המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר באדם שנורה למוות בדרכו לעבודה בסופרמרקט כנפגע עבודה, בנימוק שנפגע בשל זהותו ובאותה מידה יכול היה להירצח בכל זמן ובכל מקום. אלא שהשופטת חשבה אחרת.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיכל פריימן קיבלה באחרונה תביעה שהגישו בני משפחתו של תושב אעבלין שנרצח באוקטובר 2010 בעת שנסע לעבודתו בסופרמרקט, וקבעה שהרצח יוכר כפגיעה בעבודה. המשמעות היא שבני המשפחה יוכלו להיות זכאים לגמלת תלויים מהביטוח הלאומי. השופטת הבהירה שהמנוח לא היה קשור לאירוע שהביא למותו ולא יכול היה לצפות אותו.
תחילת האירוע באוקטובר 2010, עת נפגש בן דודו של המנוח עם אדם נוסף. במהלך המפגש התפתח בין השניים ויכוח שבמהלכו איים האיש על בן הדוד כי "מעשיו יעלו לו ביוקר". כעבור מספר ימים, נסעו המנוח ובן דודו מהכפר אעבלין לסופרמרקט "סטופמרקט" – שם עבדו השניים בקיבוץ יגור. בדרך, הגיח לפתע האיש שהסתכסך עם הבן דוד וחסם את דרכם עם רכבו, ניגש לעבר השניים ופתח לעברם באש קטלנית שגרמה למותם.
היורה הורשע בשתי עבירות של רצח ונידון לשני מאסרי עולם.
כיוון שהמקרה אירע בדרך לעבודתו של המנוח שהיה המפרנס העיקרי של משפחתו, פנו בני המשפחה לביטוח הלאומי בדרישה לגמלת תלויים. אלא שהביטוח הלאומי דחה את בקשתם בטענה שלנוכח נסיבות המוות ומאחר שהתאונה לא אירעה עקב סיכוני הדרך - לא ניתן להכיר באירוע כתאונת עבודה.
6 שנים לאחר התאונה הגישו בני משפחתו של המנוח תביעה לבית הדין לעבודה. הם טענו כי לפי חוק הביטוח הלאומי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה מאחר שהמנוח נורה בעת שהיה בדרכו לעבודתו. לשיטתם, האירוע הוא "סיכון דרך" שיכול לקרות למבוטחים בדרכם לעבודה. אם המנוח לא היה נוסע לעבודתו ביום האירוע, הוסיפו, הוא לא היה נקלע לזירת הרצח והיה נשאר בחיים.
מנגד, הביטוח הלאומי הסתמך על קביעת בית המשפט המחוזי בתיק הפלילי שבו נפסק שהמנוח ובן דודו נרצחו בכוונה תחילה. משכך נטען, כי הרוצח התכוון להמית אותו עקב זהותו – והאירוע היה מתרחש במקום או זמן כלשהו, גם אם לא בדרך לעבודה.
נקלע בעל כורחו
בפתח הדברים השופטת ציינה שעל פי העובדות שנקבעו בהליך הפלילי, המנוח נסע ביום האירוע ליום שגרתי נוסף בעבודתו, ללא שהיה לו קשר לוויכוח שבין הרוצח לבן דודו מספר ימים לפני כן. עוד היא הוסיפה כי הנרצח נקלע לזירת האירוע בעל כורחו, ולא הייתה בידו אפשרות לצפות את הירי שהתרחש במהירות ובפתאומיות.
השופטת קבעה כי האירוע נכלל בגדר של "סיכון כללי" שעלול היה להתממש כלפי כל מי שעשוי היה להימצא במקום יחד עם בן דודו של המנוח במועד התרחשותו. היא הוסיפה כי בבחינת ההגדרה של האירוע כתאונת עבודה, אין מקום להתחשב בכוונתו הסובייקטיבית של הפוגע.
עוד הדגישה השופטת כי לנוכח תכליתו הסוציאלית של החוק שנועד להגן על זכויות עובדים שנפגעו בדרכם לעבודה, יש לסווג את האירוע כסיכון דרך בהיותו בלתי צפוי ופתאומי.
לפיכך האירוע הוכר כתאונת עבודה, באופן שבני משפחת הנרצח יוכלו לפנות בשנית לביטוח הלאומי בתביעה לגמלת תלויים.
המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 שקל.
- ב"כ התלויים: עו"ד דיני עבודה עלא חיידר, עו"ד פהד חג'אזי
- ב"כ המוסד לביטוח לאומי: עו"ד בוריס קמינסקי
עו"ד ורד פרי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין