בית המשפט קבע כי הזכויות בנכס, הרשומות על שם אשתו של אחד האחים, מזכות רק אותה בבעלות בנכס. הבנות של האח השני, שהשתלטו על הנכס, יצטרכו לפנות אותו למרות הכסף שהשקיעו בו.
ב-1986 חתמו בני זוג על הסכם חכירה של מגרש במעלה אדומים. הנכס נרשם על שם שניהם, אולם בשל קשיים כלכליים, בנייתו לא הושלמה. עד שנת 2008 הנכס נותר כשלד לא גמור ולא מתאים למגורים.
בינתיים באותה שנה נפרדו בני הזוג, ובעקבות זאת הבעל החל להתאים את השלד למגורים, ולטענת האישה הוא סיפר לה שהציע לאחיו לעבור לגור איתו בנכס עד שימצא מקום אחר. כשהבעל חלה, טענה האישה, אחיו ניצל זאת להמשיך לבנות בנכס. לאחר שבעלה נפטר ב-2009, האח החל להשתלט על הנכס ללא ידיעתה.
לשאלות בתחום המקרקעין:
פנו ל-עו"ד דיני מקרקעין
רק באוקטובר 2010, אחרי שגם האח נפטר, היא גילתה את זה ואת העובדה שבנותיו התאימו את הנכס למגורים ועברו לגור בו.
מתוסכלת מהתגלית, האישה הגישה בנובמבר 2011 תביעה לבית משפט השלום בירושלים, לפינוי הנכס.
בתביעה גוללה האישה את סיפור הרקע לפיו בשנות התשעים גרושת האח סילקה אותו מהבית, והוא עבר לגור בדירת הוריו בירושלים, אותה ירשו כל אחי המשפחה.
לטענתה, אותה דירה נמכרה ב-2008, ואף על פי שהתמורה שלה הייתה אמורה להתחלק בין האחים באופן שווה, האח השאיר לעצמו את רוב הסכום והעביר לבעלה סכום פעוט. האישה הוסיפה כי מהכסף הזה – שלמעשה היה שייך לבעלה – האח המשיך לבנות בנכס.
בשל כך ביקשה האישה מביהמ"ש כי יסלק את הבנות מהנכס, הרשום על שמה, ויחייבן בכל ההוצאות השוטפות עבור התקופה שבה גרו בו – ארנונה, מים, ביוב, חשמל וכיוצא באלה.
הבנות לעומת זאת טענו כי הנכס נבנה מכיסו הפרטי של האח, אביהן. לטענתן, הרישום בטאבו שגוי, ולמעשה הזכויות בנכס הן שלו, לאחר שנערך בין האחים הסכם בעל-פה להעברת הנכס. עוד הן טענו שהאישה הייתה צריכה להתלונן על "פלישתו" של האח מזמן, אם הנכס היה באמת שייך לה.
אינטרס מובהק
השופטת אנה שניידר ציינה כי עומדת בפניה שאלה עובדתית שההכרעה בה אינה קלה, מאחר שהנוגעים בה אינם בין החיים, ועליה להסתמך על עדויות הצדדים שהם בעלי אינטרס מובהק. או כפי שציינה אחת הבנות על האחים: "מה שהיה ביניהם יישאר כנראה בקבר".
השופטת שוכנעה שהאח לא מימן את בניית השלד או רכש את הזכויות בנכס, אלא עשה בו שימוש רק בשנתיים שקדמו לפטירתו. סביר להניח, ציינה השופטת, כי הוא ניצל את מצב אחיו החולה כדי להשתלט על הנכס, לשפץ אותו תוך ניצול כספי הירושה, ולהציע לבנותיו לעבור לגור בו.
השופטת גם סברה שהתובעת לא התנגדה בשלב מוקדם יותר משום שגילתה על עצם השימוש בנכס רק בשלב מאוחר, בשבעה של בעלה, ולכן אין בעיה עם התנהלותה.
לבסוף קבעה השופטת כי גם אם בעלה של התובעת נתן לאחיו רשות להשתמש בנכס, זו הייתה תקפה עד לפטירת האח, ואין להעבירה לבנותיו. לכן, כל ההשקעות שהוא או בנותיו השקיעו בנכס מבלי לבדוק למי שייכות הזכויות בו, ירדו לטמיון.
לפיכך נפסק כי הנתבעות יפנו את הנכס בתוך חצי שנה וישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35 אלף שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד יעל זקס מנשרי עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין