור, כי לי היו הרבה אדמות בסביבה, והתב"ע הרשתה לבנות תחנות דלק על כל המגרשים בסביבה. זו הייתה תב"ע מיוחדת, גם בגלל זה קמו שם עוד תחנות. הייתה תב"ע שלא הגבילה כמעט שימושים, ולכן מכיוון שלי היו אדמות דור באו עם הדרישה הזאת, ואז אנחנו אמרנו "אז גם אתם לא יכולים"." [עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות] [התוספות בסוגריים מרובעים שלי, כאן ובהמשך].
22.וכך העיד בסוגיה זו כתב:
"ש:... שלא יקרה מצב, אני אבהיר את השאלה, שדור בונה תחנה שמתחרה ישירות בתחנה שלכם?
[כתב]: כן, אבל זה לא נולד מדור. זה נולד מדור, שביקשה מאתנו, מיואב רובינשטיין, שבגלל שהיו לו שם ולמשפחה שלו הרבה אדמות באזור המוגדר. פחדו שאנחנו נפתח, שיואב יפתח, שם תחנות, זה היה החשש שלהם." [עמ' 53 - 54 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 55 לפרוטוקול אותה ישיבה]
23.עוד עלה מעדויות אותם עדים - ומטיוטות ההסכם - כי עד מועד חתימת ההסכם לא הסכימו הצדדים על גבולות אזור איסור התחרות ביניהם, ותת-האזור בו לא תיתכן תחרות בין הצדדים.
וכך העיד בסוגיה זו רובינשטיין:
"כב' השופט: יש לי שאלה לאדוני, כמה זמן, אם אתה יכול לשחזר היום, אחרי בכל זאת הרבה שנים, היה אותו דיון לגבי אותו סעיף של 13.3?
[רובינשטיין]: או.קי, צריך לחלק את זה לשניים. הסעיף הזה נכנס מהטיוטה השניה לחוזה, אבל בלי ההגדרות של הגבולות. ההגדרות של הגבולות היו בזמן החתימה, שאז זה בעצם נוסף.
כב' השופט: וכמה זמן היה הדיון על כל הסיפור של הסעיף?
ת: חמש דקות.
כב' השופט: בחמש דקות הספיקו ככה לשרטט את מה שהראית לנו, טוב.
העד: כן." [עמ' 49 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
24.יצוין, שמעדותו של כתב בנושא זה עולה בעיקר העובדה כי סעיף 13.3 - בכללותו - לא הוסף להסכם רק במועד החתימה, אלא היה נושא ש"דובר עליו רבות" ונידון קודם לכן בין הצדדים, אולם אין בעדותו דבר הסותר את הגירסה המבחינה בין קביעת הסעיף כולו בהסכם לבין קביעת גבולות השטח עליו הוחלו הוראות הסעיף [עמ' 55 ועמ' 58 - 60 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
25. בהמשך לכך, התרכזו עדויותיהם של רובינשטיין וכתב בטענה שברור היה לשני צדדים - במועד חתימת ההסכם - כי תת-האזור בו לא תיתכן תחרות ביניהם מאופיין כ"אוטוסטרדה", והדבר דובר ביניהם מפורשות ואף מצא ביטוי במסמכים מזמן אמת.
כך צוין בתצהירי העדות הראשית, הן של רובינשטיין והן של כתב, כי במסגרת המשא ומתן מול נציגי הנתבעת, דובר על כביש ראשי ברמת אוטוסטרדה אשר לא ניתן יהיה לרדת ממנו לשטחים גובלים ולכן מדובר בחריג, בתחנת תדלוק על הציר עצמו - וכלשון התצהיר: "...או לציר מאוד מרכזי שמוביל תחבורה שאינה יורדת ממנו לדרכים משניות כדי לתדלק, כך שממילא תחנת התדלוק שתיפתח "עליו" לא תתחרה בתחנת דוכיפת".
לכן ולא בכדי, כך לפי המצהירים מטעם התובעות, חשיבות של כניסה ויציאה ישירה ("גישה ישירה") מהציר לתחנת התדלוק.
26. וכך העיד בסוגיה זו רובינשטיין:
"[רובינשטיין]: כשעלה כל הנושא הזה הוציאו דפים וציירו, לא סתם כתבו את זה בצורה הזאת. הדיבור היה בפירוש שיש אוטוסטרדה, יש תחנת דלק, נכנסים מהאוטוסטרדה ויוצאים חזרה, זה התחנה שמותר לעשות אותה." [עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גוטוירט: אז אני שואל, באותה שיחה לפני 20 שנה, שאתה זוכר ממנה את המילה "אוטוסטרדה", מי היה שם? מי דיבר, מי אמר את המילה הזאת?
[רובינשטיין]: אני לא זוכר מי היה בדיוק בישיבה. לדעתי היה מר [דני] יעקבי, אבל אני לא זוכר.
ש: לא זוכר, או.קי. אני ראיתי שאתם נוהגים לעשות תרשומות שיחה, יש לך תרשומת שיחה על השיחה הזאת.
ת: לא." [עמ' 20 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: במועד החתימה, ואז כשנאמר לך "אוטוסטרדה",
[רובינשטיין]: ואז [דור] ביקשו שאם תהיה אוטוסטרדה יהיה מותר להם לעשות." [עמ' 26 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
"[רובינשטיין]: כמו שאמרתי - באותה ישיבה צויר בדיוק מה שהדגמתי קודם, קו ויש תחנה שנכנסים ויוצאים ממנה.
ש: אז איפה הציור הזה?
ת: אין אותו." [עמ' 35 - 36 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
27. וכך העיד בסוגיה זו כתב:
"ש:... אתה צירפת כל מיני תרשומות שיחה, חלקם לא כתובים על ידיך, אבל צירפת. אני מניח, מההיכרות שלנו, שאתה גם איש מסודר, נכון?
[כתב]: כן, די...
ש: לכל מה שאתה מספר על האוטוסטרדה, תכף נגיע, עליות, ירידות, כל מיני דברים כאלה, כל מיני תנאים, יש לך איזושהי תרשומת שיחה בעניין הזה, [או] שאמרו לך את זה?
ת: יש לי טיוטות, יש פה אני חושב, אני לא," [עמ' 58 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: הבנתי, יופי. מי האנשים שאמרו לך את אותה מילה "אוטוסטרדה"?
ת: כולנו דיברנו על זה.
ש: מי אמר את זה?
ת: גם הצד של דור וגם אנחנו.
ש: אתה לא זוכר מי, אבל, 20 שנה,
ת: מה זה "מי"?
ש: מי אמר, מי הבטיח לכם?
ת: אלי חובב, מנחם פלור, אבי, היו קוראים לו אבי ארד, בזמנו קראו לו אבי חדד מהמשרד של דן קרלונסקי,
ש: כן?
ת: כולם דיברו על זה." [עמ' 60 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גוטוירט:... אם אתה חשבת שציר עורקי שצריך לעבור בתוך השטח, 600 - 700 מנתיבי אילון, זה עוד נתיבי אילון, סדר גודל של עוד נתיבי אילון, למה לא כתבת את זה, אתה הערת מלא הערות, אתה הראית לי שהערת הערות,
[כתב]: אני מומחה לענייני תנועה? דיברנו ברחל בתך הקטנה בדיוק על מה מדובר." [עמ' 63 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 72 - 73 לפרוטוקול אותה ישיבה]
28. בנקודה זו יצוין בקצרה בפן העובדתי, כי בפני בית המשפט לא העידו אותם אנשים שנכחו בחתימת ההסכם, אשר שמותיהם הוזכרו בעדותו של כתב. בנוסף יובהר, כי דני יעקבי לא היה יכול להיות נוכח בישיבת חתימת ההסכם בין הצדדים - בניגוד להשערתו של רובינשטיין - הואיל והחל לעבוד בנתבעת רק בשנת 97', שנים לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים [עמ' 84 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. עוד יצוין כי הנתבעת לא העידה מי מטעמה שהיה נוכח בישיבת חתימת ההסכם בין הצדדים והיה יכול להעיד בעניין נסיבות ניסוח הסעיף. כמו כן, לא הוצגו בפני בית המשפט המסמכים אשר אוזכרו בעדויות רובינשטיין וכתב - אך כלל לא הובהר כי אלה היו עדיין קיימים בעת מתן העדות.
29.מעבר לכך, העיד כתב כי שני הצדדים ביקשו לקבוע בהסכם ביניהם תת-אזור בו לא תיתכן תחרות בין הצדדים המתייחס למיקומים ספציפיים, המתאפיינים כ"אוטוסטרדה":
"[כתב]:... אנחנו דיברנו על משהו ספציפי שהיה אמור מכביש 4 לכביש 20 [נתיבי אילון] בואכה רחוב, את הגבול בין ראשון לחולון שם היה אמור להיות, היום כבר יש את האוטוסטרדה, מחלף הסיירים, כב' השופט,
ש: מר כתב, מר כתב,
ת: זה תחילתו של הליך, הולך להיות כביש רוחב בין כביש 4 לכביש 20.
ש: אין בעיה.
ת: לזה התכוונו.
כב' השופט: ידעתם איפה יהיה הציר כבר?
עו"ד גוטוירט: מה פתאום, זה עוד לא היה קיים.
העד: בזמנו דובר על זה, בטח.
כב' השופט: איפה?
העד: אמרתי, בין כביש הסיירים בחולון, כביש 4, כבר יש היום תחילתו של מחלף, הוא כבר עובד, שני שליש ממנו עד כביש 20," [עמ' 64 - 65 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש:... אתה ידעת על [רחוב] שייקה דן שהולך להיבנות?
[כתב]: איזו שאלה.
ש: כן? אז למה לא אמרת שהציר הזה, שייקה דן, שהולך להיבנות, לא נכלל?
ת: כי הוא לא, שייקה דן זה, שייקה דן הוא חלק מהציר." [עמ' 65 - 66 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות. יובהר כי רחוב דן הוא כביש רוחב העובר בצדו הצפוני של אזור איסור התחרות, בהמשך לרחוב אברהם בר - הוא כביש אורך העובר בצדו המזרחי של אזור איסור התחרות]
"כב' השופט: כלומר, איפה שהיום אני רואה את שייקה דן, שמה אתם חשבתם שאמורה לעבור אולי אוטוסטרדה?
[כתב]: פחות או יותר, בדיוק, בתוואי הזה פחות או יותר,
כב' השופט: הבנתי.
העד: מכביש 20 לכביש 4." [עמ' 67 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גוטוירט:... כשאתה קראת את ההסכם וכתבת "יעבור או יעברו ציר עורקי", חשבת שפה בתוך אזור התעשייה יכולה לעבור עוד אוטוסטרדה, זה 600 מטר מנתיבי אילון, בתוכו חשבת שיכולה לעבור עוד אוטוסטרדה?
[כתב]: תראה, אני לא כל כך חשבתי, אבל דור העלו את הנושא הזה, ואמרו 'פה יכול להיות שיהיו פה צירים אחרים שלא יפריעו לתחנה',
ש: בתוכו?
ת: כן. אחד מהם גם, לדוגמא, הוא בין רחוב אברהם בר לרחוב אבני חושן." [עמ' 68 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות. יובהר כי רחוב אבני חושן נמצא בסמוך מצד מזרח לאזור איסור התחרות]
יצוין שלשאלת בית המשפט אישר כתב כי אכן גירסה פרטנית זו לא הופיעה בתצהירו, קודם לעדותו בפני בית המשפט, אך לא ידע לתת סיבה לכך [עמ' 68 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
30.יוער כי בעדותו של רובינשטיין לא נטען באופן דומה, וכי מעדותו עלה כי הצדדים כלל לא שיערו הקמת "ציר עורקי" כאמור, סמוך כל כך לנתיבי אילון [עמ' 25, 32 - 33 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
31.להשלמת התמונה יצוין, בפן העובדתי, שמוסכם כי בניסוח סעיף 13.3 להסכם - לרבות בקביעת המונח "ציר עורקי" כחלק מלשון הסעיף - לא נעזרו הצדדים במומחי תחבורה כלשהם, והצדדים עצמם לא היו בעלי ידע מקצועי בתחום זה [פיסקה 73 לעיקרי הטיעון (סיכומים) מטעם התובעות; פיסקה 168 לעיקרי הטיעון (סיכומים) מטעם הנתבעת. וראו גם: עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 8.12.13; עמ' 35, עמ' 37 ועמ' 52 לפרוטוקול ישיבת הסיכומים בעל-פה].
הכוונה לפתוח תחנת תדלוק על ידי הנתבעת בשנת 99'
32.עוד בעניין פרשנות סעיף 13.3 להסכם, העידו הצדדים בעניין המחלוקת העובדתית המרכזית השניה - פרטי המגעים שהתנהלו ביניהם בשנת 99' סביב כוונת הנתבעת לפתוח תחנת תדלוק בשדרות לישנסקי, סמוך ל"תחנת דוכיפת" (היכן שהוקמו תחנות תדלוק בשנת 2006 ואחר כך בשנת 2010). לטענת התובעות, תוכן מגעים אלה מאשר את גרסתן: לפיה הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 13.3 להסכם, בהקמת תחנות תדלוק אחרות באזור איסור התחרות בין הצדדים - בהמשך לכוונתה המודעת, כבר בשנת 99', לעשות כן.
33.על אף שלא התייחס לדברים בתצהירו, העיד רובינשטיין כי במשא ומתן שנערך בין הצדדים בשנת 99' הציעה הנתבעת לתובעות פיצוי בגין ההפרה המתוכננת על ידה של הוראות ההסכם, אך הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה על גובה הפיצוי - ובלשונו: "ב-99' פנינו, התנהל משא ומתן, דור הציעו משהו, אנחנו ביקשנו יותר" [עמ' 45 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. עם זאת, בהמשך דבריו אישר רובינשטיין כי הוא מבסס את דבריו על פרוטוקול ישיבה שלא נכח בה [עמ' 45 - 46 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות] - בהתאמה לכך כי כבר בשנת 95' החל להתגורר בחו"ל [עמ' 16 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות. וראו גם דברי כתב, עמ' 77 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
34.גם כתב העיד - וזאת בהמשך ישיר לאמור בתצהירו - כי בשנת 99' פנתה הנתבעת לתובעות, ביקשה את הסכמתן להקמת תחנת תדלוק באזור איסור התחרות בין הצדדים והציעה להן פיצוי בגין כך - אך הצדדים לא הגיעו להסכמה על גובה הפיצוי המגיע לתובעות בגין הפרת ההסכם:
"ש:... אם הייתם מסכימים על אותם 27 קילו/ליטר, בסדר?
[כתב]: 27 שקל לקילו/ליטר.
ש: 27 שקל לקילו/ליטר, הייתם יכולים לחתום על ההסכם, נכון, וביום שהייתה נפתחת התחנה ההסכם הזה היה חל, נכון, תיאורטית הייתם יכולים לחתום אם הייתה הסכמה?
ת: תיאורטית כן." [עמ' 79 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
35. לתצהיר כתב צורפו מסמכים מזמן אמת שהוחלפו בין הצדדים, והתומכים בעדויות עדי התובעות [נספחים 2 - 8 לתצהיר כתב].
נספח 2 לתצהיר כתב הוא תרשומת שיחה, מיום 23.3.99, בין כתב ויעקבי, בה מפורטים נתונים כלכליים - מסחריים של "תחנת אביב". העברתם של נתונים אלה לתובעות מלמדת על כך שהנתבעת עצמה קשרה בין הפעלת "תחנת אביב" להסכם בינה לבין התובעות.
נספח 3 לתצהיר כתב הוא מכתב, מיום 6.6.99, של התובעות לנתבעת - הממוען למי שכיהן אז כסמנכ"ל הנתבעת, רז - שתוכנו מדבר בעד עצמו:
"הנדון: הקמת תחנת דלק ברחוב לישנסקי פינת רח' סחרוב א.ת.ח. ראשל"צ [ההדגשה במקור]
בהמשך לפנייתו של מר דני יעקבי בעניין שבנדון ועל פי סעיף 13.3 להסכם שנחתם בינינו לבינכם ביום 24/06/93 נבקשך לקבל את כל החומר לעניין שבנדון." [נספח 3 לתצהיר כתב]
בנספח 4 לתצהיר כתב מפרט "תנאים מרכזיים להתקשרות בנעלי אליס" - ולפי הרשום עליו, בכתב יד, נראה שהתקבל, ביום 20.6.99, מהנתבעת בתשובה לנספח 3 הנ"ל. גם כאן, העברת "תנאים" אלה לתובעות מלמדת על כך שהנתבעת עצמה קשרה בין הפעלת "תחנת אביב" להסכם בינה לבין התובעות.
נספח 5 לתצהיר כתב אף הוא מכתב, מיום 8.7.99, של התובעות לנתבעת - הממוען לרז - וגם תוכנו של נספח זה מדבר בעד עצמו:
"הנדון: הקמת תחנת דלק ברחוב לישנסקי פינת רח' סחרוב א.ת. חדש ראשל"צ [ההדגשה במקור]
בהמשך לפנייתו של מר דני יעקבי אלינו בעניין שבנדון, אנו מודים לכם על העברת התנאים המרכזיים להתקשרותכם בנעלי אליס.
אנו מאמינים כי פתיחתה של התחנה שבנדון תפגע במכירות של תחנת "דור דוכיפת" והינה בניגוד למוסכם בינינו.
לפיכך אנו חושבים כי פיצוי הוגן יהיה תשלום 10% מעמלת השיווק לק"ל ובהתאם למכירת הדלקים בתחנה." [נספח 5 לתצהיר כתב]
נספח 6 לתצהיר כתב הוא מכתב תזכורת, מיום 17.8.99, של התובעות לאותו גורם בנתבעת בהמשך לנספח 5 הנ"ל.
נספח 7 לתצהיר כתב הוא תרשומת פגישה, שנערכה ביום 29.9.99, בין כתב ורז, אשר תוכנה מדבר בעד עצמה. וכך נכתב שם, כי "שוחחנו בעניין פיצוי שרובינשטיין + כתב צריכים לקבל עקב פתיחתה של תחנת דלק נעלי אליס" כאשר הפיצוי מתבסס על הפגיעה במכירות ב"תחנת דוכיפת" [נספח 7 לתצהיר כתב].
נספח 8 לתצהיר כתב הוא מכתב, מיום 18.10.99, של התובעות לנתבעת - הממוען לרז - בה מציינות התובעות את הפיצוי המוסכם עליהם (27 שקל לקילו/ליטר), בהמשך לפגישה בין הצדדים שתוכנה נרשם בנספח 7 הנ"ל.
36.בנקודה זו יצוין בקצרה בפן העובדתי, כי לא העידו בפני בית המשפט שלושה אנשים ששמותיהם הוזכרו בעדותו של כתב, ונקשרו במסמכים הנ"ל - דפנה ציון, מי שרשמה את נספח 7 לתצהיר כתב; ורוני אברהם ודב ברויטמן, ששמם נקשר בנספח 2 לתצהיר כתב.
בנוסף, הנתבעת לא מצאה לנכון להעיד את רז, הסמנכ"ל דאז אליו הופנו המכתבים ואשר צוין כי השתתף בפגישה בין הצדדים.
37.גם הנתבעת התייחסה לעניין המגעים שהתקיימו בין הצדדים בשנת 99', ויעקבי - מי ששימש כמנכ"ל הנתבעת אותה עת - פסל כעקרון את טענת התובעות, בדבר פרשנות סעיף 13.3 להסכם וכוונתה המודעת, לכאורה, של הנתבעת להפר אותו. וכך העיד:
"ש:... אתה גם לא יכול לשלול מהזיכרון שלך את האפשרות שאצלכם ראו שיש, מישהו עלה על זה, שנה כבר אחרי שאתם התקשרתם, מישהו עלה על זה שיש סעיף של אי-תחרות, יש סעיף בהסכם, מיוחד, זה סעיף מיוחד, סעיף של אי-תחרות, עלה על זה, ובגלל שמישהו עלה על זה החלטתם לפנות ולעדכן את רובינשטיין ואת כתב. נכון שאתה לא יכול לשלול אפשרות כזאת?
[יעקבי]:... אני לא יכול לשלול מהזיכרון, אבל לא סביר לי שעורכי הדין של החברה שעסקו בניסוח ההסכם יזכרו אחרי שנה. זה לא מסתבר לי בדרך התנהלות של חברה.
כב' השופט: לא הבנתי את ההמשך, מה שייך עורכי דין פה?
העד: לא, מה שאומר עורך הדין הנכבד שכעבור שנה מישהו שם לב שיש פה בעיה. [כ]שנוסחו ההסכמים עם נעלי אליס וכשנוהל כל המשא ומתן לא סביר שעורכי הדין של החברה לא ידעו על הסכם ופתאום נזכרו אחרי שנה. ולכן אני לא יכול לשלול מהזיכרון, [אבל] זה לא מסתבר לי גם הדרך שאתה מציג." [עמ' 87 - 88 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
38.מעבר לכך, ביקש יעקבי להעמיד גירסה עובדתית נגדית. תחילה העיד כי הנתבעת פנתה לתובעות ועדכנה אותן על כוונתה לפתוח תחנת תדלוק בשדרות לישנסקי - ככל הנראה במסגרת של עדכון מסחרי-עסקי, כחלק מנוהל אישי (בלתי-כתוב) שהיה נהוג על ידו באותו תקופה. וכך העיד -
"[יעקבי]:... אני כמנכ"ל נהגתי לבקר, כמו שאמרתי, לעיתים מזדמנות בתחנות דלק. יש להניח שבאחד הביקורים בתחנות הדלק, ובמיוחד בשביל לשמור על קשר טוב עם הבעלים, כי הם שותפים עסקיים, היו שותפים עסקיים של החברה, הנושא הזה כנראה עלה." [עמ' 86 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: עכשיו, איך אתה מסביר את זה שכשפתחו תחנה נוספת של דור בתקופה יותר מאוחרת, גם אחרי תקופת המנכ"לות שלך, בדיוק באותו אזור שלנו, תחנה שנקראת הכדור, לא עדכנו את התובעות,
...
[יעקבי]: אצלי הייתה דרך מסוימת של התייחסות לבעלי תחנות, מנכ"ל אחר יכול לחשוב אחרת, אני יודע איך הם מתייחסים לבעלי תחנות?" [עמ' 90 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: זאת אומרת, העדכון הזה נועד על מנת שהם יעשו משהו אצלם עם זה שנפתחת תחנה, כן, שישתמשו במידע הזה באיזושהי צורה?
[יעקבי]: אם יכולים להשתמש על מנת לשכנע אנשים לעשות דלקנים, למשל, זה בהחלט מידע טוב לעניין." [עמ' 91 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"[עו"ד גוטוירט, בחקירה חוזרת]: נשאלת לגבי נוהל של פגישה. אני רוצה שתסביר לי אם זה היה נוהל או התנהלות שלך. זה היה נוהל בדור?
[יעקבי]: לא. זה לא היה נוהל, זה היה התנהלות אישית כמנכ"ל." [עמ' 97 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
39.עם זאת, במהלך עדותו אישר יעקבי כי - "אני לא זוכר, הוא כותב שאני פניתי, יכול להיות שפניתי, זה 15 שנה, קשה לי לזכור" [עמ' 84 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]; "פשוט מאוד קשה לזכור 15 שנה פגישה אחת עם בעלים של תחנה אחת בראשון לציון, כמנכ"ל" [עמ' 87 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]; "אני לא זוכר" [עמ' 92 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. כמו כן, לא הצליח יעקבי להבהיר לחלוטין את עיתוי הפניה לתובעות -
"עו"ד גורן:... אם העדכון הזה הוא חשוב, אז למה אתם עושים אותו שנה שלמה אחרי שהעסקה שלכם להקמת התחנה כבר גמורה, כבר יש לכם משכנתא, אנחנו רואים בנסח, כבר יש לכם הערת אזהרה, למה לא לפני?
[יעקבי]: כי כנראה, אלף אני לא זוכר, אבל לגופו של, בוא אני אגיד לך, מתוך ההיגיון התפעולי, שתחנה קמה יש היגיון לעדכן, כי לפני זה היא לא פועלת, אין בה שום דבר מעשי שאפשר להיעזר בה." [עמ' 92 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גורן:... תסכים איתי שב-99', כשעדכנת אותם, לא היה לכם היתר בניה, נכון?
[יעקבי]: כנראה שלא.
ש: כנראה שלא. זאת אומרת, הייתם רחוקים לפחות, לפחות שנה,
ת: כן.
ש: אז למה עדכנת אותם שנה לפני שהתחנה נפתחת. אתה אומר שמה שמשנה זה כשהתחנה נפתחת, למה קפצתם שנה לפני לעדכן אותם?
ת: כשהיינו אצלם באזור, אני שוב אומר, אין לזה סיבה אחרת." [עמ' 93 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
40.בהמשך עדותו העלה יעקבי גירסה עובדתית שניה, לפיה ייתכן שהפניה נעשתה בניסיון להציע לתובעות שיתוף פעולה גם בתחנת תדלוק בשדרות לישנסקי. וכך העיד:
"ש:... נכון שדור היא שהציעה לתובעות לבחון להיות שותפות אתכם בתחנה ה[נוספת], נכון? כן?
[יעקבי]: כנראה שכן,
ש: כנראה שכן. עכשיו תגיד לי,
ת: היו דיבורים על זה, כנראה,
...
עו"ד גורן: היו דיבורים על זה. למה הצעתם להם להיות [ב]שותפות אתכם. גם זה אתם מציעים לכל מי שיש לו תחנה באזור, או שזה היה מיוחד?
העד: אני חושב שזה פרטני לכל תחנה, יש מערכות יחסים עם בעלים של תחנות. הם [רובינשטיין וכתב] היו אנשים מעורבים בראשון לציון, עם קשרים בקהילה, בעירייה, ולכן כנראה שהיה היגיון עסקי להציע להם שותפות.
ש: זאת אומרת, כדי שהעסקה שלכם להקמת התחנה [הנוספת] תהיה טובה, זה היה דבר שחשבתם ששותפות איתם תתרום לכם מבחינה עסקית בכל מה שקשור בהתקשרות בתחנה ובהקמת התחנה בנעלי אליס, כן?
ת: מן הסתם. זה מה שנשמע לי הגיוני, שבגלל זה הצענו להם." [עמ' 93 - 94 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
41.עם זאת, גם כאן אישר יעקבי כי אין לו ידיעה אישית מלאה בנושא - לרבות מחמת שלא טיפל בפניה לתובעות באופן אישי. וכך העיד:
"כב' השופט:... מתוך התשובות שלך, אני פשוט רוצה להבין אם הבנתי נכון, אתה כנראה לא זוכר כלום בכלל מכל הסיפור הזה, וכל מה שאתה מספר לנו עכשיו זה השערות איך היית נוהג אם וכו',
[יעקבי]: אני אענה בכנות מלאה,
כב' השופט: רק,
העד: כמו בכל התשובות שנתתי. אני בהחלט זוכר שהיו שיחות עם הבעלים של התחנה, זוכר את הדבר הזה, על נושא של אפשרויות של שיתוף פעולה. אם שואלים אותי מה היו הפרטים ומה היו הנסיבות וכו', מאוד קשה לי לזכור באמת,
כב' השופט: מה התפקיד שלך היה אז?
העד: מנכ"ל. אני לא טיפלתי ישירות,
כב' השופט: מה היחס בינך לבין יוסי רז?
העד: יוסי רז זה הסמנכ"ל, הוא טיפל בשוטף בעניין." [עמ' 94 - 95 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גורן: עכשיו תראה, אתה זוכר שמהעדכונים שלך עם יוסי רז, אתה זוכר שהוא עדכן אותך על המשא ומתן שהוא מקיים עם התובעות?
[יעקבי]: לא, אבל כנראה שעדכן. תשמע, קשה לי לזכור עכשיו את הפרטים של משא ומתן. עד שאני עזבתי, זה לא הגיע למצב שהובא לאישורי איזשהו מתווה של הסכם עם בעלי התחנה, זה בוודאות. מה היה בעדכונים השוטפים אני לא זוכר.
ש: אתה לא זוכר. אתה גם בטח לא יכול לזכור מכתבים שקיבלתם, ואם הגבתם או לא הגבתם. אתה לא זוכר פרטים כאלה?
ת: לא זוכר." [עמ' 97 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
42.כאמור, רז לא הובא לעדות בפני בית המשפט - ולכך נתייחס בהמשך הדברים.
תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי
43.לא בכדי הרחיבו הצדדים וחלקו אודות שאלת תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי - כרחוב "מקומי", "מאסף" או "עורקי" - בשנת 93', מועד חתימת ההסכם בין הצדדים; בשנת 99', עת התקיימו בין הצדדים מגעים בקשר לכוונה לפתוח תחנת תדלוק בשדרות לישנסקי - ובמועדים סמוכים לכך; ובשנת 2006 ולאחר מכן, עת נפתחו תחנות תדלוק במיקום זה. זאת בהתייחס לפרשנות הנתבעת - שעיקרה כי המונח "ציר עורקי" הקבוע בסעיף 13.3 להסכם מתייחס לציר בעל נפח תנועה גדול.
44.יודגש כי בסיום ההליך נטען על ידי התובעות כי "רחוב לישנסקי היה קיים במועד כריתת ההסכם, ושימש כבר אז כציר תנועה מרכזי" [פיסקה 29 לעיקרי הטיעון (סיכומים) מטעם התובעות] - ומנגד נטען על ידי הנתבעת כי שדרות לישנסקי לא היו "ציר עורקי" בשנת 99', או קודם לכך [עמ' 53 לפרוטוקול ישיבת הסיכומים בעל-פה].
45. בשאלת התפקיד התחבורתי של שדרות לישנסקי טען רובינשטיין (בהמשך לנטען בקצרה בעניין זה בתצהירו) כי ציר לישנסקי, במועד מתן עדותו, "הוא פחות [מרכזי] עוד ממה שהיה אז" - בגלל האפשרות לנסוע במקום בציר זה בציר עוקף, המתבסס על רחובות אברהם בר ושייקה דן, שלא היו קיימים בשנת 93' [עמ' 31 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. רובינשטיין אישר כי שדרות לישנסקי מהוות "ציר מחבר" בין ראשון לציון לבין חולון, וכי נפח התנועה בה גדל משמעותית מאז שנת 93' - אך לא אישר כי אזור איסור התחרות בין הצדדים "התפתח משמעותית" דווקא מאז שנת 93' [עמ' 35 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
46.גם כתב טען (בהמשך לנטען בקצרה בעניין זה בתצהירו) כי "לישנסקי איך שהוא היה אז, הוא גם היום, הוא לא השתנה, לא ברוחב שלו, לא באורך שלו, אולי אפילו נוספו כניסות ויציאות" [עמ' 70 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות], וכן הוסיף כי נפח התנועה היחסי בשדרות לישנסקי דווקא ירד עם השנים - "לטעמי אפילו יש פחות, כאילו ביחסיות אפילו פחות תנועה בציר לישנסקי מאשר בציר שלנו", הגם שלא ספר כמה רכבים עוברים במקום לקראת מועד מתן עדותו [עמ' 74 - 75 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. עם זאת, אישר כתב כי אזור איסור התחרות "השתנה עם השנים, בהתחלה הוא לא היה כל כך מלא" [עמ' 35 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
יודגש כי את טענותיו בשאלת התפקיד התחבורתי של שדרות לישנסקי ביקש כתב לבסס על כך שיש לו משרד סמוך ל"תחנת דוכיפת" [עמ' 75 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות], אך יצוין כי במהלך עדותו ציין כי אינו מגיע לאותו משרד לעיתים קרובות [עמ' 52 ו-80 - 82 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
47.את עיקר טענותיה בשאלת תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי סמכה הנתבעת על עדותו של רן שמל, יועץ תחבורה פרטי העובד עם רשויות התכנון. בהמשך ישיר לאמור בתצהירו, הדגיש שמל כי ציר לישנסקי הוא "ציר עורקי", בעיקר מחמת תפקודו כ"ציר מחבר" בין ראשון לציון לבין חולון - אך אישר כי ציר לישנסקי משמש גם יעדים ברחובות סמוכים (באזור איסור התחרות בין הצדדים). וכך העיד:
"[שמל]: באופן כללי כשאנחנו באים להסתכל על רחוב ולסווג אותו במערכת העורקית, השאלה הראשונה היא מה התפקוד העירוני שלו, ומתוך זה יגזרו אחר כך הפרמטרים האחרים, ככל האפשר... הנתון הראשון והכי חשוב שמוביל, זה מה המיקום שלו, והחשיבות שלו והתפקוד של אותו ציר או רחוב במערכת העירונית, במערכת הדרכים העירונית, לפי זה אנחנו אחר כך נגזור, או נשתדל לגזור, את המאפיינים ההנדסיים שלו.
ש: הבנתי, אז מהבחינה הזאת שאתה אומר שהיא הנתון הכי חשוב, אתה אומר לנו שעל לישנסקי שהוא מוביל תנועה מחולון לראשון, ושהוא מחבר את משה דיין עם דרך ארצית, זה המיקום, זה התפקוד שלו?
ת: הוא מתחבר למשה דיין מדרומו. בצפון דרך [כביש] 44 כמובן, לא באופן ישיר כי הוא עובר אחר כך בחולון לאורך רחובות חופפים, כן." [עמ' 103 - 104 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש:... אופי התנועה בציר שהוא "עורקי" היא תנועה עוברת?
[שמל]: נכון.
ש: ולישנסקי מצוי במקום כזה שהוא משרת בפועל הרבה מאוד תנועה שהיא תנועה מה שנקרא "ניגשת", כל אלה שהולכים לקניון הזהב וכל אלה שהולכים לקולנועים וכל אלה שהולכים לכל העסקים שנמצאים ולכל המשרדים שנמצאים באזור התעשייה.
ת: זאת המשמעות של תנועה עוברת, זאת המשמעות של ה"עוברת". היעד שלהם הוא לא הרחוב, אלא יעדים ברחובות סמוכים. מלישנסקי נוסעים לרחובות האחרים, שייקה דן, למשל, ואחרים, משם מגיעים ל," [עמ' 120 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 121 - 123 לפרוטוקול אותה ישיבה]
"עו"ד גוטוירט [בחקירה חוזרת]:... אתה יכול להרחיב בין מה למה [ציר לישנסקי] מחבר...
...
[שמל]: תושבי חולון שרוצים להגיע לאזור התעסוקה של ראשון או נתיבי אילון או למזרח ראשון נוסעים בציר [לישנסקי], פונים למשה דיין ואז ממשיכים לאן שהם צריכים להגיע. אז למעשה החיבור, הציר הזה מחבר בין כבישים ארציים ועורקיים לבין שכונת מגורים לבין עיר לבין אזור תעסוקה גדול מצד אחד, ובין משה דיין שנמצא בציר הזה לבין [כביש] 44 מצד שני," [עמ' 127 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
48.לאור שאלות ב"כ התובעות, שב והסביר שמל בעדותו כי ציר לישנסקי אכן אינו ממלא את כלל הדרישות המקובלות מ"ציר עורקי" - דרישות הקבועות ב"הנחיות לתכנון רחובות בערים, 1983" וב-"הנחיות לתכנון צמתים, 1989" (להלן, בין ביחד ובין בנפרד: ההנחיות וכן הנחיות התכנון) - אך זאת מחמת שציר לישנסקי לא תפקד כ"ציר עורקי" בעת סלילתו, ומחמת שלא ניתן לשנות בינוי קיים או לפגוע בזכויות קניין קיימות על מנת להתאים את הציר לשימוש כאמור. וכך העיד -
"[שמל]:... אם זה רחוב חדש, בשכונה חדשה, אז אפשר להתאים לרוב הקריטריונים, וגם בשכונה חדשה לא תמיד אפשר להתאים לכולם. באזור שבו כבר יש בינוי ויש בניינים שקיימים ויש איזשהם הסדרים מסוימים וצמתים, לא תמיד אפשר לקלוע לכל הפרמטרים שאנחנו היינו רוצים להראות ברחוב עורקי." [עמ' 104 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"[שמל]: היום יכול להיות, במצב מסוים, שלא כל המאפיינים שלו, חלק גדול, אינם של כביש "עורקי". והמטרה שלנו במוסדות התכנון זה לשאוף, בעיקר ברחוב שהוא כבר בנוי, כי אז קשה מאוד לשנות, הרי אנחנו אין לנו תקציב לשנות, אנחנו מגיבים, ואז אנחנו, כשאני מזהה איזשהו ציר כציר שלדעתי הוא "עורקי", אז אני אפעל ככה שכל התב"עות המאושרות לאורכו, בהיבט התחבורתי, יתאימו ככל האפשר לקריטריונים של כביש עורקי." [עמ' 111 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"כב' השופט: אז כל עוד שיש חניות לאורכו [של ציר לישנסקי] הוא לא מהווה כרגע "עורקי", במובן של הגדרה של "עורקי" שאתה מגדיר.
[שמל]: לא, אז אני חוזר ואומר, גם ההנחיות, במקרה יש לי אותן פה, אומרות, המצב הוא, ברוב הצירים, הוא לא אידיאלי. יש מקרים שבהם מתקיימים חלק מהקריטריונים בכביש "עורקי", ויש כאלה שהם פחות או אחרות, סליחה, או קריטריונים אחרים. אנחנו לא יכולים, בטח לא במצב קיים, לקבל את כל הקריטריונים. לצערנו, לשמחתנו, בסך הכל מדובר בעיר, אבל זה [ה]מצב." [עמ' 117 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"[שמל]:... כשאנחנו מתכננים, מקדמים תכניות, בציר קיים אי-אפשר להתעלם מהקיים, אין כזה דבר. עכשיו, אם יש מגרש שהוא תחום בשלושה צדדים במגרשים אחרים ובצד הרביעי הוא תחום בלישנסקי, אתה לא יכול להגיד לו "אדוני, אני חשבתי שרחוב לישנסקי הוא ציר "עורקי", ולכן אתה לא נכנס משם". אין כזה דבר. חייבים לספק לו נגישות." [עמ' 118 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 119 - 120 לפרוטוקול אותה ישיבה]
49.בהתאם לדבריו כי יש לפעול להתאמת התכנון לתפקוד של שדרות לישנסקי כ"ציר עורקי", ביקש שמל לטעון כי שדרות לישנסקי מוגדרות כ"ציר עורקי" במסמכים תכנוניים מחייבים - בפרט בתוכנית המקומית המתייחסת ל"תחנת אביב" - אך, למעשה, אישר בעדותו שלא כך נעשה:
"ש: משה דיין הוא עורקי, אילון הוא עורקי ולישנסקי לא עורקי, נכון?
[שמל]: בתמ"מ [תמ"מ 3/21 - תכנית מתאר מחוזית למחוז מרכז] הוא לא מסומן כעורקי, נכון.
ש: אתה יכול להראות לי איזושהי תכנית בנין עיר בתוקף, איזשהו תכנית בנין עיר בתוקף שקובעת שלישנסקי הוא עורקי, בשם "עורקי", שקובעת [ש]הציר הזה הוא עורקי, לא נותנת כל מיני מאפיינים שאפשר לפרש אם זה עורקי או לא, אלא קובעת שזה "ציר עורקי".
ת: אני לא יודע להגיד לך כרגע, בעל פה. אני מתאר לעצמי שאם נחפש אולי נמצא. בדרך כלל כאשר קידמנו תכניות, תב"עות, תכניות מפורטות, לא נקבע המושג הזה לציר כ"ציר עורקי". זה יותר מושג שמתייחס לתכניות אר[ציות], עירוניות, לתכניות צל עירוניות, לתכניות מתאר עירוניות. בתב"ע מפורטת אני לא אומר שזה בכלל לא קורה, לפעמים זה קורה, כשיש איזושהי סיבה שבה אנחנו צריכים להגדיר אזור, ואז זה מוגדר. בתב"ע נקודתית, כמו למשל של תחנת התדלוק, אנחנו לא נמצא הגדרה כזאת." [עמ' 108 - 109 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש:... במסמכי התכנית של ["תחנת אביב"], ה-רצ-168-4-16, שלגביה אתה נתת את חוות הדעת שלך.
[שמל]: כן?
ש: עיגנו שם בתקנון, לפי בקשתך, הוראה האוסרת נגישות ישירה לכלי רכב.
ת: בסדר.
ש:... בתכנית לא כתבו שהציר "עורקי". אתה מסכים איתי שזה ככה?
ת: עד כמה שאני זוכר אתה צודק, ההוראה הפורמטיבית הייתה לא להיכנס." [עמ' 109 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"כב' השופט:... האם לגבי לישנסקי, האם שמה, יש לך מקור כלשהו שקבע שהוא "עורקי", מה שאתה יודע, מה שאתה לא יודע אל תענה.
[שמל]: אני כרגע לא יודע על מקור אחר." [עמ' 110 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
50.בעדותו הסביר שמל מדוע בקרבת צמתים ב"ציר עורקי" לא מתירים גישה ישירה לתחנת תדלוק (ולשימושים גובלים אחרים) - אך לא היה יכול להסביר קיומה של דוגמא סותרת שהציג בפניו ב"כ התובעות. וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון -
"ש: עכשיו, תגיד לי בבקשה, מה הסיבה לכך שבציר עורקי לא מתירים גישה ישירה לשימושים גובלים בקרבת צמתים או לתחנות דלק?
[שמל]: בציר עורקי, ככלל, ככל האפשר, לא מתירים גם נגישות לשימושי קרקע בציר הזה מסיבות של בטיחות ומסיבות של תנועה. כי כל יציאה מהציר היא מהווה איזשהו מטרד, איזשהו קונפליקט," [עמ' 106 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גורן: אתה מכיר את תחנת הדלק ברחוב לישנסקי שנקראת פז יונתן?
[שמל]: לא.
...
ש:... אם אני אומר לך שיש על לישנסקי תחנה שנקראת פז יונתן שהתב"ע שלה היא משנת 2006, והמרחק בין הכניסה לבין הצומת של איזה רחובות, ההגנה ולישנסקי, הוא 30 מטר, ויש לה גישה ישירה והתב"ע שלה היא מ-2006, זאת אומרת היא הוקמה אחרי 2006.
...
כב' השופט: אז אם הוועדה המקומית אישרה כן גישה ישירה, אני לא מכיר, אני רק שואל, פירושו שלא הייתה מגבלה במסגרת תכנית אחרת שמנעה ממנה לאשר את זה. אני שואל.
העד: אני לא יודע עכשיו להגיד לך," [עמ' 111 - 113 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
51.עוד לתמיכת פרשנות הנתבעת העיד מטעמה אסף פארן - שטען, בהמשך ישיר לאמור בתצהירו, כי משמעותו המקובלת של המונח "ציר עורקי" היא "ציר סואן". עם זאת, ככל שהתקדמה עדותו הסתבר כי פארן לא ידע להבהיר מהו נפח התחבורה הנדרש לפי הגדרתו הוא, ועל מה - מלבד דעה אישית - הוא מבסס את אותה הגדרה. וכך באו הדברים לידי ביטוי -
"[פארן]:... ממה שאני מכיר ומבין המינוח "ציר עורקי" בפן המסחרי העסקי, הכוונה לציר בעל [נפח] תעבורה גדול, ציר סואן.
ש: ציר סואן?
ת: אכן כן.
ש: זה מה שאתה מכיר, זה משהו כמו [ש]אומרים בטלוויזיה ידע אישי,
ת: זה מה שאני מכיר." [עמ' 130 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"[פארן]: אני לא מכיר ספרות מקצועית שמגדירה "ציר עורקי". אני מכיר תכניות שמתייחסות לעורק, במינוח "עורק", שהמינוח "עורק", זה מופיע באזורים עירוניים, כבישים עירוניים סואנים, עם תנועה רבה." [עמ' 131 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גורן: רק כשאומרים "עומס גדול", אתה מדבר על משהו שבין אנשי המקצוע, בעגה, בסלנג של אנשי המקצוע שעוסקים בזה, כשאומרים "ציר גדול" זה משהו, ציר שנפח התעבורה בו גדול, זה משהו שמוגדר במספרים באיזושהי צורה, בסדרי גודל?
[פארן]: זה מוגדר באופן, לא במספרים. לא, התשובה היא, מבחינתי בתצהיר שהצהרתי, לא התייחסתי לסדר גודל של אם זה 5,000 כלי רכב ליום או אם זה 20,000 כלי רכב ליום, אבל 5,000 כלי רכב ליום, לדוגמא, האזור של התחנה שלהם זה ברור שזה לא "ציר עורקי", ו-20,000 כלי רכב ליום, כדוגמת ציר לישנסקי, זה ברור שזה ציר עורקי. זו דעתי." [עמ' 131 - 132 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"[פארן]: אני לא מבסס את זה על ידיעה שאני מכיר ספר שכתובים בו המספרים, לדעתי האישית, מתוך ניסיוני בתחום הזה, כביש שיש בו בציר תנועה בשני הצדדים יחדיו 20,000 כלי רכב ומעלה, סדר גודל כזה." [עמ' 132 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: בסדר. ואתה לא מודע לזה שבהנחיות התכנון מגדירים במספרים כביש "עורקי" ככביש, או קודם מגדירים ציר "מאסף" כציר שכמות הרכבים בו ב-24 שעות היא בין 1,000 ל-10,000,
ת: או.קי.
ש: וציר "עורקי" מגדירים בין 5,000 ל-30,000.
ת: או.קי, לא מכיר את זה.
ש: לא מכיר את זה.
ת: כשאמרתי 20,000 לא ידעתי בכלל שיש כאלה מספרים, בחיי." [עמ' 134 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
52. ביחס לשדרות לישנסקי העיד פארן - אף זאת בהמשך ישיר לאמור בתצהירו - כי נפח התנועה בה הוא 20,000 כלי רכב ביממה - מספר העולה משמעותית על המינימום הנדרש להגדרת "ציר עורקי" בהנחיות התכנון, כפי שציין בא כוח התובעות עצמו [עמ' 134 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. עם זאת, אישר פארן כי אין בידו נתונים על נפח התנועה החולפת ברחוב לישנסקי בשנת 93' או בשנת 99' - אם כי שיער שהוא נמוך מנפח התנועה במועד מתן עדותו - וכן אישר כי אין בידו נתונים על חלוקת נפח התנועה בין תנועה בינעירונית לבין תנועה לאזור התעשייה עצמו. וכך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון -
"כב' השופט: סליחה, האם אתה הלכת לספור כמה עובר בלישנסקי, האם יש שם 20,000 [כלי רכב ביממה]. מישהו בדק את זה? אתה בדקת?
[פארן]: בדקו את זה מטעמנו, ללא קשר אפילו לעניין הזה וגם בקשר לעניין הזה, ויש שם 20,000, ולא בגלל זה זה נאמר.
כב' השופט: ואתה יכול [להגיד] כמה היו שם, או נניח אחרת, אתה מסכים שדבר כזה משתנה, המספר, כי יכול [ש]לפני, בוא נגיד לפני 50 שנה, אני מניח שההגדרה של כביש "עורקי" [הייתה] פחות, כי התחבורה גדלה. זה יכול להשתנות או אין דבר הזה?
העד: אני לא יודע לענות על זה.
כב' השופט: עכשיו, אתה יודע כמה היה שם בשנת 99'?
העד: לא... ראשון לציון הפכה הרי לעיר הרביעית בגודלה במדינת ישראל, מהעיר העשרים, אולי, לעיר הרביעית הגדולה במדינת ישראל היום. מאמצע שנות התשעים ועד היום התווספו שם להערכתי משהו כמו,
...
עו"ד גורן: וגם בשנת 90', אמרת שבשנת 99' אין לך ספירת רכבים, אין לך גם ספירת רכבים משנת 93', נכון?
העד: לא, אין לי." [עמ' 133 - 134 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: עכשיו, תאשר לי שגם אין בתצהיר שלך ולא בכל המסמכים שהגשתם ספירה של כלי רכב על לישנסקי, כמה נוסעים שמה בין הערים, כמה רכבים נוסעים שמה בין הערים וכמה רכבים נוסעים על לישנסקי בגלל שהם משתמשים בשימושי, בגלל שהם רוצים להגיע לאזור התעשייה?
...
[פארן]: לא מופיע,
ש: ואתה לא מכיר כזאת ספירה?
ת: לא מכיר ספירה," [עמ' 135 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
53.בנוסף, אישר פארן כי - כטענת התובעות - גם ציר המתבסס על רחובות אברהם בר ושייקה דן מחבר בין ראשון לציון לבין חולון, וציין שנפח התנועה בו קטן יותר מאשר בציר לישנסקי -
"ש:... נכון שמי שרוצה לנסוע משדרות משה דיין יכול לנסוע גם קצת מסביב ללישנסקי, בשייקה [דן] ואברהם [בר], זה מחבר באותה מידה, נכון?
[פארן]: נכון.
...
כב' השופט:... מבחינת עומסי תנועה ומהירות תנועה מה עדיף לנסוע, האם כדאי לנסוע מלישנסקי או לנסוע דרך שייקה דן ו[אברהם] בר, מבחינת מהירות,
...
העד: אני הייתי ממליץ לך לא לנסוע דרך לישנסקי, אלא לנסוע דרך [אברהם] בר ושייקה דן, כי שם יש פחות תנועה מלישנסקי." [עמ' 136 - 137 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
בהמשך לכך העיד פארן כי בציר המתבסס על רחובות אברהם בר ושייקה דן יש פחות צמתים מאשר בציר לישנסקי, ואותו מספר נתיבים [עמ' 137 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
54.כמו כן, העיד פארן - בהמשך ישיר לאמור בתצהירו - בעניין תכנון "תחנת אביב" בשנת 2001 או במועדים סמוכים לכך. לטענת פארן, מלכתחילה תוכננה לתחנה כניסה ויציאה ישירות משדרות לישנסקי - מחמת היותה "ציר עורקי", לפי פרשנות הנתבעת - ורק משלא אושר תכנון זה הועברה הכניסה והיציאה לרחוב סחרוב. וכך העיד:
"[פארן]: ככל הידוע לי, אני לא הייתי אז, אבל ב-2001 עוד היה הליך תכנון, ככל, לא, ככל הידוע לי. אני יודע שהרצון התכנוני שלנו, וככה הדברים התחילו, היה לקבל כניסה ויציאה ישירות מלישנסקי, ובמסמכים שהיו וגם בתצהיר שלי וגם בתצהירים האחרים זה לא אושר לנו בגלל שקבעו שזה ציר "עורקי"." [עמ' 137 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"[פארן]: במהלך בניית התחנה, כמו שכתבתי בתצהיר, אחרי שקיבלנו עוד פעם סירוב מודים [ודים קוזלוב], מנהל מחלקת התנועה בעיריית ראשון לציון, לעשות או כניסה או יציאה מהתחנה ברחוב לישנסקי, נאלצנו למצוא איזשהן פשרות... זאת באמת הכוונה שלנו הייתה לשרת את רחוב לישנסקי, בגלל שהוא היה סואן. אני יודע שזה לא טוב לכם, אבל זה ככה היה, זה באמת ככה היה." [עמ' 138 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
אולם, לאחר שבא כוח התובעות הציג לו מסמך בחתימתו של יועץ התחבורה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה, המאשרת את תכנון "תחנת אביב" כשהוא כולל כניסה ויציאה מרחוב סחרוב, העיד:
"[פארן]: אני חוזר על מה שאמרתי, אני את המסמך הזה לא מכיר. פעם ראשונה שאני רואה אותו, אני לא מסתיר את זה. אני לא מכיר מסמכים אחרים, כי אני לא מכיר מסמכים תכנוניים, כי אני לא מטפל בתכנון. ואני חוזר על מה שאמרתי שאני יודע, ואין לי שום בעיה, שאני יודע שדור אנרגיה, הציפייה שלה, הרצון שלה היה לקבל כניסה ויציאה,
כב' השופט: קודם כל, זו עכשיו עדות שמיעה. אז בוא, אל תגיד לנו מה ששמעת, רק מה שאתה יודע אישית.
...
עו"ד גורן: עסקת בתכנון, מאז שנכנסת, אתה עסקת בעצמך בתכנון?
...
העד: התשובה היא לא, אבל אני ראיתי תכניות. אני לא זה שהולך ועובד עם היועצים התכנוניים, אבל קשור לייזום, ואני צריך לדעת דברים, כי הצדדים התכנוניים קשורים לצדדים העסקיים.
כב' השופט: ואתה ראית ב-2001 תכנית לחיבור ישיר ללישנסקי?
העד: לא." [עמ' 141 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
בהקשר אחרון זה יצוין כי כחלק מראיות הנתבעת הוגש מסמך המעיד על עמדה מפורשת של קוזלוב, לפיה אכן לא מאושרת כניסה ויציאה ל"תחנת אביב" ישירות משדרות לישנסקי - בגלל ש"שדרות לישנסקי [היא] עורק תנועה ראשי..." - אולם מסמך זה הוא משנת 2012, שנים ארוכות לאחר פתיחת "תחנת אביב".
55.בנוסף, הגישו שני הצדדים חוות דעת מומחה מטעמם בשאלת תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי: לפי חוות הדעת מטעם התובעות, שדרות לישנסקי הן רחוב "מאסף" - ולא רחוב "עורקי" - וכך היו מאז שנת 93'. לפי חוות הדעת מטעם הנתבעת, שדרות לישנסקי הן "עורק עירוני מרכזי, ואף דרך עורקית מטרופוליטנית", משנת 96'.
יצוין שלפי הסכמה דיונית, מומחי הצדדים לא העידו בפני בית המשפט - אך חוות דעתם מהוות חלק מחומר הראיות [עמ' 82 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
56.כמומחה מטעם בית המשפט מונה דני הולצמן, אשר אף הוא הגיש חוות דעת ולא נחקר עליה. לפי חוות דעת זו, לא ניתן לקבוע בבירור את תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי. אמנם, גורמי התכנון ניסו "לשדרג" את ציר לישנסקי עם השנים - לרבות תוך אי-התרת גישה ישירה לשימושים גובלים - אך המגבלות הפיסיות של ציר לישנסקי פוגעות בתפקודו כ"עורקי", והוא משמש לא רק למעבר בין ראשון לציון לחולון אלא גם את אזור התעשייה עצמו. כמו כן, צוין בחוות הדעת כי רוב המאפיינים של ציר לישנסקי זהים כיום לאלה שהיו בשנת 93'. וכך נרשם בחוות הדעת -
"... רחוב לישנסקי הוא בעייתי מבחינת הגדרתו במדרג הכבישים. כמובן שעד שנות ה-90' הרחוב שימש כרחוב מאסף, ששירת את אזור התעשייה המתפתח כרחוב המחבר את ראשון לציון וחולון. ממחצית שנות ה-90', עם התפתחות אזור התעשייה, ופתיחת כביש מס' 20 (נתיבי אילון) ניסו גורמי התכנון לשדרג את רחוב לישנסקי על ידי תכנית רצ/10/168... לא הוגדרה במטרות התכנית הפיכת רחוב לישנסקי מכביש מאסף לכביש עורקי. תכנית מתאר מחוז ת"א - 5 [תמ"מ 5], משנת 2007, אכן מגדירה את המשך רחוב לישנסקי לכיוון צפון (חולון), שנקרא רחוב ויצמן/בן-גוריון, ככביש "עורקי", אך אין התייחסות לרחוב לישנסקי עצמו, בהיותו מחוץ לגבולות מחוז ת"א. לעומת זאת, בתכנית מתאר מחוז המרכז - 3 [תמ"מ 3], משנת 2002, לא מצוין כי רחוב לישנסקי הינו ציר "עורקי"... כפי שנראה לי, בהסתמך על התכניות הסטטוטוריות השונות שהוצגו בפני, יש אי-בהירות לגבי מדרג רחוב לישנסקי ברשת הכבישים בראשון לציון ובמטרופולין." [סעיף 3(א) לחוות הדעת של מומחה בית המשפט]
"... אני מתרשם כי ברצון הרשויות, הן משרד התחבורה והן עיריית ראשון לציון, לראות ולהתייחס לרחוב לישנסקי כרחוב עורקי. על כן נקבעים בו מגבלות נגישות לכניסה ויציאה לרחוב משימושי קרקע גובלים, נקבעים בו הסדרי חניה המגבילים חניית רכב לאורך הציר, נקבעים הסדרי צמתים מרומזרים עם נתיבים לפניות ומגבלה של פניות שמאלה. כל זה בכוונה לייעל את זרימת כלי הרכב ולהגדיל את קיבולת הכביש, כך שישרת הן את אזור התעשייה אך גם ישמש לציר מעבר בין ראשון לציון לחולון." [סעיף 3(ב) לחוות הדעת של מומחה בית המשפט]
"... למרות מגמת הרשויות לראות ברחוב לישנסקי כעורק תנועה ראשי, הרי שהמגבלות הפיסיות של הרחוב אינן מאפשרות זאת עד הסוף... גם המשך הכביש צפונה לחולון ([רחוב] ויצמן - בן-גוריון), למרות היותו מוגדר בתמ"מ 5 כעורק "ראשי" הוא אינו מתפקד ככזה לאור רוחבו, צפיפות הצמתים, שימושי קרקע גובלים והגיאומטריה של הרחוב." [סעיף 3(ג) לחוות הדעת של מומחה בית המשפט]
"... לסיכום: אמנם נמצא כי רשויות התכנון המחוזיות והעירוניות רוצות לראות את רחוב לישנסקי כרחוב ראשי, ומטילים עליו מגבלות מסוימות בתחום הנגישות, החוויה והפניות במטרה להפוך אותו לציר ראשי, אך בפועל הרחוב אינו מגיע למעמד של רחוב ראשי (כגון משה דיין), לא מבחינת רוחבו, לא מבחינת צפיפות הצמתים, ולא מבחינת צפיפות שימוש הקרקע לאורכו. כך שאני מתקשה לקבוע חד-משמעית כי הרחוב הוא "עורק ראשי", אך כן יכול לאמור כי זאת כוונת מוסדות התכנון המחוזי והמקומי." [סעיף 3(ג) לחוות הדעת של מומחה בית המשפט]
"... רוב המאפיינים של רחוב לישנסקי (מספר נתיבים, צפיפות הצמתים, הסדרי חניה והרמזור) מבחינת השפעתם על זרימת התנועה ונפחי התנועה נשארו בעינם, ולא חל בהם שינוי שיכול לשנות את הגדרת הכביש (למרות שנעשו מאמצים לשיפור בזרימת התנועה)." [סעיף 4 לחוות הדעת של מומחה בית המשפט]
יצוין כי המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס באופן ישיר לנפח התנועה בשדרות לישנסקי (בדומה למומחים מטעם שני הצדדים - אך בשונה מעדויות רובינשטיין, כתב ופארן).
57.להשלמת התמונה יצוין, בשנית, שמוסכם כי בניסוח סעיף 13.3 להסכם - לרבות בקביעת המונח "ציר עורקי" כחלק מלשון הסעיף - לא נעזרו הצדדים במומחי תחבורה כלשהם, וכי הצדדים עצמם לא היו בעלי ידע מקצועי בתחום זה. אשר על כן, מוסכם על שני הצדדים כי ההגדרה המקצועית של "ציר עורקי" אינה מכרעת בקשר לפרשנות סעיף 13.3 להסכם [עמ' 124 - 125 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות; עמ' 26 ו-44 לפרוטוקול ישיבת הסיכומים בעל-פה; פסקאות 73 ו-75 לעיקרי הטיעון (סיכומים) מטעם התובעות].
הדיון המשפטי
ההלכה הפסוקה - פרשנות חוזים
58. ההלכה הפסוקה בעניין פרשנות חוזים - לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 - סוכמה בבית המשפט העליון על ידי כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין בפרשת סהר (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12)), כך:
"הפסיקה שבאה בעקבות הלכת אפרופים - ובפרט, פסק הדין שניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדיון הנוסף בעניין מגדלי הירקות [דנ"א 2045/05 מגדלי הירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 37 (2006)] - הבהירה ועיצבה את דרכי יישומה של ההלכה וקשרה את הקצוות שנותרו "פרומים" בהלכת אפרופים. במסגרת זאת, הדגישה הפסיקה כי מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמתית המשותפת של הצדדים לחוזה - היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר לא ניתן, בשום אופן ובאף דרך - כך הבהירה הפסיקה - לברר מהי הכוונה האמתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה (ראו למשל: עניין מגדלי הירקות, בעמ' 29-28; עניין בלמורל, פיסקה 2 לפסק דיני; ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, פיסקה 2 לפסק דינה של השופטת א' חיות (21.12.2008) (להלן: עניין אברון). כן ראו את הדברים שנכתבו עוד בעניין אפרופים, בעמ' 313)."
על הלכה זו חזר כב' השופט ס' ג'ובראן בפרשת דלק (ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (6.6.13)), בקובעו:
"בבחינת אומד דעתם של הצדדים לחוזה השופט אינו בוחן דברים שבלב. הוא מנסה לאתר את רצונם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים במועד בו כרתו את החוזה, כפי שהוא משתקף ב"סיפור" אשר מספרים, מתחילתו בשלב המשא ומתן והרקע שקדם לו ועד לסופו (ע"א 4541/91 לוביאניקר נ' שר האוצר, פ"ד מח(3) 397, 407-408; א' ברק "פרשנות תכליתית במשפט" 338 (2003)). אכן, החוזה הכתוב הוא פרק חשוב - לעיתים החשוב ביותר - בסיפור. אולם השופט אינו יכול להסתפק בבחינת מילותיו של החוזה (ראו: פרשת ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 9 לחוות דעתו של השופט א' ריבלין)."
59.נוסיף כי בפרשת פזגז (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35 (1992)) נפסק בעניין "ההיגיון המסחרי" של החוזה:
"בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים נודעת חשיבות להיגיון המסחרי שביסוד העסקה ולמשמעויות המתלוות לפרשנות כזו או אחרת המוצעת לחוזה בין הצדדים, כפי שהן נראות באספקלריה של היגיון מסחרי זה..."
וראו גם - ע"א 8427/12 אריה יעקבסון נ' ניב ויגדור (22.12.14), והאסמכתאות המאוזכרות שם.
ובפרשת שניר (ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עיריית כפר סבא (10.6.08)) נפסק בעניין התנהגות הצדדים לאחר חתימת החוזה:
"התנהגותם של צדדים לחוזה לאחר חתימתו מהווה כלי פרשני מן המעלה הראשונה (ראו ע"א 376/76 פקיד השומה, ירושלים נ' אריזדה, פ"ד לא(1) 436, 441 (1976); ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד מב(1) 286, 292 (1988); אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי 469-467 (2001)). ההתנהגות לאחר כריתתו של חוזה מלמדת כיצד הצדדים לו הבינו אותו. אם צד לחוזה נהג בדרך מסוימת שיש בה כדי להצביע כיצד הוא מפרש את הוראותיו, יתקשה הוא לטעון בהמשך כי פרשנותו של החוזה שונה היא."
וראו גם, ע"א 874/13 שד-של בילדינג אנד אינביסטמנט בע"מ נ' יצחק מירון, עו"ד (16.6.15); רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' EMI MUSIC PUBLISHING LTD (22.7.14); ע"א 8325/12 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' מהדרין בע"מ (5.6.14); פרשת סהר - רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12).
אם כך - עלינו "לאתר את כוונתם האמתית המשותפת של הצדדים לחוזה - היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה", תוך התייחסות ל"היגיון המסחרי" של ההסכם. אולם, בטרם נעשה כן, נידרש בקצרה למספר שאלות ראייתיות.
נטל השכנוע, טענת הגנה ("הודאה והדחה") והימנעות מלהביא ראיה
60.כידוע, ההלכה הפסוקה בשאלת נטל השכנוע סוכמה בספרו של יעקב קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, תש"ע-2009 (להלן: "על הראיות"), כך: "הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד - "המוציא מחברו עליו הראיה"; ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכל לפי העניין. והשני - "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי"; הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות." ["על הראיות", עמ' 1723 - וראו בהרחבה מאותו עמוד ועד עמוד 1754].
בענייננו, לית מאן דפליג כי שתי תחנות התדלוק שבמחלוקת - "תחנת אביב" ו"תחנת הכדור" - נפתחו על ידי הנתבעת באזור המתוחם בסעיף 13.3 להסכם בין הצדדים. לטענת הנתבעת, פתיחת תחנות תדלוק אלה לא הייתה הפרה של ההסכם - הואיל והן נפתחו באותו תת-אזור בו מותרת תחרות בין הצדדים, לפי פרשנות שעיקרה כי "ציר עורקי" מתייחס לציר בעל נפח תנועה גדול. טענה זו של הנתבעת מהווה, למעשה, טענת הגנה - ועל כן, לפי ההלכה הפסוקה, על הנתבעת היה הנטל להוכיח אותה.
כך, ראו מקרים בהם הוטל נטל ההוכחה על הנתבע - לדוגמא בבית המשפט העליון מהשנים האחרונות: ע"א 3642/11 הדר כהן נ' סמיר גטאס (3.3.14), שעניינו בטענת הגנה כי החוזה בין הצדדים כלל אינו תקף; ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (2.11.14); רע"א 1530/13 אדוארד גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (5.5.13); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (9.5.11).
61.זהו אף הדין ביחס לטענת "הודאה והדחה", במובן הרחב שלה - כפי שהתקבל בשיטתנו. וכך נקבעו הדברים כהלכה פסוקה ב-פרשת עליאן (רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן, 23.2.2012):
"אף שיישומה הקלאסי של הדוקטרינה של "הודאה והדחה" במשפט הישראלי הוא המקרה של טענת "פרעתי", אין היא מוגבלת למקרה זה, וחלה היא על כל מקרה שבו הודה הנתבע או שהוכחו במלואם הרכיבים הנדרשים להקמת עילת החיוב והנתבע מעלה טענה אחרת שבגינה הוא פטור מלשלם; ראו י' קדמי על הראיות (מהדורה שלישית, תשס"ד-2003) 1530 ואילך. ניסוחה הכללי של הדוקטרינה הוא כי "בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש... מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה" (עניין חצור, פיסקה 18)."
62.גם בענייננו, בחזקת למעלה מן הנדרש, ייתכן וניתן לראות בטענת ההגנה של הנתבעת כאמור כטענת "הודאה והדחה", במובנה הרחב - ולמצער להקיש מההלכות בעניין טענת "הודאה והדחה" - שכן הנתבעת מודה ביסודותיה העובדתיים של התביעה ומוסיפה עליה עובדות נוספות, וטענות משפטיות, אשר לטענתה יש בהן כדי לגרוע מזכות התובעות לפיצוי. על כן, לפי ההלכה הפסוקה - או בהיקש ממנה - על הנתבעת היה הנטל להוכיח את אותה טענה.
עוד ראו, ביחס לטענת "הודאה והדחה" שאינה טענת "פרעתי" - כדוגמא מבית המשפט העליון בלבד: ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן (16.2.2004), "עניין חצור" כפי שאוזכר בפרשת עליאן; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193 (2001); ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' מרי נופי, פ"ד מז(4) 116 (1993).
63. כך גם בעת שנדרשים אנו לפרשנות של הסעיף ויישום כוונת הצדדים. מעת ש"עילת התביעה" לכשעצמה, לכאורה, אינה שנויה במחלוקת - הואיל ושתי התחנות האחרות מצויות בתוך השטח המתוחם, על הנתבעת "להוכיח" את התקיימותו של החריג. לכן, לכאורה, במקום של ספק בדבר הפרשנות הראויה של החריג, יפעל האמור לצד התובעות.
64.על הימנעות צד מלהביא ראיה (או להעיד עד) כבר נפסק: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736. וראו בהרחבה - "על הראיות", עמ' 1889 - 1911].
וראו גם: רע"א 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר (1.3.15); ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (2.11.14); ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26.8.14); ע"א 7870/09 משה אבוטבול נ' מנהל מקרקעי ישראל (28.7.14).
65.בענייננו, טענו הצדדים האחד כנגד משנהו בעניין ראייתי זה. ראשית, וכפי שצוין לעיל, הנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה ולו עד אחד שהיה נוכח או נטל חלק בעת המשא ומתן לקראת כריתת ההסכם ובעת כריתתו - שהיה יכול להעיד בעניין נסיבות ניסוח סעיף 13.3 להסכם. בהקשר זה יש לדחות את טענת הנתבעת, כאילו חובה היה על התובעות לפרט בתצהירי עדיהן מי היו נציגי הנתבעת שלקחו חלק במשא ומתן בין הצדדים, ואשר פרשנותם לסעיף עשויה להיות זהה לפרשנות התובעות. הנתבעת - ולא התובעות - היא היודעת מי היו נציגיה אותה עת, ומצופה ממנה שתפעל להביאם לעדות.
כמו כן, יודגש כי הנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה את מי שהיה יכול להעיד מידיעה אישית בעניין המגעים שהתקיימו בין הצדדים בשנת 99' - וכי מי שהעיד מטעמה בעניין זה לא היה יכול לתת פרטים באותו עניין, באומרו: "אם שואלים אותי מה היו הפרטים ומה היו הנסיבות וכו', מאוד קשה לי לזכור באמת"; "אני לא טיפלתי ישירות", "יוסי רז זה הסמנכ"ל, הוא טיפל בשוטף בעניין"; "מה היה בעדכונים השוטפים אני לא זוכר" [עמ' 95 ו-97 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 84, 87 ו-92 לפרוטוקול אותה ישיבה]. ודוק, אין לקבל "תירוץ" כי עד צפוי זה או אחר אינו עובד אצל הנתבעת.
מנגד, התובעות העידו את כתב - שנטל חלק באותם מגעים בשנת 99' - וכן גם הוצגו המסמכים השונים כחלק מחומר הראיות, וכשאין מחלוקת אודות קיומם.
עוד יצוין כי עדי התובעות העידו כי מסמכים אחרים שאוזכרו בעדויותיהם לא היו קיימים עוד בעת מתן העדות בבית המשפט - למעלה מ-20 שנים (!) לאחר רישומם, בטרם נחתם ההסכם בין הצדדים [עמ' 20, 36 ו-58 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
מן הכלל אל הפרט: תכלית ההסכם נשוא התביעה
66.אין חולק כי סעיף 13.3 להסכם היה תחילה דרישה של הנתבעת, שחששה כי רובינשטיין יאפשר פתיחת תחנות תדלוק מתחרות על קרקעות נוספות שהיו ברשותו באזור התחנה נשוא ההסכם - ורק בהמשך נקבעה באותו סעיף הגבלה הדדית לנתבעת עצמה.
בנסיבות אלה, טוענות התובעות כי בהוראות הסעיף ביקשו הצדדים להבחין בין אזור איסור תחרות לבין תת-אזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדדים. כך העיד רובינשטיין:
"כב' השופט: אני מבין שמבחינתך המהות היא, במירכאות, "משק סגור", אם הבנתי אותך נכון?
[רובינשטיין]: כן.
...
כב' השופט:... למה הסכמת שבעורק או "אוטוסטרדה", לא משנה המונח עכשיו, לא תהיה בעיה?
העד: כי אז אין שום קשר לרכב שנוסע על האוטוסטרדה, הוא לא יכול להגיע לתחנה שלי." [עמ' 26 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
וכתב הדגיש בעדותו כי הוראות הסעיף מהוות "כבילה הדדית" או "סנדול" של שני הצדדים להסכם [עמ' 55 - 56 ו-63 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
בהתאם, הוחרגו במפורש מאזור איסור התחרות בין הצדדים נתיבי איילון ושדרות משה דיין [ראו הנוסח המלא של הסעיף, בתחילת ההחלטה] - ולא הוחרג מאותו אזור אף ציר אחר שהיה קיים באותו מועד.
כמו כן, עדי התובעות העידו כי תת-האזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדדים אופיין כ"אוטוסטרדה":
"ש:... אתה טוען שבעצם התכוונתם כולכם ל"אוטוסטרדה"... שהמשמעות שלה זה כביש מהיר, מעל 90 קמ"ש, אין ירידות וכניסות, העליות נמצאות באמצע מסלול האצה וירידה ממנו, אין צמתים ואין רמזורים. בעצם אנחנו מדברים סדר גודל של נתיבי אילון, נכון, זו הייתה הכוונה שלכם, לטענתך?
[רובינשטיין]: נכון." [עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 19, 27 - 28 ו-35 - 38 לפרוטוקול אותה ישיבה. עוד ראו בעדות כתב - עמ' 61 ו-69 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
וכתב אף העיד כי הצדדים התייחסו למיקומים ספציפיים המתאפיינים כ"אוטוסטרדה" - ובעיקר לאפשרות כי ייסלל כביש רוחב בין כביש 4 לכביש 20 (נתיבי איילון), היכן שנסלל רחוב דן [עמ' 64 - 68 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
ודוק: תת-האזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדיים מאופיין כ"אוטוסטרדה", אך אין הכרח כי יהיה "אוטוסטרדה" כהגדרתה במסמכים מחייבים (כגון הנחיות התכנון). ובלשון העדים:
"ש: זה צריך להיות ציר עורקי ברמה של "אוטוסטרדה", נכון?
[רובינשטיין]: נכון.
ש: או ציר מרכזי שמוביל את התחבורה שלא יורדת ממנו לצדדים, נכון?
ת: שזה "אוטוסטרדה", כן." [עמ' 38 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"עו"ד גוטוירט: סעיף 7 לתצהיר שלך, אתה אומר "אוטוסטרדה או ציר מאוד מרכזי שמוביל תחבורה שאינה יורדת ממנו לדרכים משניות כדי לתדלק". זאת אומרת, קיימות שתי אפשרויות.
[כתב]: זו אוטוסטרדה, זה אותו דבר, אתה יכול לקרוא לו "אוטוסטרדה"," [עמ' 61 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
67.בלשון הפסיקה נאמר שטענת התובעות כי בהוראות הסעיף ביקשו הצדדים להבחין בין אזור איסור תחרות לבין תת-אזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדדים, המאופיין כ"אוטוסטרדה" - מצביעה על "התכלית הסובייקטיבית של החוזה". תכלית כאמור אף תואמת את ההיגיון המסחרי של ההסכם, כדרישת הפסיקה בפרשת פזגז.
יודגש כי מול תכלית זו לא הועמדה כל גירסה נגדית ביחס לתכלית סובייקטיבית אפשרית אחרת של ההסכם בין הצדדים - זאת משהנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה ולו עד אחד שהיה נוכח בישיבת חתימת ההסכם בין הצדדים והיה יכול להעיד בעניין נסיבות ניסוח סעיף 13.3 להסכם.
אשר על כן - נבחן להלן האם שדרות לישנסקי מתאפיינות כ"אוטוסטרדה", כאמור לעיל.
שדרות לישנסקי - האם "ציר עורקי"?
68.כמפורט לעיל, בעניין תפקידה התחבורתי של שדרות לישנסקי העידו עדים מטעם שני הצדדים. בנוסף, הגישו שני הצדדים חוות דעת מומחה מטעמם - ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט (יוזכר כי שלושת המומחים לא נחקרו בבית המשפט).
מעדויות עדי הנתבעת עצמה עולה בבירור כי שדרות לישנסקי אינן מתאפיינות כ"אוטוסטרדה" - במובן של כביש מהיר; ללא כניסות ויציאות, צמתים ורמזורים - ודומה שאין ולא ייתכן חולק על כך.
שמל - יועץ התחבורה - אף העיד כי שדרות לישנסקי אינן מוגדרות כ"ציר עורקי" במסמכים תכנוניים מחייבים, ואינן ממלאות את כלל הדרישות המקובלות מציר כזה [עמ' 108 - 113 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. יתרה מכך, שמל אישר בעדותו כי שדרות לישנסקי משמשות יעדים ברחובות סמוכים, קרי: באזור איסור התחרות בין הצדדים -
"ש:... אופי התנועה בציר שהוא "עורקי" היא תנועה עוברת?
[שמל]: נכון.
ש: ולישנסקי מצוי במקום כזה שהוא משרת בפועל הרבה מאוד תנועה שהיא תנועה מה שנקרא "ניגשת", כל אלה שהולכים לקניון הזהב וכל אלה שהולכים לקולנועים וכל אלה שהולכים לכל העסקים שנמצאים ולכל המשרדים שנמצאים באזור התעשייה.
ת: זאת המשמעות של תנועה עוברת, זאת המשמעות של ה"עוברת". היעד שלהם הוא לא הרחוב, אלא יעדים ברחובות סמוכים. מלישנסקי נוסעים לרחובות האחרים, שייקה דן, למשל, ואחרים, משם מגיעים ל," [עמ' 120 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות, וראו גם עמ' 121 - 123 לפרוטוקול אותה ישיבה]
גם פארן לא היה יכול להעיד כי הוא מכיר מסמכים תכנוניים בהם נקבעה שדרות לישנסקי כ"ציר עורקי" [עמ' 141 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות], ואף מעדותו עלה כי שדרות לישנסקי משמשות תנועה לאזור איסור התחרות עצמו [עמ' 135 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]. יתרה מכך, העיד כי כ"ציר מחבר" בין ראשון לציון לבין חולון עדיף השימוש בציר עוקף, המתבסס על רחובות אברהם בר ושייקה דן [עמ' 136 - 137 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות].
69.גם בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, הולצמן, נקבע כי שדרות לישנסקי אינן מוגדרות כ"ציר עורקי", כי הן אינן ממלאות את כלל הדרישות המקובלות מציר כזה וכי הן משרתות גם את אזור איסור התחרות. וכך נכתב בסיכום חוות הדעת כי -
"... בפועל הרחוב אינו מגיע למעמד של רחוב ראשי (כגון משה דיין), לא מבחינת רוחבו, לא מבחינת צפיפות הצמתים, ולא מבחינת צפיפות שימוש הקרקע לאורכו." [סעיף 3(ג) לחוות הדעת של מומחה בית המשפט]
ויוזכר, כי שדרות משה דיין הוחרגו במפורש מאזור איסור התחרות בין הצדדים.
70.לא זאת אף זאת. עדי הנתבעת אף הוסיפו בעניין הקשר העסקי בין "תחנת דוכיפת" - התחנה נשוא ההסכם בין הצדדים - לבין התחנות האחרות שנפתחו על ידי הנתבעת, "תחנת אביב" ו"תחנת הכדור". כך העיד יעקבי -
"ש: זאת אומרת, העדכון הזה נועד על מנת שהם יעשו משהו אצלם עם זה שנפתחת תחנה, כן, שישתמשו במידע הזה באיזושהי צורה?
[יעקבי]: אם יכולים להשתמש על מנת לשכנע אנשים לעשות דלקנים, למשל, זה בהחלט מידע טוב לעניין." [עמ' 91 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
וכך העיד גם פארן - בהמשך ישיר לאמור בתצהירו -
"[פארן]... בן אדם שיש לו הסדר עם דור באמצעות התקן או לפעמים כרטיס מתדלק בתחנות של דור אלון כי יש לו הסדר שהוא מקבל בו איזושהי הנחה מסוימת." [עמ' 142 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
"ש: "עכשיו, השיקול המיתוגי, אם אני מבין אותך נכון, אומר שלדור יש שיקול, רצון, צורך עסקי, להקים תחנות על מנת לשפר את המיתוג, לשפר את הנראות ולהגדיל בזה את נתחי השוק שלה, נכון?
[פארן]: "לא לשפר את הנראות, אבל ליצור מצב שוויזואלית צרכנים יראו תחנות של דור, כי יש לזה השפעה גם אזורית וגם כלל ארצית." [עמ' 145 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות]
עדויות אלו סותרות כל טענה אפשרית כי שדרות לישנסקי מצויות בתת-אזור בו לא תיתכן תחרות - הדדית - בין הצדדים. ההפך הוא הנכון, הנתבעת עצמה היא שפתחה את תחנות התדלוק בשדרות לישנסקי בהמשך ל"תחנת דוכיפת" על מנת שהפעלתן תשפיע על הכנסות התחנה נשוא ההסכם.
71.חיזוק ותימוכין לתכלית הסובייקטיבית של ההסכם בין הצדדים ולפרשנות סעיף 13.3 לו, לפי טענת התובעות, ניתן למצוא בפרטי המגעים שהתנהלו בין הצדדים בשנת 99'.
עדי התובעות העידו כי במשא ומתן בין הצדדים בשנת 99' הציעה הנתבעת פיצוי בגין ההפרה המתוכננת על ידה של הוראות ההסכם, אך הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה על גובה הפיצוי [עמ' 45 ו-79 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות] - ותמכו את עדותם במסמכים מזמן אמת [נספחים 2 - 8 לתצהיר כתב]. מנגד, הנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה את מי שיכול היה להעיד מידיעה אישית בעניין זה - ומי שהעיד מטעמה שב ואישר כי הוא "לא זוכר" פרטים בנושא.
72.סיכומם של דברים אלה כי תוכן המגעים שהתנהלו בין הצדדים בשנת 99' מעיד שהנתבעת הייתה מודעת כי פתיחת תחנת תדלוק בשדרות לישנסקי - באזור איסור התחרות - מהווה הפרה של סעיף 13.3 להסכם בין הצדדים, בהיותו גורם תחרות של ממש ל"תחנת דוכיפת" נשוא ההסכם.
יובהר כי אף אם הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעות רק בשנת 2006 (או במועד סמוך לכך), הרי שבמציאת התכלית הסובייקטיבית של החוזה ובפרשנות הוראותיו יש חשיבות רבה לתפיסת הצדדים כפי שנעשתה גם שנים מוקדם יותר - כאמור בפרשת שניר.
73.כפי שציינו בפתיחת הדברים, יש להציב את המחלוקת גם בנסיבות אשר יכול והיו הפוכות. דהיינו, אם מי מהתובעות או מי מטעמן היה מתקשר עם חברת דלק אחרת להקמת תחנת תדלוק בשדרות לישנסקי, ובמיקום של "תחנת אביב", דהיינו על רחוב סחרוב - האם הייתה הנתבעת מחרישה ומאפשרת שכזאת.
בעניין זה לא ניתן להתעלם דווקא מהעדויות מטעם הנתבעת, וכפי שהובאו לעיל. בהתאם לאותן עדויות, קיימת זיקה ישירה בין תחנות תדלוק סמוכות של אותה חברה, כגון לשאלת מיתוג. מעת שקיימות שתי תחנות סמוכות, לטענת אותם עדים, "מחזק" הדבר את שתי התחנות. ומכלל הן, אתה שומע לאו. אם הייתה מוקמת תחנת תדלוק של חברת דלק אחרת, אשר מפעילה תחנות תדלוק בשטח המתוחם, הרי תחנה זו הייתה "מחזקת" את אותן תחנות הסמוכות ל"תחנת דוכיפת", ויכול והדבר היה גורם לנזק - דהיינו פגיעה בתחרותיות - גם אם התחנה של החברה האחרת הייתה ממוקמת בציר האמור.
לא למותר לציין כי עולה מדברי עדי הנתבעת, כי הנתבעת "סייעה" לעידוד פעילות "תחנת דוכיפת", וזאת עם פתיחת "תחנת אביב", על כל המשתמע מכך.
לכך יש להוסיף את טענת התובעות, אשר לא נסתרה, כי עם תחילת הפעילות של התחנה הנוספת, ניתן לראות ירידה בהכנסותיה של תחנת דוכיפת, נתון שלכאורה מעורר שאלה בדבר קיומה של תחרות, והשפעה שלילית של הקמת התחנות האחרות על פעילות תחנת דוכיפת - כל זאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זאת.
74.אם נחזור לשאלות שהצבנו בתחילה, דומה כי לאור חומר הראיות ציר לישנסקי לא היה ציר עורקי - בין בפרשנות זו ובין בפרשנות אחרת - בעת כריתת ההסכם, וכשציר זה לא הוחרג, כפי שהוחרגו אותם צירים עורקיים אחרים, כנתיבי איילון ושדרות משה דיין.
כך גם בשנת 99', הכוונה להקמת "תחנת אביב" בציר לישנסקי, על פניה, נחזתה כהפרת ההסכם, ועל רקע זה יש להבין את פשר המסמכים שנשלחו מטעם התובעות לנתבעת, וכך גם את תוכנה של הפגישה בין נציגי הצדדים.
ודוק, לא רק שהמסמכים מדברים בעד עצמם, אלא שהנתבעת לא מצאה לנכון לתת הסבר כלשהו בתצהירי עדות הראשית מטעמה, או לזמן עד אשר יוכל להאיר עינינו בפרשנות אחרת או בהסבר אחר. המסקנה העולה, כי גם אם לא נקבל את פרשנות התובעות כי בחריג מדובר בציר עורקי חדש, עדיין שומה היה על הנתבעת לטעון כי אכן בשנת 99' לא התקיימו התנאים של החריג ביחס לציר לישנסקי - ובשלב השני להוכיח מה השינוי שחל, אשר בעקבותיו הפך הציר ל"ציר עורקי". אולם, כזכור, הנתבעת בחרה לתת הסבר דחוק, אם להתבטא בלשון המעטה, אודות רצונו של יעקובי לשיתוף פעולה עם בעלי מקרקעין, ואין צורך להרחיב. דהיינו, שהנתבעת עצמה שללה, כביכול, כאילו בשנת 99' מדובר היה בהפרה צפויה.
75.לא התעלמנו מאותה טענה של הנתבעת אודות אי-פעילות מטעם התובעות, בין שנת 99' לשנת 2006, מועד פתיחת "תחנת אביב".
בכל הקשור לשאלת ה-"שיהוי", הרי שלאור המחלוקת בין הצדדים אודות טיעון זה, והשלמת התצהירים, נמסרה הודעת ב"כ הנתבעת מיום 23.12.13, כי הנתבעת "תותיר את טענת השיהוי על כל היבטיה לשלב הדיון בשאלת הנזק" - ולכן ויתרו התובעות על זכותן להשלמת תצהירים בהקשר זה.
זאת ועוד, מבלי לקבוע מסמרות, אין להתעלם מהטענה אודות ההליכים הממושכים עד להשגת ההיתר, וכך גם נוכח האמור, אין מקום להסיק מהיעדר התייחסות לשאלה שבמחלוקת, בתוספת השניה להסכם בין הצדדים אשר עסקה בנושאים אחרים.
76.כך גם לא התעלמנו מטענת הנתבעת אשר התובעות התייחסו אליה, הגם שבסופו של יום, לא נטענה לצורך ההכרעה בשאלה דנן, ועניינה משמעות אי-תחרות לטווח ארוך, על כל המשתמע מכך.
אכן, בבואנו לפרש הגבלה של תחרות, ומבלי להתייחס בשלב זה לשאלה של הסדר כובל וכיוצא בכך, יש מקום לפרשנות מצמצמת - דהיינו במקרה דנן לפרשנות "מקלה" בחינת החריג לסעיף ההסכם - אולם עדיין אין בכך חזות הכל, ויש לבחון את כלל הנסיבות והנטען, הגם שיש מקום להביא שיקול זה בחשבון, בין שאר השיקולים. עוד יש לזכור, כי מדובר במגבלה בשטח מתוחם ומוגדר, ובמגבלה הדדית, וכשהדרישה למגבלה באה דווקא מצד הנתבעת, וגם לכך יש לתת משמעות.
77.בסופו של יום ובהתחשב במכלול הנטען סבורני כי אכן התכלית של ההסכם בין הצדדים עניינה בהיעדר תחרות על כן יש לפרש גם את החריג, באופן שיש בו ליישם תכלית זו. בנסיבות, נראה כי אכן הכוונה בחריג לציר דומה לאותם צירים שמלכתחילה הוחרגו מהשטח המתוחם.
בסיכומם של דברים, עולה כי מהפן של המציאות בשטח, הרי ציר לישנסקי נשאר ללא שינוי מהותי בין מועד כריתת ההסכם, בשנת 93', עבור לשנת 99' וסיים ב-2006 - וזאת גם לפי חוות דעת מומחה בית המשפט וגם כעולה מהעדויות השונות, כולל עדותו של שמל (יועץ התכנון, מטעם הנתבעת).
גם אם מדובר בציר שהרשויות חפצו או חפצות להפכו ל"ציר עורקי" במשמעות ה"מקצועית", בפועל קשה הדבר ליישום, וזאת לאור הקיים בציר. יתר על כן, דומה כי לא מדובר באותו ציר עורקי - מהיר, אלא יותר כציר אשר אכן אינו ציר "מאסף", אולם גם לא בקצה השני, אלא גם למעבר בין שתי ערים, וגם למעבר לאזורים הגובלים, על כל המשתמע מכך.
לא התעלמנו מכך שאכן הוסכם בין הצדדים כי אין גישה ישירה בין שתי התחנות האחרות לבין התחנה מושא ההסכם, וכך גם לא מציר לישנסקי ל"תחנת דוכיפת", אולם לא מדובר בתנאי מספיק אלא תנאי הכרחי. לכך יש להוסיף, כי לא בכדי מצאו לנכון עדי התובעות לטעון אודות צורך בגישה ישירה בין התחנה הנוספת לבין הציר העורקי הנטען. לכאורה, אם אכן היה מדובר גם ב"תחנת אביב" ביציאה או כניסה ישירה מתוך הציר עצמו, וכדוגמא הכניסה והיציאה ב"תחנת הכדור", אזי בבחינת תכלית ההוראה בדבר התחרות, מי שאינו נזקק לסטייה ממסלול נסיעתו - ככל שהיה מדובר ב"ציר עורקי" - אלא יוצא מהמסלול הראשי, מתדלק וחוזר אליו, אזי, לא מתקיימת הפגיעה ב"תחנת דוכיפת", הואיל והחפץ לתדלק לא יסטה ממסלולו המהיר על מנת לתדלק ובאופן שיאלץ לפנות בפניה מרומזרת כזו או אחרת.
שונים הדברים, מעת שמדובר בצורך בפניה מהמסלול על מנת להגיע ל"תחנת אביב", ובאופן שבכל מקרה לא מדובר בכניסה ויציאה באופן ישיר, ועל כן אם בוחר אותו החפץ בתדלוק לסטות מהנתיב, יכול ואלמלא "תחנת אביב", היה מתדלק בנסיעה של כ-600 מ' נוספים.
ודוק, האמור הינו למעלה מהנצרך, הואיל וכאמור שדרות לישנסקי אינן עונות על הנדרש בבחינת "ציר עורקי".
78.לבסוף נציין כי אין כמו מראה עיניים, וזאת בהתייחס לתצלום האוויר שהוגש בהסכמה וסומן מוצג נ/1, וכשניתן להיווכח כי אין הבדל משמעותי בין הציר שבמחלוקת לבין נתיבים אחרים שבאזור וכי אין מקום לראות בציר האמור כציר שהפך מציר מתחרה לציר בו לא תיתכן תחרות - הדדית.
סיכומם של דברים
79. הצדדים נקשרו ביניהם בהסכם, ובו הוראה שעניינה איסור תחרות ביניהם. הנתבעת הקימה שתי תחנות תדלוק בשדרות לישנסקי, והצדדים חלוקים בשאלה האם במעשה זה הפרה הנתבעת את ההוראה כאמור - כאשר החלטה זו אמורה להכריע בשאלת ה"חבות" כמופיע בפרוטוקול הדיון.
80.כפי שפורט בהרחבה, "תחנת אביב" ו"תחנת הכדור" נבנו בסמוך ועל ציר שדרות לישנסקי, דהיינו בתחום שהוגדר כשטח בו לא היו רשאיות התובעות להתקשר עם חברת דלק אחרת להקמת תחנת תדלוק, וכדרישת הנתבעת, כאשר בהתאם למוסכם, המגבלה הפכה להדדית, ובאופן שגם על הנתבעת נאסר להקים תחנת תדלוק בשטח המתוחם. ודוק, האיסור הינו איסור מוחלט - שלא הותנה בקיום תחרות בפועל בין התחנה האחרת שתוקם לבין "תחנת דוכיפת".
עם זאת, בגבולות השטח המתוחם, התייחסו הצדדים הן לנתיבי איילון והן לשדרות משה דיין, כאשר אין חולק כי מדובר בצירים עורקיים מרכזיים, אשר כאמור לא נכללו במגבלה, באופן מפורש.
81.משכך, היה על הנתבעת להראות כי חרף האמור מתקיים אותו חריג שקבעו הצדדים, דהיינו כי מדובר על תחנת תדלוק אשר מוקמה ב"ציר עורקי", וכשאין "גישה ישירה" ל"תחנת דוכיפת", תוך הדגשה כי אזי לא תחול המגבלה על אותם צירים.
אכן, הוסכם בין הצדדים כי לא קיימת "גישה ישירה" לתחנה מציר לישנסקי, אולם הנתבעת לא צלחה בנטען על ידה כאילו שדרות לישנסקי מקיימות את התנאי של אותו "ציר עורקי".
82. לאור האמור, ובהתייחס למחלוקת מושא החלטה זו, יש לקבל את פרשנות התובעות לסעיף שבמחלוקת, ובהתאם ניתן לקבוע כי שתי התחנות שהקימה הנתבעת בשדרות לישנסקי, הן "תחנת אביב" והן "תחנת הכדור", אינן עונות על החריג שבסעיף 13.3 להסכם בין הצדדים.
83.התוצאה היא כי יש לקבל את עמדת התובעות בכל הקשור לשאלת ההפרה (חבות).
84.הנתבעת תשלם לתובעות שכר טרחת עו"ד בסך 80,000 ₪, בגין ההליך דנן - וביחס להוצאות המשפט אדרש בהמשך ההליכים.
המזכירות תמציא העתק מהחלטה לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום, י"ז באלול תשע"ה, 1 בספטמבר 2015.
|
השופט ישעיהו שנלר,
סגן נשיאה
|