השופט קבע שמסקנת חברת ההובלה כי הפועל שלה גנב בכוונה ציוד ששייך ללקוח, נטולת בסיס. "המבוכה מול הלקוח מובנת, אך מכאן ועד שלילת הפיצויים המרחק רב", כתב בפסק הדין
בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שחברת הובלות אשר פיטרה פועל שלה ושללה את פיצויי הפיטורים שלו אחרי 26.5 שנות עבודה בטענה שגנב ציוד השייך ללקוח שלה, תפצה אותו בכ-390 אלף שקל. השופט אורן שגב קבע שבפועל לא הוכח כי העובד גנב, ובנסיבות אלה יש לשלם לו את הפיצויים וכן סכומים נוספים בשל פיטוריו שלא כדין.
התובע (70) עלה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90 והשתלב כפועל בשורות הנתבעת, חברה המספקת שירותי הובלות ואחסון. במוקד התביעה ניצב אירוע מאפריל 2019 בו הגיעו התובע ושני עובדים נוספים לקריית הממשלה בחיפה על-מנת לפנות ציוד ישן. בסיום העבודה לקחו השלושה גרוטאות ברזל שנמצאו במקום ומכרו אותן למחסן ברזל.
בדיעבד התברר שאותן גרוטאות הן למעשה תעלות אוורור שהיו שייכות למשרד המשפטים, לקוח של החברה, שיועדו לשימוש. כשהתובע וחבריו הבינו זאת, הם מיהרו לרכוש בחזרה את התעלות והשיבו אותן לבעליהן. ואולם הדבר לא מנע מהחברה להאשים את התובע בגניבה ובהמשך לפטר אותו ולשלול ממנו את פיצויי הפיטורים אחרי 26.5 שנות עבודה.
בתביעה שהוגשה לבית הדין ביולי 2019 דרש התובע שורת זכויות סוציאליות שלטענתו מגיעות לו עקב סיום עבודתו, בראשן פיצויי פיטורים ופיצוי על פיטוריו שלא כדין.
מנגד טענה החברה שהתובע פעל בניגוד לחובת תום הלב, נהלי החברה והחוק, כשנטל ללא רשות ציוד של לקוח במטרה למכור אותו לטובתו האישית – כך שפיטוריו ושלילת הפיצויים היו מוצדקים.
איפה התלונה למשטרה?
אבל השופט שגב קבע שלא הוכח בשום שלב כי התובע גנב ואין בנמצא קביעה של רשות מוסמכת שלפיה התובע אכן ביצע עבירה של גניבה. בנוסף, מעולם לא הוגשה תלונה למשטרה בעניין ולא נערכה חקירה.
יתרה מכך, יסודות עבירת הגניבה לא מולאו: מבחינה עובדתית הבעלות על הגרוטאות הושבה לבעליהן. לגבי היסוד הנפשי השופט שוכנע שהתובע חשב בתום-לב שמדובר בגרוטאות שנזרקו לאשפה ושלא התכוון "לשלול אותן מבעליהן" כהגדרת עבירת הגניבה בחוק העונשין.
בהקשר לכך חידד השופט כי מדובר בנוהג שהשתרש בחברה – לרבות אצל הבוס של התובע – לפיו מותר למכור פסולת על-מנת להרוויח כמה שקלים ולקנות בכסף בירה וסיגריות.
השופט ציין אמנם שהוא לא מקל ראש בנזק התדמיתי ובמבוכה הרבה שגרמו מעשי התובע לחברה מול הלקוח שלה, משרד המשפטים, "אלא שמכאן ועד להחלטה לשלול ממנו את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו לאחר 26.5 שנות עבודה, המרחק רב כרחוק מזרח ממערב".
עוד התרשם השופט כי השימוע שערכה החברה לתובע נעשה מן השפה ולחוץ, ולכן לצד פיצויי הפיטורים הוא אף זכאי לפיצוי על פיטוריו שלא כדין. בסופו של יום נפסקו לטובתו 368,595 שקל עבור שני הרכיבים האמורים וכן עבור הודעה מוקדמת, דמי הבראה והפרשות שכר ופנסיה.
בנוסף חייב השופט את החברה לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אבי נפטון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שירית פולק
עו"ד ורד שדות
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין