לפסק הדין בעניין א.ר. נ' שמואל שדה, עו"ד
בית משפט השלום בקריות חייב עורך דין לשלם ללקוחה לשעבר כ 100,000 ש"ח, בגין התנהלות רשלנית בבדיקת חוזה בניית בית מול קבלן, ונטילת כספים שלא כדין.
אישה שכרה עו"ד שיטפל בחוזה בניית בית במושב גיתה מול הקבלן, אולם לימים התברר לה, כי תכניות הבניה שצירף הקבלן לחוזה, היו שונות מהתכניות שלה, מה שגרם בסופו של דבר לכך, שהוצא צו הריסה מנהלי על הבית שנבנה בחריגה. לטענתה, בעת חתימת החוזה עם הקבלן, לא שמה לב לשוני בין התכניות, שכן הייתה בלחץ הואיל ובאותו הערב עמדה לטוס לטיול בהודו, וכשנודע לה על כך, ביקשה מעוה"ד לטפל בטעות, אך הוא לא עשה זאת, ולפיכך הגישה נגדו תביעה לפיצוי של 377,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה, ובהם הפסד דמי שכירות, בזבוז זמן ועגמת נפש.
התובעת טענה, כי העבירה לעוה"ד 70,000 ש"ח, אשר כללו 9,000 ש"ח כשכ"ט, כשאת היתרה היה עליו להעביר לגורמים כמו המושב ומנהל מקרקעי ישראל, אולם הוא לא העביר את הכספים, וככל הנראה שלשל אותם לכיסו.
עוה"ד טען בין היתר, כי התובעת חתמה על החוזה הקבלן בנוכחות אביה, שהיה קבלן מנוסה ואדריכל ששכרה, ולפיכך אין מקום להטיל עליו את האחריות על העניינים ההנדסיים, במיוחד כשלאורך כל הדרך ייעץ לה שלא למהר להעביר את הכספים לקבלן, שהחל בבנייה ללא היתר. באשר לכספים שקיבל, טען כי 30,000 ש"ח נועדו לתשלום שכ"ט לעורכי הדין של הקבלן והמושב, ויתרת הסכום הינה שכר הטרחה שלו, כאשר אותם 9,000 ש"ח להם טענה התובעת, היו רק שכר טרחה חלקי.
השופט ערן נווה קבע, כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שכ"ט, ולפיכך לא ברור כיצד הגיע עוה"ד למסקנה כי 9,000 ש"ח שהועברו לו כשכ"ט, היוו תשלום חלקי, במיוחד כשמדובר בסכום הגיוני ביחס לעסקה.
עוד נקבע, כי התובעת הוכיחה כי העבירה לידי עוה"ד 70,000 ש"ח, וזה הודה שקיבל הסכומים, אך לא הוכיח כי העבירם ליעדם, ובכל מקרה, משלא ערך הסכם שכ"ט, יש לקבל את עמדת התובעת כי שכר הטרחה עמד רק על 9,000 ש"ח ואילו יתר הכספים יועדו לגורמים אחרים, אולם אלה לא הועברו ולא ברור מה עלה בגורלם.
" השאלה המתבקשת, היא באיזו זכות הרשה לעצמו הנתבע להעביר לחשבונו כספים מבלי ליידע על כך מפורשות את התובעת או, למצער, את אביה המנוח. כן נשאלת השאלה, אם אכן לא הועברו הכספים לישוב גיתה, אף אם בהוראת התובעת כאמור, היכן נשמרו הכספים? האם הציג הנתבע אסמכתא שהוא שמר על הסכומים בחשבון נאמנות מיוחד, או בחשבון המיועד לכספי לקוחותיו? גם בעניין זה סכר הנתבע פיו, ושתיקתו כמוה כהודאה, כי לא כך נעשה על ידיו.", כתב השופט וקבע, כי עוה"ד פעל ביתר הכספים שלא כדין.
באשר לאחריות הנזיקית נקבע, כי עוה"ד, שהיה אחראי על עריכת החוזה מול הקבלן, אינו יכול להתחמק מאחריותו ולגלגל אותה לשכם האב והאדריכל, וראוי היה במצב זה, שיחזיר לתובעת את שכר הטרחה ששילמה לו. נקבע, כי לו היה עוה"ד מוודא כי התכניות של הצדדים תואמת זו לזו, יכול היה למנוע את החמרת המצב, מה גם שלאחר שנודע לו על הטעות, לא עשה דבר כדי לתקן את הנזק שנגרם.
עם זאת, נפסק כי גם לתובעת תרומה למחדל, שכן לא משנה בכמה לחץ הייתה, היה עליה לעיין בחוזה היטב טרם החתימה, במיוחד כשהייתה מלווה באביה ובאדריכל, ולפיכך יש לה רשלנות תורמת בשיעור של שליש מהנזקים.
באשר לגובה הנזקים נפסק, כי התובעת דרשה סכומים מופרזים שלא הוכיחה, כשיש גם לתת משקל לכך שמיד לאחר החתימה על החוזה, יצאה לטיול של חודשיים בהודו, ולא שבה גם כשידעה כי יש מכשולים בעסקה, כל זאת מבלי להקל ראש במחדלי עורך הדין.
לבסוף חויב עוה"ד לשלם לתובעת 105,000 ש"ח, הכוללים פיצוי בגובה שנת שכירות אחת בתוספת עגמת נפש והחזר הכספים שהעבירה לו התובעת.
לפסק הדין בעניין א.ר. נ' שמואל שדה, עו"ד
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.