בפניי תביעה כספית-נזיקית, אשר הועמדה על סך של 377,000 ש"ח, נכון למועד הגשתה.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
הנתבע, עורך דין במקצועו, ייצג בעבר את התובעת בעסקאות של רכישת מגרש לבנייה ביישוב גיתה, ובחתימת חוזה לבניה על גבי המגרש.
ביום 25.4.2006 חתמה התובעת על "טופס בקשה להתקשרות לצורך קבלת שירותי בניה" אל מול חברת "ח. מושקוביץ חברה ליזמות בע"מ" (להלן: "חברת מושקוביץ" או "הקבלן"). בטופס זה הוסכם על תשלום של 660,000 ש"ח בגין עבודות הבניה, וכן על תשלום עבודות פיתוח בסך 75,000 ש"ח, אשר יועברו לאגודת ביישוב גיתה.
ביום 19.9.2006 חתמה התובעת, במשרדו של ב"כ הקבלן עו"ד שמואל ברח"ד, על החוזה לבניית הבית (להלן: "החוזה").
אין חולק, כי בתכניות שצורפו לחוזה שנחתם צוין שטח מקלט של 19.45 מ"ר בלבד.
אין חולק גם, כי בפועל ביקשה התובעת לבצע בניה באופן
השונה מן התוכניות הנ"ל, ובפרט באשר לגודל המקלט (שתוכנן לשטח של 24.03 מ"ר).
לאור חריגות הבניה, ומשלא הוסדר הנושא, הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה הגליל ביום 8.7.2007 צו הריסה מנהלי על הבית.
טענות הצדדים:
לטענת התובעת, עובר לחתימה על החוזה הועבר לנתבע מכתב מאביה המנוח של התובעת (שהיה אדריכל בעל שם), ובו מצוינת מפורשות הבקשה
לשנות את תוכניות המקלט.
בפועל, טוענת התובעת, נחתם החוזה כאשר היא תחת לחץ, הואיל ובאותו הערב היא עמדה לטוס לטיול ארוך בהודו, ועל כן לא שתה הנתבעת (וגם לא אביה) לבה לכך שהתכניות שעליהן חתמה, יחד עם החוזה, לא כללו את התיקון של גודל המקלט.
התובעת טוענת עוד שהנתבע, כבא כוחה,
לא פעל לתיקון הטעות, ולמעשה התנהל בדרך של "גרירת רגליים" שהגדילה עד מאוד את הנזק שנגרם כתוצאה מן המחדל.
כן טוענת התובעת, שהנתבע קיבל מידיה סכומי כסף שונים, המצטברים לסך של 70,000 ש"ח שאת כולם שלשל הנתבע לכיסו, כשהוא נמנע מלהעביר סך של 61,000 ש"ח שנדרש לשלם בשם התובעת למנהל מקרקעי ישראל, ליישוב ולוועדה המקומית לתכנון ובניה, כחלק מן התשלומים ההכרחיים לבניית הבית.
שכר טרחתו של הנתבע, בגין כל הייצוג המשפטי שהעניק לתובעת בהקשר זה אמור היה, לגרסת התובעת, לעמוד על 9,000 ש"ח בלבד.
התובעת מפרטת בתצהירה את הסכומים שהועברו על ידיה (או על ידי מי מטעמה) ישירות לנתבע כדלקמן:
א. סכום של 9,000 ש"ח שולם על ידיה לנתבע כבר ביום 25.4.2006 (מועד החתימה על הבקשה להתקשרות).
ב. העברה בנקאית בסך 12,000 ש"ח הועברה לנתבע ביום 2.5.2006, ואמורה הייתה להיות מועברת על ידו ליישוב גיתה, דבר שלא נעשה.
ג. 30,000 ש"ח נוספים, שיועדו להעברה לסוכנות היהודית, הועברו לנתבע במשרדו של הנתבע, בדרך לחתימה על החוזה.
ד. 13,000 ש"ח, שאמורים היו להיות מועברים למנהל מקרקעי ישראל, שילם אביה של התובעת לנתבע ביום 10.10.2006.
ה. סכום נוסף של 6,000 ש"ח, שלגביו לא הוצגה אסמכתא, טענה התובעת שהעביר אביה לנתבע בתקופת שהותה בטיול בהודו (בין החודשים ספטמבר-נובמבר 2008), וזאת לשם תשלום לוועדה לתכנון ובניה.