תלמידת תיכון נכנסה להיריון מתלמיד בית הספר בו היא לומדת. השניים ביקשו להינשא, בין היתר מאחר שהורי הילדה אינם מוכנים לקבל אותה ללא נישואים. האם ביהמ"ש נענה לבקשתם?
נערה כבת 16.5 נכנסה להיריון מנער כבן 17 שלומד עמה בבית הספר. לאחר שהשניים פנו לרבנות במטרה להינשא, הם הופנו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שהרי החוק אוסר על נישואין טרם גיל 18.
לייעוץ בתחום המשפחה
פנו ל- עורך דין דיני משפחה
העובדת הסוציאלית שמונתה לבדוק את הצעירים ציינה כי הנערה עברה חיים לא פשוטים: היא חיה עם אמה ואחיה התינוק אצל סבה, בעוד אביה מרצה עונש מאסר בכלא בשל עבירות סמים.
הנערה – שניהלה רוב חייה אורח חיים דתי – עברה לבית הספר בו הכירה את הצעיר, לאחר שסבלה מנידוי חברתי באולפנה בה למדה.
הנער עלה לארץ בהיותו כבן שלוש, וגם הוא הגיע לבית הספר, לאחר שבפנימייה בה למד הוחלט להשאיר אותו כיתה והוא סרב.
העובדת הסוציאלית ציינה כי אם הנערה הודיעה שלא תקבל אותה אלא אם תעשה הפלה או תינשא. הורי הקטין, לעומת זאת, ציינו שיתמכו בכל החלטה של הצעירים.
בסופו של דבר העובדת הסוציאלית המליצה שלא לאשר את נישואי הקטינים מאחר שאינם בשלים להתמודד עם חיי זוגיות או הורות.
היועמ"ש התנגד גם כן, תוך שהדגיש שהחוק קובע כי היתר כזה יינתן רק בנסיבות חריגות במיוחד ורק כשישרת את טובת הקטינים. היריון כשלעצמו, נטען, אינו סיבה מיוחדת המצדיקה להתיר נישואין.
הורי הקטינים ביקשו להתיר את נישואיהם. אם הקטינה הסבירה שיהיה לה מאד קשה לקבל את בתה ללא נישואין כיוון שזה נוגד את עריכה ואת אורח חייה. אביה ציין כי אם לא תינשא הדבר ייסב לו בושה ויהיה לו קשה להסתכל עליה.
נישואי בוסר
השופטת הילה גורביץ שינפלד סקרה את התשתית המשפטית שהביאה את המחוקק להעמיד את גיל הנישואין בישראל על 18 שנים. בין היתר, ציינה כי אמנת האו"ם בדבר הסכמה לנישואין, עליה חתומה גם ישראל, מחייבת שלא לאפשר נישואי ילדים אלא במקרים חריגים.
לאחר התלבטויות לא מעטות החליטה השופטת שלא לאשר את הנישואים. ההלכה הפסוקה, קבעה השופטת, אינה רואה בהיריון סיבה מספקת להכשרת היתר נישואים.
השופטת קבעה כי יש חשיבות רבה במניעת נישואי בוסר בין קטינים שטרם בגרו. לא בכדי הועלה גיל הנישואין מ-17 ל-18.
בפסק הדין נכתב: "נישואין הם מן ההחלטות החשובות ביותר בחייו של אדם. קבלת החלטה להינשא היא מהלך שמשפיע על כל חייו של האדם.... ויש לוודא כי החלטה זו מתקבלת באופן מושכל מרצון חופשי ואמתי ולא תחת לחץ. באחריות החברה לשמור על הקטינים, אשר לפעמים מטעמים קצרי טווח (כגון בושה ואשמה) ותחת לחץ המשפחות והסביבה מבקשים להינשא – ולמנוע נישואי בוסר אלו".
במקרה הנוכחי, הקטינים ממהרים להינשא בשל הבושה ולחץ המשפחה, מה שמעיד שלא בחרו בנישואין מרצונם.
השופטת ציינה כי היא מאמינה, שבסופו של דבר, ההורים של הקטינה ישלימו עם המצב ויקבלו אותה כמו שהיא, וביקשה מיחידת הסיוע להתוות לקטינים המלצות טיפוליות להמשך הדרך.
המקרה הזה מחדד את האמירה כי "בית המשפט הוא מגינם של קטינים" היות ולעיתים קרובות בית המשפט הוא היחיד שיכול להשקיף על העניין ללא שיקולים זרים. הדברים נכונים בעיקר בילדים רכים בשנים שאינם יכולים לבטא את עצמם, אבל לעיתים הם רלוונטיים גם למתבגרים שהרצונות שלהם אינם בהכרח תואמים את טובתם.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
לפסק הדין בעניין פלונים נ' היועמ"ש לחצו כאן
* עו"ד איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין