ת"א 9614-02-11 ק' נ' קבוצת פיסו תעשיות בע"מ ואח'

1. תביעת נזקי גוף בשל תאונת עבודה מיום 28.3.07. הנתבעת 1 היא המעבידה נכון למועד התאונה, ונתבעת 2 היא מי שבטחה אותה בביטוח חבות מעבידים אותו מועד.

2. התובע יליד 31.12.76. כבן 38 כיום, ובן 31 ביום התאונה. הטענה היא לפגיעת גב בעת שהתובע הרים לבדו משקל כבד: פלטת עץ, שאין חולק שמשקלה נע בין 50 ל 60 ק"ג ואף ממדיה לא מבוטלים, כך שאינה נוחה לאחיזה. לטענת הנתבעות אין הגיון בתיאור הנטען, ומכל מקום אין אחריות, ולמצער האשם התורם ממשי. אקדים ואציין כי ראיתי לקבל התביעה, ויחד עם זאת להטיל אשם תורם בשיעור ממשי של 30%.

3. נכות רפואית:

א. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה , ובסופו של יום נקבע בוועדות הרפואיות של ענף נפגעי עבודה כי לא נותרה נכות צמיתה.

ב. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם בפער נכויות שבין 25% מול 0%. לאור אותו פער מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר אנג'ל, בהחלטה מיום 15.1.12.

ג. מומחה ביהמ"ש הביא בחשבון אפשרות ל"עבר גב" על פי התיעוד "שהיה לו אירוע דומה בעבר" (תע' רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מ 13.4.07). אבל לפי התיעוד ורצף הטיפולים וסוגם, לא היה די בעבר הרפואי כדי להצדיק לטעמו ניכוי ולו חלקי, מן הנכות, על חשבון מצב קודם. הוא קבע 10% נכות צמיתה, ולא התעלם גם משיתוף פעולה חלקי בלבד בבדיקה הקלינית, וניסיון האדרה מסוים של המגבלה הקלינית (בלשונו: הצגת תמונה קשה מהאמיתית על ידי התובע). יש לומר כי אף הועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי התרשמו, בלשונן, מניסיון של התובע בבדיקה להאדיר מגבלתו (הפרוטוקולים צורפו לתחשיבי הנזק).

כלומר הדברים נלקחו בחשבון, והמומחה לא התעלם מהם. מסקנתו הנה לאחר שהביא בחשבון הנתונים האמורים. המומחה לא נחקר, וחרף טענות הנתבעים בסיכומיהם לא מצאתי טעם טוב לסטות ממסקנותיו, המקובלות עלי. ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון גם ביחס לנכות הרפואית, כאשר חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, הנה ראיה בין כלל הראיות. אולם, גם כאשר אין הסכמה למינוי, אין הדבר גורע ממשקלה של חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש. אם לא נפלה בה פרכה שבהגיון, תשתית עובדתית עליה נסמך המומחה ונמצאה שונה בעניין רלבנטי, אי התאמה בין הדרך למסקנה וכיוצ"ב – הנטייה הנה לקיים מסקנותיו ונדרשת סיבה בולטת לעין על מנת לסטות מהן, הן בתביעות נזקי גוף והן בתביעות אחרות (ראה למשל ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי; ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (ניתן ב 23.2.14 – ראה האסמכתאות בסע' 14 של פסה"ד)). סיבה כזו לא נמצאה בענייננו.

ד. התובע מצדו, בסיכומיו, אינו תוקף את מסקנות המומחה בפן הרפואי. אלא מה?: בוודאי שבנכות של 10%, המשקפת לדברי המומחה הגבלה קלה בלבד בתנועה וקושי במעברים, לא היה מקום "לקפוץ" בסיכומים לנכות תפקודית (תעסוקתית) של 30%. אכן העיסוק היה פיסי, אולם מאידך המגבלה שנותרה קלה, ואינה מונעת תעסוקה מעיקרה, ולו פיסית. יש אמנם להביא בחשבון המגבלה התפקודית הנובעת מן הנכות בעיסוק פיסי, ומשליכה על כושר ההשתכרות. ואמנם נכון שיכול כל צד לטעון לנכות תפקודית שונה מזו הרפואית. אולם הגשת סיכומים על סכומי נזק המצטברים כדי 1,360,910 ₪, הנה על פני הדברים ממן ההפרזות שקנו להן שבת ואחיזה במקומותינו.

4. מטעם התובע הגישו תצהירים ונחקרו הוא עצמו ועובד נוסף של הנתבעת, מר אלכסנדר אוסיפוב, שעבד אצלה 4-5 חודש. כמו כן זומן ונחקר בלא תצהיר עובד נוסף (לשעבר), מר מוסא זבידאת. מטעם הנתבעת נתן תצהיר (ונחקר) מנהל העבודה שלפי הטענה נתן ההנחיה לתובע – מר מוניר עומרי.