פס"ד בתובענה כספית בין יורשים שעילתה בירושה

המדובר בתובענה שהוכתרה כ"כספית בין יורשים שעילתה בירושה" בה עתרו התובעות לחייב את הנתבע - דודן - לשלם להן סך של 1,209,440 פרנקים שוויצרים. הנתבע עתר למחיקת התובענה על הסף מפאת חוסר סמכות בינלאומית לדון בה.

סבתן של התובעות – אמו של הנתבע – נפטרה לבית עולמה בשווייץ ביום 1.1.21 (ולהלן: "המנוחה"). אמן של התובעות – אחות הנתבע ובת המנוחה – נפטרה לבית עולמה בשווייץ לפני המנוחה, ביום 7.2.20.

ביום 25.6.13 העניקה המנוחה לנתבע במתנה בניין מגורים בבאזל, שווייץ (ולהלן: "הנכס") תוך ששמרה לעצמה את הזכות להשתמש בנכס או לקבל את פירות השכרתו לאריכות ימיה. הנתבע מכר את הנכס בחודש 11/2018, לפני מועד פטירת המנוחה.

המנוחה הותירה אחריה שתי צוואות: הראשונה מיום 11.6.13 והשנייה מיום 30.8.13. לאחר פטירתה התנהל בין הצדדים הליך בבית משפט בשווייץ בנוגע לתוקפו של מסמך מאוחר לצוואה השנייה במסגרתו הסכימו שאותו מסמך אינו תקף.

מקום מושבן של התובעות בשווייץ. אין חולק שגם מקום מושבה של המנוחה היה בשוויץ ושם היא נפטרה. שוויץ הייתה גם מקום מושבו של הנתבע עד שנת 2016 אז עלה לישראל, וכתב התביעה הומצא לו בישראל.

לטענת התובעות צוואתה השנייה של המנוחה מיום 30.8.13 תקפה לפי דיני מדינת שווייץ (ולהלן: "הצוואה"). הצוואה נערכה בשוויץ, היא כתובה בשפה הגרמנית וכוללת הוראה שכותרתה "איזון הירושה" המורה כדלקמן:

"באמצעות חוזה המתנה הכולל שמירת זיקת הנאה, מתאריך 25 ביוני 2013, של הנוטריונית.., נתתי את בנין המגורים ברח'.. כמתנה לבני (הנתבע)..