העובד נפגע בגבו כשהרים לבקשת המנהל לוח עץ כבד. הגיש תביעה של כ-1.4 מיליון ש' נגד בעלת המפעל, שמצידה טענה שהעובד היה צריך לבקש עזרה. מה נפסק?
האירוע התרחש במרץ 2007. עובד המפעל, העוסק בציפוי לוחות עץ, נפגע בגבו בעת שהרים פלטת עץ גדולה במשקל של כ-60 ק"ג.
לטענת העובד, בדרך כלל לוחות העץ במפעל היו מועברים ממקום למקום באמצעות מלגזה, אולם ביום התאונה מנהל העבודה דרש ממנו באופן לא צפוי לצפות בדחיפות לוח עבור לקוח שהגיע לקחת הזמנה. מפאת חוסר הזמן, המלגזן שהביא את הפלטה השאיר אותה על הרצפה ולא על משטח העבודה.
נפגעת בעבודה?
פנה ל- עורך דין דיני נזיקין
לדבריו, הוא ביקש ממנהל העבודה להמתין למלגזה שתרים עבורו את הפלטה או להסתייע בעובדים אחרים, אך המנהל אמר לו שהעניין דחוף ושאם לא יבצע את העבודה באופן מיידי הוא "הולך הביתה". בלית ברירה, טען העובד, הוא נאלץ להרים לבדו את הפלטה הכבדה, ונפל על ישבנו. הוא פונה לביה"ח רמב"ם עם כאבים בגבו, שם אובחן עם בלט דיסק והגבלה בתנועה.
בעקבות הפגיעה, העובד שהה במשך שלושה חודשים ב"אי כושר תעסוקתי" ולאחר מכן הביטוח הלאומי אישר לו נכות זמנית של 8 חודשים, אך לבסוף קבע שלא נותרה לעובד נכות צמיתה.
בפברואר 2011, כארבע שנים לאחר התאונה, הגיש העובד לבימ"ש השלום בחיפה תביעה על סך 1,360,910 שקל נגד בעלת המפעל - "פיסו תעשיות" וחברת הביטוח שלה "מנורה". הוא הגיש חוות דעת מומחה שלפיה נגרמה לו נכות בשיעור של 25% וטען, כי מאז התאונה הוא לא עובד.
הנתבעות טענו כי תיאור התאונה על ידי התובע אינו הגיוני ושהמומחה הרפואי מטעמן קבע שלא נותרה לו נכות בכלל. לדבריהן, התובע היה עובד ותיק בחברה ואחראי על עובדים נוספים שעבדו עמו, כך שהוא צריך היה להיות מודע לסיכון שבהרמת פלטה שכזו בכוחות עצמו ולדרוש מהם עזרה.
עוד הסיפו הנתבעות, כי התובע עזב את העבודה מסיבות שונות ולא על רקע אי מסוגלות פיזית ובכל מקרה הוא יכול היה למצוא גם עבודה אחרת, שאינה מצריכה מאמץ פיזי. בנוסף טענו, כי התובע "שכח" לציין שריצה שנת מאסר בשל הרשעה בעבירה פלילית כשנה לאחר התאונה, תקופה שעבורה אינו זכאי לפיצוי על אובדן שכר עבודה.
כך או כך טענו, אם התביעה תתקבל, לתובע היה אשם תורם בשיעור משמעותי.
אז מי אחראי לנזק?
בשל הפער החריג שבין חוות הדעת, השופט יואב פרידמן מינה מומחה מטעם ביהמ"ש שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% שבאה לידי ביטוי בהגבלה קלה בתנועה. השופט קיבל את מסקנותיו וציין, כי התובע הפריז מאוד בטענות הנכות ובסכומי הנזק שתבע.
השופט קבע כי התובע לא ביקש עזרה מעובדים אחרים, אף שמדובר בפעולה מתבקשת מתוך היגיון פשוט. לכן יש ליחס לו אשם תורם ממשי לנזקיו.
עם זאת, השופט לא פטר את החברה מאחריות. לשיטתו, היה עליה לקבוע כללי עבודה מסודרים וברורים בנוגע למה שמותר ואסור לעובדיה לבצע, כדי למנוע הפעלת שיקול דעת שגוי.
לבסוף קבע השופט, כי נזקי התובע אמנם מסתכמים ב-233,939 שקלים, אך יש לנכות מסכום זה אשם תורם בשיעור של 30% ותגמולים של כ-40,000 שקל שקיבל מביטוח לאומי. בפועל, הנתבעות חויבו לפצות את התובע ב-124,255 שקלים, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 29,324 שקל והוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד לירן גלפנד ממשרד עוה"ד רובין-וימר ושות' עוסק בנזקי גוף.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין