האם התגוררה עם בן זוגה ובנם המשותף בצפון ולאחר שנפרדה מבעלה קיבלה משמורת על הילד, אך הוגבלה במעבר דירה עד לעליית הילד לכיתה א'. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורה וקבע כי טובת הקטין מחייבת את עיכוב המעבר למרכז.
בני הזוג מאזור הצפון נישאו ב-2011 והביאו לעולם ילד ב-2013. זמן קצר לאחר מכן היחסים ביניהם עלו על שרטון ובשנת 2016 הם נפרדו. לאחר הפרידה, בית המשפט למשפחה קבע כי האם תקבל את המשמורת על הילד אך תוכל להעתיק מגוריה למרכז הארץ רק בסמוך לעליית הילד לכיתה א'. האם החליטה לערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך לאחרונה ערעורה נדחה לאחר שנקבע כי: "טובת הקטין נבחנה בזהירות ובקפדנות".
בערעור ביקשה האם להורות על ביטול קביעתו של בית המשפט למשפחה ולהתיר לה לעבור להתגורר עם הילד במרכז באופן מידי.
לטענתה, חוות הדעת המקצועיות של המומחים לא בחנו את טובת בנה על בסיס ההנחה כי המעבר כבר בוצע, אלא בדקו את צורכי הקטין וטובתו טרם המעבר. לדבריה, זו הסיבה לכך שבית המשפט פסק בניגוד לטובת הקטין והתעלם מאיזון האינטרסים הראוי. לפי גרסת האם, משקבע בית משפט למשפחה כי היא המשמורנית העדיפה, יש לאפשר לה להיות עצמאית, חזקה וזמינה יותר – וכזו היא יכולה להיות רק אם תעבור לגור במרכז מיד.
האב טען כי יש לדחות את הערעור לנוכח הממצאים שבחוות דעת המומחים, המחייבים לעכב את מעבר האם והילד עד לעלייתו של הילד לכיתה א'. לטענתו, המערערת לא הצביעה על פגיעה משמעותית שתיגרם לה כתוצאה מדחיית המעבר, ולא הצביעה על טובה כלשהי שתצמח לילד כתוצאה ממעבר מיידי למרכז. לשיטתו, אין מקום לקבל את טענתה כי הגורמים המקצועיים שגו בהחלטתם.
״כפל טלטול״
השופטת אספרנצה אלון ציינה כי החלטת בית המשפט למשפחה התקבלה כשטובת הקטין עמדה במוקד הדיון מתחילתו ועד סופו וכי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט "תואמת את עמדת כל הגורמים המקצועיים ומיישמת נכונה את הפסיקה".
כמו כן, השופטת הבהירה כי הזכות לקביעת מקום המגורים של הילד צמודה לזכות האפוטרופסות של שני ההורים, ולא רק להורה המשמורן. האפוטרופסות היא זכות שווה לשניהם, ובמקרה כזה שבו ההורים לא הגיעו להסכמה, רשאי בית המשפט להכריע בדבר כפי שייראה לו לטובת הילד.
על סמך חוות דעת המומחים, השופטת קבעה כי הקטין אמנם יכול לעמוד במעבר למרכז אך האפשרות הטובה ביותר עבורו היא להשהות את המעבר עד כיתה א'. זאת מאחר שמעבר מידי יכול לגרום ל"כפל טלטול" לעולמו של הקטין, שהתמודד גם עם פרידת הוריו, ולפגוע בהתפתחות התקינה שלו.
בנוסף נקבע כי הקשר המשמעותי של הקטין עם אביו, חיוני להתפתחותו בגיל זה ויכול להתאפשר כל עוד האם מתגוררת עם הקטין בסמוך לאב המתגורר בצפון.
האם חויבה בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 8,000 שקל. אב"ד השופט סארי ג'יוסי והשופט חננאל שרעבי הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ האם: עו"ד משפחה שמואל מורן, עו"ד גיא אופיר
- ב"כ האב: עו"ד ירדנה אברקי
עו"ד רחלי ממאן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין