סבתן של התובעות נתנה את הבניין לבנה תוך שציוותה לכאורה שהוא ייכלל בעיזבונה. לאחר מותה, נכדותיה דרשו מדודן 1.2 מיליון פרנק כפיצוי על חלקן, אך השופטת שלחה אותן לתבוע בשווייץ
בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה על הסף תביעת אחיות לקבלת חלקן בירושה שהותירה סבתן המנוחה: בניין מגורים בבאזל שבשווייץ. בתרגום לכסף מדובר ב-1,209,440 פרנק שוויצרי אותם דרשו התובעות לקבל לידן. אלא שהשופטת אורית בן דור ליבל קבעה שבית המשפט בישראל נעדר סמכות לדון בתביעה, ושהפורום המתאים לכך הוא בית המשפט בשווייץ.
התובעות הן שתי אחיות המתגוררות בשווייץ והנתבע הוא דוד שלהן, שעלה לישראל לפני כ-8 שנים. ביוני 2013 העניקה סבתן של התובעות את בניין המגורים נשוא התביעה לבנה (הנתבע). בפברואר 2020, אימן של התובעות הלכה לעולמה וכשנה לאחר מכן נפטרה גם הסבתא.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט במאי אשתקד סיפרו האחיות שחודשיים לאחר עסקת המתנה ערכה סבתן צוואה שכוללת את בניין המגורים ומורה לבן שקיבל אותו לאזן את שוויו בעיזבון, כלומר לפצות את יתר היורשים על החלק שלהם. בהתאם לכך, ובהתחשב בכך ששווי הבניין הוערך על-ידן ב-2.28 מיליון פרנק שוויצרי, מגיע להן לטענתן מחצית מהסכום בתוספת ריבית והצמדה כיורשות של אימן.
מנגד טען הדוד כי אחייניותיו לא רשאיות לתבוע מכוח הצוואה, מאחר שבית המשפט בשווייץ מעולם לא הורה לקיים אותה. יחד עם כתב ההגנה הוא הגיש גם בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה שאין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעת ירושה הנוגעת למנוחה שהתגוררה בחו"ל ולא השאירה נכסים בארץ.
ללא צו קיום, אין צוואה
השופטת בן דור ליבל ציינה שלמעשה האחיות מבקשות מבית המשפט לחלק את עיזבון הסבתא בהתאם לצוואה שהניחה טרם מותה. הן סיפרו אמנם שבית המשפט השוויצרי נתן ביוני 2022 צו לקיום הצוואה ומכאן שדרכן למימוש זכויותיהן על-פיה פתוחה, אלא שהן לא הציגו את הצו והדוד התעקש שהן משקרות.
"מכל מקום", כתבה השופטת, "אין חולק שלא הוצא צו לקיום צוואת המנוחה בישראל. דומה שהצדדים גם תמימי דעים שלא ניתן לעתור לקיום צוואת המנוחה בישראל שעה שהמנוחה לא נפטרה בישראל (וישראל אף לא הייתה מעולם מרכז חייה) והיא לא הניחה נכסים בישראל, וכי בית המשפט המוסמך לדון בתוקפה של הצוואה הוא בית המשפט בשווייץ".
השופטת הבהירה שבהתאם לחוק הירושה ניתן לתבוע זכויות רק על-פי צוואה שניתן לה צו קיום בישראל, ומאחר שתנאי זה אינו מתקיים במקרה הנדון – הרי שאין בנמצא "צוואה" שמכוחה ניתן לפסוק לאחיות את מבוקשן.
עוד הוסיפה, שאפילו אם בית המשפט בישראל היה מוסמך לדון בתביעה מבחינת המשפט הבינלאומי, קיים פורום מתאים בהרבה לדון בהליך – בית המשפט השוויצרי.
בהקשר לכך חידדה השופטת שצוואת הסבתא מפנה לדין השוויצרי ושמלבד הדוד, כלל המעורבים, הראיות והעדים הרלוונטיים נמצאים בשווייץ ולא בישראל. בנוסף, התביעה היא המשך להליך אחר בעניין צוואת הסבתא שהתנהל בבית המשפט בשווייץ.
מכאן, לדברי השופטת, שהדוד צודק בטענתו כי שוויץ היא המקום הטבעי לבירור התביעה. לאור זאת היא קיבלה את בקשתו לדחיית התביעה על הסף, תוך שחייבה את האחייניות לשלם לו הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד רון עוזרי
- ב"כ הנתבע: עו"ד אינגריד הר אבן
עו"ד אורי צפת
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין